על הדבש ועל החשק

בלי תירוצים, בלי הסברים, אבל עם מילים כי אני לא יודעת אחרת: כל מה שמתחשק לי ממש עכשיו.

1. חולצה שחורה עם נקודות (!!!) ורפאלס (!!!) מנקסט.
כי היא מתוקה, נראית רכה, ארוכה להפליא ומתוקה להחריד. ובעיקר כי היא מזכירה לי שהחורף כבר מעבר לפינה. בהנחה שהפינה היא באלסקה כי לזרזיף הדלוח והלא מאוד קר שיש כאן אי אפשר לקרוא חורף.

2. עקבונים צהבהבים.
חרדל: גם טעים וגם צבע מושלם. 

3. סווטשירט עם כיתוב.
אני לא בטוחה מה אני רוצה יותר: את הסווטשירט הזה או את מה שכתוב עליו.

 4. אוברול עם כנפיים.
כי רד בול זה כה מיושן. 

5. מחברת לרקום עליה.

או כפי שאני מכנה אותה: מחברת שאני אחלום ימים ולילות איך ארקום עליה את פרידה קאלו ויום אחד לאחר מותי צאצאיי ימצאו אותה בין חפציי האישיים והיקרים ביותר.
 עדיין בלי רקמה. 

יאללה, רוצו לעשות שופינג. אני מקווה שתגמרו את המלאי ותעזרו לי בדחיית סיפוקים.

על גגות תל אביב

אז למה אנחנו מתלבשות?
בשביל עצמנו. בשביל נשים אחרות. בשביל גברים אחרים. בשביל האסתטיקה. בשביל הכייף. כי חייבים.
כל אחת וסיבותיה.

אני? אני מתלבשת בגלל הכייף.
אבל קורה שדברים נוספים מתערבבים בכייף הספציפי הזה, וכשכמה דברים כייפיים שאני אוהבת - נשים, העיר האהובה עלי בארץ (בואו.... העיר *היחידה* בארץ) ובגדים יפים - מתערבבים, הרי שאני ברקיע השביעי. לפעמים מילולית.
וכך מצאתי עצמי קרובה מאי פעם לשמיים, על גג ממש גבוה של חניון, ביום שישי אחד אחה"צ, אחרי שהחום הזוועתי של תל אביב שכך מספיק כדי שאהיה מסוגלת בכלל לחשוב על בגדים בלי לבכות, עם שלוש נשים נהדרות, קצת אלכוהול שלא נגעתי בו (נדבר פעם על תקופת היובש שבה אני חיה), המון יונים (זה היה החלק הפחות משמח) ולבושה בבגדים יפים.
ממש יפים.
ושמחה, ומרוצה מעצמי ומהחיים, ועם נוף מהמם עד הים.
כל זה קרה בזכות אחת, לירון, הבעלים של אונצ'יק, מעצבת בוגרת בצלאל (וגם בזכות הצלמת המופלאה טל צבר והבלוגרית הנהדרת הילה מ"תלתלים") שדאגה להביא את כל הדברים החביבים האלה תחת כיפת שמיים תל אביבית אחת בשעה שבה בעלי היה מוכן לפרגן לי נטישה עם שלושה ילדים עצבניים שהחופש הגדול כבר יצא להם מהאוזניים. אה, רגע, זה בעצם אנחנו. אני מתקנת: שלושה ילדים שפרקו כל עול ומוכנים להמשיך כך לנצח.
אני מאוד אוהבת נשים. אני במובהק ובאופן חד משמעי "בת של בנות". יש לי תקשורת טובה, פתוחה ומעשירה עם נשים אחרות. וכשאני לובשת שמלות יפות אני באופן כללי יותר קומוניקטיבית וחביבה. מפה לשם העברנו שעתיים של קשקושים, צחוקים, דיבורים שיפה להם השתיקה, בחירת דירות עתידיות שראינו מהגג ושלעולם לא נוכל להרשות לעצמנו, והחלפת בגדים תחת כיפת השמיים.

השמלות של לירון הן שמלות של דרמה, ואחרי שפוגשים אותה ברור מאוד למה, וגם ברור מאוד איזו. זו לא דרמה של גיל הנעורים תעצרו-אותי-אני-הולכת, אלא דרמה נשית בוגרת, מגובשת ומהנה לגמרי. זו דרמה שאומרת: תסתכלו עלי. אני כאן ואני מופלאה. ואני מתרה בכם שלא תנסו אפילו לחשוב אחרת. וכזו בדיוק היא לירון. והנשיות הזו, שמקבלת את עצמה, שאוהבת את עצמה ושמספרת על זה לעולם בלי להתבלבל ובלי לגמגם (ואם אפשר אז מכותנה רכה ומלטפת) - היא בדיוק הסיבה שאני כל כך אוהבת נשים אחרות, ומוכנה להתלבש בשבילן.
אפילו באוגוסט, בתל אביב, על גג של חניון.

עדכוני "מה לבשתי היום" ושאר הגיגים קצרים: כאן.

איפה הייתי ומה (לא) קניתי

וגם מה כן.

הייתי באילת.
אני לא אוהבת את אילת.

לפני שהיו לי ילדים לא נסעתי לאילת כאדם בוגר, להוציא פעם אחת ויחידה שבה זכיתי בחופשה באילת, ואז נסעתי, אבל הקפדתי לא ליהנות במיוחד. בכל מקרה, אילת היא לא כוס התה הרותח לחלוטין בשיא אוגוסט שלי. אבל ילדים, בריכה, הכל כלול, מועדון עם מדריכים (בלי אגדודו. סתם מדריכים). מפה לשם מצאתי עצמי באילת. באופן מפתיע גם שאר עם ישראל מצא עצמו שם (אם כי להוציא שתי תקריות מוזרות - ילדים יורקים במגלשת המים ומישהי שראתה לנכון לספר לי איך מאז שהייתה ילדה היא מסתננת לבריכה של המלון אבל המניאקים התחילו לבדוק מספרי חדרים - עם ישראל היה ממש בסדר איתי. אני לא יודעת למה היקום מזמן לי את כל הטוב הזה).
גם אילת הייתה ממש בסדר. גם האוכל, יעיד הקילו שעליתי. ולהפתעתי - גם השופינג, יעיד הקילו שהמזוודה עלתה. לא שהיה לי יותר מדי זמן או כח לצאת לשופינג, אבל הצלחתי להגניב כמה ביקורים לכמה חנויות, והרי התוצאות:

מה לא קניתי:

כפכפי אצבע מתוקים עם קישוטים.
לא קניתי כי בעצם רציתי את השחורים עם הפנינים ולא היו במידתי. זה קצת מצער כי מאוד חיפשתי כפכפים בדיוק כאלה שיהיו צרים מספיק לכפות רגליי, אבל לא בוכים על נעליים שרוב הסיכויים שהיו נופלות מהן אבנים עוד לפני שהייתי מספיקה להגיד "מינוס בבנק".

אוברול חמוד מגולף.
הבד והגזרה היו נהדרים. ההדפס גרם לי לחוש עצמי שטיח פרסי.

מה כן קניתי:
שמלה שחורה בקסטרו, שיש לי את תאומתה בלבן.

נעליים חסרות תקדים בשופרא.
גיליתי את הסיבה לנסוע לאילת: יש שם שופרא.

סנדלים, גם הם משופרא.
כי כשיש סיבה אז יש סיבה.
הפעם אגב הסיבה הייתה שאמא שלי פינקה אותי.

שמלה של מקס מארה במחיר מגוחך לגמרי.
זו ללא ספק התמונה הכי אתגרית שלי עד כה. וזה הכי קרוב לספורט ימי שהגעתי בנסיעה הזו.

ומה לבשתי?
בעיקר בגדי ים. אבל לא רק.

(זה אייס קפה. בבאנג. לזכותו ייאמר שזה *המון* אייס קפה.)

ולסיכום: לשנה הבאה בפריז הבנויה.

הים הוא עמוק

איך תקני בגד ים אונליין ותשארי בחיים, אפילו אם יש לך חזה גדול.
למעשה, רק אם יש לך חזה גדול.
המדריך השלם.

רבות וטובות אמרו לי כבר בנחישות: אי אפשר לקנות בגד ים אונליין.
ואני הראיתי להן את בגדי הים שלי והוכחתי שדווקא אפשר, ואפילו רצוי.

למה שתעשי זאת?
מאותן סיבות שכדאי באופן כללי לקנות ברשת: מבחר, מחיר, נוחות, שירות.

איך תעשי זאת?
1. הסתכלי על עצמך במראה. באריכות. בכנות. באהבה, אבל לא בסלחנות. הביני את מבנה גופך, את מגבלותייך ואת יתרונותייך. לאהוב את עצמך זה לקנות לעצמך בגד שיחמיא לך, שיאהב אותך, שיגרום לך להרגיש מינימום אנג'לינה ג'ולי (או מישהי פחות מבוגרת ועם פחות הפרעות אכילה, גם בסדר).
2. הסתכלי על בגדי ים ברשת. חשבי היטב: איזה מהם יחמיא למבנה שלך? מה ידגיש את מה שאת אוהבת בגופך?
3. הזכרי: איזה בגד ים בחייך גרם לך להרגיש נהדר? מה היה בו שעשה זאת - הצבע? הגזרה? (אל תחשבי על דברים כמו "הייתי אז רזה יותר ולפני שלוש לידות ובלי בקע טבורי קצת מפחיד שאני חוששת שיום אחד הנוסע השמיני יצא ממנו". סתם דוגמה דמיונית לגמרי שלא קשורה אלי בכלום. אז היית. עכשיו את שוקלת מה שאת שוקלת ונראית כמו שאת נראית, ומותר לך. כמו שאמר מם שראיתי בפייסוש ושאני שוקלת לקעקע על גופי בקרוב: I don't want to die thinking "I could have eaten that" OK?)
4. חטטי באתרים (bravissimo ו figleaves הם החביבים עלי) וחפשי בגדי ים שמוצאים חן בעינייך ושמתאימים למה שאת מחפשת. אם את מרגישה שאת מאבדת את עצמך בשפע - הכיני רשימה מפורטת (גזרה, צבע, מחיר).
5. מדדי את עצמך עם סרט מדידה (או אם את בלאי כמוני, בסרט שבו בעלך מודד דברים שהוא רוצה לקדוח בהם ולגרום לכל השכונה להשאר בלי חשמל), היוועצי בטבלת המידות של האתר, גגלי את שם דגם בגד הים שלטעמך ואת המילה review וקראי ביקורות של גולשות על בגד הים. נסי להבין אם הוא תואם מידה, או אם יש משהו שאת צריכה לדעת עליו: גדול מאוד בהיקף? קטן מאוד בקאפים? תעשי שיעורי בית, בקיצור. זה נשמע כמו הרבה עבודה אבל בפועל זה יותר נעים מלצאת מהבית למדוד ואז לעמוד בתור המחורבן ביציאה מהקניון. איך תמיד את נתקעת מאחורי זה ששכח לשלם? איך?!?
6. היוועצי בשירות הלקוחות של האתרים! על ברוויסימו אני יכולה להעיד שהשירות מושלם ומקצועי. תארי לנציגה בדיוק את גופך ואת מידותייך, שלחי לה את הלינק לבגד הים שאת רוצה ושאלי אותה איזו מידה תהיה טובה לך. גם במודקלות' ידעו לסייע לי באופן מושלם בצורה כזו.
7. הזמיני.
8. עברי לגור ליד תיבת הדואר. חם, אבל את בחורה נחושה. אל תשכחי מאוורר נייד.
9. קבלי את בגד הים מהדוורית ורוצי למדוד!!!
10. טוב? סבבה. לא טוב? הביני מדוע (גדול? קטן? גזרה?) והחליפי. אם את צריכה, כתבי שוב לשירות הלקוחות עם פירוט ("הקאפ היה לי גדול מדי") והיוועצי בהן לפני שאת מחליפה.
11. לכי לבריכה, הים מלא מדוזות.

הבחירות שלי לשנה זו לגדולות החזה:

1. בגד ים מסדרת סופינה
אני מחבבת מאוד את הסדרה הזו ויש לי איזה ביקיני ממנה מלפני שנתיים בערך. בגד הים הזה מתכתב עם טרנד הבונדג' של השנה, אבל את תיראי בו סקסית וחמודה, ולא כאילו זה עתה יצאת מלילה הזוי במיוחד בדאנג'ן. כמו כן, בגלל שהוא סגור יחסית, הוא יחמיא לבעלות החזה הגדול בלי להיות פרובוקטיבי או חשוף להחריד.

2. ביקיני שחור-לבן-צהוב

זה הדבר הכי קרוב לביקיני משולשים שבעלות חזה גדולות יכולות לסחוב (להפך, למעשה...) והוא מושלם.

3. בגד ים של פרייה
ההכלאה הזו בין טנקיני לביקיני היא הלהיט של העונה מבחינת גזרה, והיא מתוקה להחריד ומאוד הולמת את ברוכות החזה.

4. סטרפלס שחור
(מגיע כמובן עם רצועות שניתן לצרף). הוא שלם, הוא שחור, הוא מעוטר. אני רוצה שהוא יהיה שלי אבל אני לא בטוחה שהוא אי פעם יוכל לאהוב אותי כפי שאני אוהבת אותו.

ובגד הים שלי לעונה זו:
הוא יותר מושלם במציאות. מאמינות?

ותודה לגולשת הנאמנה כנרת שהזכירה לי שלא כללתי את השלמות הזו ממודקלות', בגד ים שטרם פגשתי מישהי שהוא לא החמיא לה. תיאלצו להכנס ללינק כי אי אפשר לשמור תמונה (מה נהיה, מודקלות'?!?) אבל האמינו לי: זה שווה את המאמץ הכביר.



ואל תשכחו: wear sunscreen