החומר האפל (והמעוצב היטב)

וידוי: צמד המילים "מעצבים צעירים" מעורר בי צמרמורות של עונג אופנתי טהור. וכשאני אומרת צעירים, אני מתכוונת ממש צעירים. ילדים. פעוטות. ינוקים. כאלה שטרם נגמלו מאמא-שנקר אבל שהכשרון דולף להם מהחיתול (המטאפורי, כמובן). והכי-הכי אני אוהבת לגלות מעצבים צעירים כאלה בעצמי אגב שיטוט רנדומלי ברחובות, או ברחובות הוירטואליים, לשזוף עיניים, לפנטז ו... לחלוק.

אני אוהבת מעצבים צעירים מכמה סיבות, שהן מעבר לחיבתי הטבעית לדברים יפים: ראשית, אני אוהבת דברים מיוחדים, ומעצבים צעירים לרוב מייצרים בסדרות קטנות יחסית. שנית, בשל היותם צעירים, לרוב הם גם מתמחרים את העבודות על פי החומרים, העבודה והעיצוב, ולא על סמך שמם. ואני תמיד מעדיפה לשלם על עיצוב ולא על שם. ולבסוף, אני מאוד אוהבת את הקשר הישיר של מעצב ומשתמש- אני אוהבת לקנות דברים ממי שהכין אותם במו ידיו, אני אוהבת לשמוע על התהליך ואני נהנית לקשקש עם אנשים מוכשרים ולקוות לספוג מהם משהו.

היום, בעת שיטוט בנווה צדק (הזמנתי את הטבעת אצל קרן וולף, אגב מעצבים מוכשרים, ומשם הלכנו האיש ואני לטייל [לטייל היא מילת קוד לזה שאני נכנסת לחנויות והוא קורא מאמרים בנייד שלו], ולארוחת צהריים בקימל [מומלץ מאוד, להוציא את הקינוחים, שהיו בינוניים]) נתקלתי בחנות שגרמה לי לפרפר ברמה של התקף אפילפטי: 

דייב ואסתי, מעבדת תכשיטים.

החנות (פינתית, קטנה, מתוקה) קראה לי מיד כשחלפתי על פניה. ליתר דיוק, העגילים האלה קראו לי:

 הם היו תלויים בכניסה ומיד ידעתי שזו אהבת אמת. שילוב החומרים, האורך, הפפיונים - אני והם נועדנו להיות ביחד.

רק חבל שבשלב התנגדויות הקהל מנהל הבנק שלי התקשר להגיד שהם כהן ואני גרושה (או ליתר דיוק - שתקציב הקניות שלי נגמר מזמן) והקופה הרושמת ביקשה לברר את העניין לעומק לפני שהיא קושרת אותנו לעד אלו לאוזניו של אלו. 

בשלב הזה רגל אחת כבר הייתה בתוך החנות, ותוך שניות ספורות הצטרפו אליה עוד שלוש - אחת שלי ושתיים של בעלי, שאיתר בחושים של כלב מאומן היטב את כורסת-הבעלים שבפינה וצנח לתוכה כשפרצופו קבור בטלפון שלו. 

אסתי, המעצבת המקסימה, עשתה לי סיבוב הסברים נרחב וגם הרשתה לי לצלם את התכשיטים בשביל הבלוג. זה גם הזמן להתנצל - התמונות שלי עושות קצת עוול לעבודה המדהימה והעדינה שלה ושל דייב, אבל באתי חמושה בטלפון בלבד, וזה היה או זה או כלום. 

לא התעמקתי מאוד בטווח המחירים, אבל מדובר על 200-500 ש"ח, גיב אור טייק (אל תתפסו אותי במילה, כלומר, במספר. רק מי שראה אותי מנסה לחייג למספר טלפון לא מוכר ושוגה 547495 פעמים עד שאני מגיעה ליעדי מבין לעומק את גודל הבעיה שלי עם ספרות. ברוך בורא הטלפון החכם. מילא שהוא חכם - הוא מחייג לבד!) 

אז מה בקולקציה:

קודם כל, הרבה שילובי חומרים. בד, עור, גולדפילד, ציפויי זהב ו... פלסטיק. 

לא סתם פלסטיק. תכף תגלו.

קשה לפספס את ריבוי הפפיונים המשובח, ולצדם אלמנט הרימונים (העיגולים האלה? אלה חיתוכים של רימון. סופר מגניב, כשחושבים על זה) שחוזרים על עצמם בכל הקולקציה. בתור חובבת של צורות גיאומטריות, קשה להאשים אותי על שלולית הריר שהשארתי אחריי בחנות. רוב מה שאפשר לראות בתמונה מגיע גם בצורת צמידים ועגילים. אני לא חובבת סטים גדולה כך שהייתי מסתפקת בפריט אחד מכל סדרה, אבל אני מודה שהיה לי קשה מאוד לבחור איזה פריט אחד זה היה. 

עוד נצפו תכשיטים עם טעם וינטג'י מתוק, כמו עגילי הציפורים הנודדות:

הקולקציה גם עשירה מאוד בתכשיטים בהשראת אוריגמי, כמו עגילי הגלים שבתמונה, שלצדם עגילי כסף "מקופלים", שהטקסטורה שלהם פשוט מושלמת בעיניי, אפילו שאני בכלל לא אוהבת כסף:

אני זוממת במרץ לקנות בהמשך את העגילים שמימין בגרסת הדקה יותר. אמנם יש לי שיער חלק, אבל זה לא מפריע לי לרגע לדמיין את עצמי עם תלתלים, ואת העגילים האלה משתלבים בתוכם כמו תלתל זהב מכל צד. 

ולבסוף, הבטחתי פלסטיק.

אסתי סיפרה לי שגישתה לתכשיטים היא שמדובר בסוג של צעצוע, משחק, כייף למבוגרים. מיותר לציין כמה אני מסכימה. מיותר לציין כמה התאהבתי בה בו ברגע. ומיותר לציין שרק חשקתי בתכשיטיה עוד יותר אחר כך. בכל מקרה, במסגרת המחשבה הזו, הקולקציה כוללת מבחר מקסים של תכשיטים שעשויים מ... פליימוביל. 

ובתור מי שקונה פליימוביל לעצמה ונותנת לילדים לפעמים לשחק בו, זה היה לגמרי הקש ששבר את גב הנאקה, ואם הגמל לא היה בסביבה (עדיין בכורסת-הבעלים עם הפנים בטלפון) היא הייתה מתקשרת בו במקום לבנק ומבקשת מהמנהל להגדיל לה את מסגרת האשראי בשקל תשעים כדי שתוכל לקנות את, ובכן, כל החנות. וגם את אסתי. 

מלבד חלקי גוף של פליימוביל, יש גם עגילים מפרחים של פליימוביל, צמידים מעלים של פליימוביל ואת הסט המקסים הזה, שעשוי מכלי אוכל של פליימוביל בציפוי כסף. לי זה עשה תיאבון:

לבסוף, התאהבתי לחלוטין בנישת התכשיטים בהשראת משחקי הילדות, ובמיוחד סימנתי ברשימת החשקים שלי את שרשרת הקווה-קווה הזו. גם תכשיט, וגם הפתרון המושלם למי שלא יודעת לקבל החלטות בעצמה וצריכה להיוועץ עם מומחה בכל החלטה הרת גורל (רק לא לשכוח לכתוב בפנים תשובות טובות, כמו "ברור שתקני את הנעליים", "חיים רק פעם אחת, תתפנקי" ועוד):

בקיצור, את רשימת יום ההולדת כבר סגרתי להשנה, אבל יום הנישואים שלי מתקרב בצעדי ענק. Nuff said.

דייב אנד אסתי, שבזי 67, נווה צדק. 

054-4422204

esty@davesty.com