הכחול הכחול הזה

לאחרונה כתבה לי מישהי שהיא לא יודעת עם מה ללבוש ז'קט ג'ינס.

עכשיו, יש באמת פריטים שקשה מאוד ללבוש אותם נכון: שמלות אדומות, פאייטים, פסים רוחביים, טייץ (זה!!! לא!!! מכנסיים!!!) וכל דבר מנומר. ז'קט ג'ינס הוא בפירוש לא אחד מהדברים הללו. הוא מתאים די, ובכן, להכל. כדי להוכיח את הנקודה הזו, הלכתי ללקט תמונות שלי מהשנתיים האחרונות, וגיליתי שהוא באמת הולך עם הכל - אבל עם דברים מסוימים יותר מאשר עם אחרים.

יש בארוני כמה וכמה סוגים של ז'קטי ג'ינס: קצרים, ארוכים, בהירים, כהים ומודפסים. לעניות דעתי הצנועה, המתלבשת המתחילה יכולה וצריכה להסתפק בז'קט אחד, קצר (באורך קו המותן שלה) וכהה, בשטיפה אחידה פחות או יותר. המתקדמות יכולות להתנסות בפארקה (מעיל צבאי), שפשופים והדפסים כיד הדמיון הטובה עליהן ועל המעצבים שמהם הן קונות.

ז'קטי ג'ינס הם פריט VFM מצוין: הם לרוב לא יקרים בכלל (היקר ביותר שלי עלה 200 ש"ח), יש מבחר עצום שלהם מדי שנה (והם תמיד עושים קאמבק), וכאמור - הם לבישים להחריד, ושימושיים ברוב עונות השנה (כלומר, קיץ, ומשהו שמתיימר להיות חורף. שאלה כל עונות השנה בישראל) ובעיקר - הם מתאימים לכל אחת. אני מעדיפה ללבוש אותם עם שמלות וחצאיות, אבל אני מעדיפה ללבוש הכל עם שמלות וחצאיות - כי אני מעדיפה ללבוש שמלות וחצאיות. לאחרונה אני קצת מוטרדת מהחיבה שהבנות בגן של קטנתי מגלות ל"חצאיות המסתובבות" שלי, אבל לא מספיק כדי שאפסיק ללבוש אותן.

ז'קט הג'ינס האולטימטיבי שלי הוא ז'קט ג'ינס קצר של קסטרו. הוא עשוי מהרכב בד מדויק (70% כותנה, 26% פוליאסטר, 2% אלסטן ו 2% ויסקוזה. למה זה מדויק? כי הוא כותנתי ונושם, אבל בה בעת מאפשר לי לגרד לעצמי בגב בלי להרגיש שבתי השחי שלי נעקרים ממקומם. במילים אחרות: הוא רך ואלסטי ומאפשר לי ללבוש אותו על תקן שכבה עליונה שנשארת עליי בעבודה, כשאני מול מחשב או, רחמנא ליצלן, כותבת בכתב יד. ובנהיגה, כמובן). יש לי אותו בשטיפה בהירה ובשטיפה כהה, ואני לובשת אותו כאילו אין מחר.

השטיפה הבהירה: 

השטיפה הכהה: 

מלבדו מתהדרת מתלחתי גם בז'קט הג'ינס הראשון שאי פעם קניתי, ב 2007, בארה"ב (ברשת New York and Co). זה ז'קט כהה קלאסי, ארוך יחסית, ש"נכנס" כמו שצריך במותן. הוא לא מאוד אלסטי,וגם לא הז'קט היפה היקום, אבל אני שומרת לו חסד נעורים.

 אני גם הבעלים הגאים של שני ז'קטי פארקה. הז'קטים האלה משמעותית קשים יותר לשילוב, ואני לא בטוחה שאני שולטת בתורה הזו עד הסוף (שימו לב למיעוט התמונות. כאן חשדתי). ובכל זאת אני מחבבת את שניהם עד מאוד.

 את הז'קט פרחוני הזה קניתי במחיר מגוחך לגמרי, אפילו אם לוקחים בחשבון שאני לא בטוחה לגמרי לגבי המידה ושחוץ מהלבוש הזה טרם הצלחתי לחשוב על רעיונות נוספים עבורו:

וכן יש לי ז'קט אחד בהיר, מברשקה. זה ז'קט המשרד שלי (כלומר, זה שמחמם לי את הכסא רוב הזמן, ואת זרועותיי בעת הצורך, כשהמזגן מקפיא אותי. שזה מה שהוא עושה כשהוא פועל. כשהוא לא פועל אני מרגישה כמו שווארמה שמסתובבת על כסא משרדי. אז לרוב הוא פועל.)

כפי שאפשר לראות, הז'קטים מהווים חלק מהותי למדי ממלתחתי. אני מעדיפה, כמסתבר, לשלב אותם עם שמלות וחצאיות ועם הרבה מאוד שחור ולבן - אבל זו העדפה אישית ובלתי מחייבת. בהנחה ששכנעתי אתכן בהצלחה שמדובר בפריט חובה, הנה שלוש הצעות להקמת מלתחת ז'קטי ג'ינס:
1. ז'קט של אואזיס, 42 פאונד:

2. ז'קט של וורהאוס, 48 פאונד:

3. ז'קט של רנגלר, 75 פאונד:

ובונוס למתמידות: הז'קט שלי מקסטרו! 199 ש"ח והוא בידיכן.

בפראפרזה קטנה על דאגלס אדאמס: ז'קט ג'ינס, היא אומרת, הוא הדבר השימושי המאסיבי ביותר שאפשר שיהיה לטרמפיסטית הבין-כוכבית. בעיקר אם היא אופנתית.