סקירת קולקציה: שלומית אופיר

פעמיים בחיי שלומית אופיר גרמה לי לבכות.
הפעם הראשונה הייתה לפני שלוש שנים. וזה לא באמת היה באשמתה. הייתי אז בהריון עם קטנתי, והורמונים יצאו לי מהאוזניים. הגננת דאז של הבכור עשתה בגן ערב אמהות וביקשה בשו שו מכל הבעלים לקנות מתנות לנשותיהם. בעלי, שיחיה וישגשג וירוויח המון כסף, השקיע בזה את נשמתו. הוא זכר במעורפל שפעם גררתי אותו לאיזו חנות קטנטנה בת"א שבה קניתי כל מה שעיניי נחו עליו ואז ענדתי במשך חודשים ארוכים כל פריט בתשומת לב דקדקנית ודרשתי ממנו להתלהב מהם כל פעם מחדש. הוא זכר במעורפל שלמעצבת קראו משהו עם אופיר. הוא חקר את חשבון האטסי שלי במיומנות של השרלוק הולמס של השופינג ומצא שאפשר להזמין ממנה תכשיטים ולקבל בדואר.
וכך קרה שבסוף ערב הבנות הגננת שלפה קופסה קטנה ונתנה לי. היא גם סיפרה לי, אגב שנתנה לי את המתנה, כמה האיש שלי השקיע בזה. פתחתי את החבילה וגיליתי שהאיש שלי כנראה מעולם לא ראה אותי, לא פגש אותי, לא דיבר איתי ולא בטוח שהוא זוכר את שמי. הוא הזמין לי שרשרת עם אבן בירוק רעל.
אני שונאת שרשראות עם אבנים
ואני שונאת ירוק רעל.
ממש. שונאת. ירוק. רעל.

הגננת, שראתה את לסתי צונחת, ניגשה לשאול מה קרה. הראיתי לה את השרשרת. היא אישה, אז היא מיד הבינה. ביחד זממנו איך אחזור הביתה, אנשק את בעלי, אגיד לו שאני מתה עליו ושהוא נהדר ומהמם והמון תודה על המתנה המשגעת וכמה אני מאושרת, ואז אענוד אותה פעם אחת.
ואז אאבד אותה.
חזרתי הביתה.
ברגע שפתחתי את הדלת, המונולוג הנרגש מוכן בראשי, בעלי ניגש אליי ושאל "נו, איך היה?"
אז כמובן שפרצתי בבכי נורא.
"אבל מה קרה?!?" הוא שאל. "למה את בוכה?!?"
הורמונלית, מותשת ומדוכאת עד עמקי נשמתי האופנתית, עניתי את התשובה ההגיונית היחידה שעלתה בראשי:
"כי קנית לי תכשיט מכוערררררררררר".

מאז יש שתי הסכמות שבשתיקה בביתינו: הוא לא קונה לי תכשיטים בלי אישורי המוקדם, ואני לא מבקשת ממנו לקנות לי תכשיטים בלי אישורי המוקדם.

והשרשרת? שיחה אחת לשלומית אופיר, והיא הוחלפה בלי שום בעיה בשרשרת אחרת, בדיוק לטעמי, שמשמשת אותי בשמחה עד היום. אפילו לא חייבו אותי על הפרש המחירים.

השבוע, קיבלתי אימייל משלומית אופיר, שאבוא לקבל מתנת יום הולדת. אני קצת חשדנית לגבי מסרים כאלה, כי בתחילת השבוע כשקיבלתי שיחת טלפון מאחת מחנויות המעצבים שאני אוהבת, שגם במועדון שלה אני חברה, שבה הזמינו אותי לקבל מתנה, שכחו לציין שהמתנה מותנית בקנייה.
בחנות שבה המחירים מתחילים ב 500 ש"ח.
אבל על שלומית אופיר אני סומכת, אז היום בדרכי מאיסוף הטבעת (היפה יפה יפה יפה) מקרן וולף, קפצתי גם לשם, קיבלתי מתנה (עגילים) ואף סקרתי במרץ את הקולקצייה החדשה. וגם הפעם בכיתי.
מרוב שהיא יפה.

הקולקציה:
קולקצית החלום היפני מושפעת, הפתעה, מאמנות ותרבות יפנית. ואני, מאז שקראתי לראשונה את "יער נורווגי", מאוהבת עד כלות ביפן, ביפנים, ביפנית, ובסושי. אבל זה בלי קשר לספר. הקולקציה רחבה ומגוונת, כוללת שילובי חומרים מעניינים וצבעוניות מהממת. הרבה פסטלים, הרבה שחור וזהב, הרבה טקסטורות של עץ והרבה הרבה טעם טוב.
ראיתי תמונות של כמה פריטים בעמוד הפייסבוק של המותג, והופתעתי לגלות שהם גדולים משמעותית ממה שחשבתי. איכשהו ציפיתי שהכל יהיה קטן מאוד ומעודן. אבל דווקא הגודל המרשים של חלק מהעגילים והשרשראות היה בעיניי, אחרי הסתגלות קלה, יתרון ולא חסרון: במקום להיות פריטים שמעתיקים מתרבות, הם הפכו לפריטים שמושפעים ממנה, אבל שואבים גם ממקורות אחרים. איכשהו, על אוזניי הישראליות החצופות, עגילי שבשבת נייר גדולים וצועקים הרגישו הרבה יותר נכון מקטנים ומאופקים. שום דבר בי לא קטן ולא מאופק, אז למה להתחיל בעגילים?


ברשימת החשקים שלי:

שרשרת מניפה שחורה (יש גם עגילים תואמים), שרשרת עגור אוריגמי צבעונית וכל מה שעל הבחורה הזו. כולל הפרצוף, אם אפשר.

עם מה חזרתי הביתה:

כמה זה יעלה לכן?
האמת שלא כל כך הרבה. רוב פריטי הקולקציה ישאירו אתכן עם עודף ממאתיים.

כמה פעמים האזנתי לשיר הזה היום בעקבות הביקור?
הפסקתי לספור. היה לי מספיק קשה לחשב את עניין העודף מהמאתיים.

סאיונרה!