פייר-אוגוסט בשיא ינואר.

שימו לב, זוהי אינה רשומה. אני חוזרת: זוהי אינה רשומה.

זו רק אני אחרי שנכנסתי לאתר של רנואר לראשונה אחרי חודשים (יתכן ששנים) וגיליתי שאני רוצה את כל מה שיש בו. לי ולרנואר יש היסטוריה ארוכה מאז שהייתי כבת ארבע עשרה, אז נפתחה להם חנות קטנה ברחוב סוקולוב ליד ביתי ואני ניסיתי לעבור לגור בה. לא זורקים בקלות מערכת יחסים שכזו ולכן אני ממשיכה להתעדכן מדי פעם במצב שם. והעונה המצב מצוין.
אז ריכזתי למענכן את הבחירות המובחרות ביותר שלי כדי שתקנו ותהנו בזמן שאני אשב כאן בחושך (טוב, תחת הניאונים) בקור (טוב, עם תנור סלילים) ואעבוד בפרך (טוב, אני מתה על העבודה שלי. תשתקו.)

1. טוניקת משי.

מבזק חדשות: הדברים השקופים האלה הולכים לככב בקיץ, והטוניקה הזו היא ספסימן מובחר במיוחד: האורך שלה מושלם, השרוולים נהדרים והגזרה  המשוחררת תחמיא לכולן. זו טוניקה מהזן החזק ששורד אבולוציה, הברירה הטבעית של הבגדים השקופים. כמו כן היא לא יקרה בכלל ואני חושקת בה עד מאוד. 

2. חולצת גולף מפוספסת.
היא גם טרנדית וגם אלמותית וגם יש לה צווארון גולף רחב ומפנק, לא מהסוג החונק שגורם לבחורה המסכנה שלובשת אותו להרגיש שהיא מסתובבת כל היום עם תינוק שמן שתלוי לה על הצוואר מאחור (כלומר, בהנחה שהיא לא אני. כי אני באמת מסתובבת ככה רוב היום).

3. שמלת גולף מקטיפה.
שמלות הקטיפה, בדגש על גולף, מככבות השנה. הבעיה העיקרית שלי איתן היא שטרם מצאתי אחת שאני לא מרגישה בה כאילו - הרחיקו בבקשה ילדים ושתיה חמה מהמסך - אני חנוטה היטב בתוך קונדום.
אז הנה. נראה לי שמצאתי.

4. חולצת משבצות.
לא, זה אינו אישור בכתב לבעלי לשלוף מהבוידעם שאין לנו את חולצות הפלנל משנות התשעים שהוא חושב שעדיין יש לו.
החולצה הספציפית הזו מקבלת אישור בשל הדפס שמלת הדורותי שלה והעובדה שהיא עושה לי חשק ללכת לישון בה. או סתם ללכת לישון. שזה בעצם לא קשור אליה.

5. מגפוני קטיפה.
כן, זה טרנד והחורף תכף נגמר וזה לא כזה זול. אבל אלה מגפונים והם מקטיפה, ואני מתקשה לסרב. הדבר היחיד שמפריד בינינו הם שמונה סנטימטרים.
לא כאלה, בעלות ראש מלוכלך.
שמונה סנטימטרים של עקב.

ובאווירה תכלכלה וקטיפתית זו, אשאיר אתכן לבהות במסך. יום נעים!

גראן פלייה

כילדה, רציתי להיות בלרינה.
הרבה יותר משרציתי לרקוד, רציתי פאסון של בלרינה: רציתי חצאית טוטו ורודה, נעלי בלט שנקשרות באלגנטיות במעלה הקרסול, בגד גוף עם כיווצים ושיער אסוף בגולגול מהודק. רציתי (האמת, אני עדיין רוצה) יציבה מושלמת וזקופה, צוואר ברבורי והליכה שמיד מזהים בה את לימודי הריקוד.
בפועל נולדתי עם נקע חריף באגן וביליתי את רוב השנה הראשונה לחיי בניתוחים ובגבס, ואסור היה לי ללמוד בלט מחשש שהאגן יחליט להשתולל שוב. במקום טוטו לבשתי רק מכנסיים קצרים, גם בשיא החורף. במקום נעליים ורדרדות ענוגות נעלתי נעלי ריצה כעורות של נייקי, כי ככה זה כשאת מגלה כישורים מפתיעים דווקא בתחום האתלטיקה הקלה. והשיער שלי היה כה מלא בקשרים שאף גולגול לא היה מסתכל עלי ממטר.
כמו כן, אני בכלל לא אוהבת בלט. אפילו לא כצופה.
כל זה היה די מזמן והיום אני גם מבינה שעם חוש הקצב שלי סוג הריקוד היחיד שאני מתאימה לו, וגם זה על תקן הדאחקה, זה משחק הפלייסטיישן המבדר שהילדים שלי משחקים בו ושאמורים לחזור בו על תנועות הריקוד שעל המסך.
אבל מכל האנפינישד ביזנס הזה נותרו כמה שרידים: יציבה גרועה למדי, שנאה לנעלי נייקי לבנות וחיבה נושנה ובלתי חולפת לנעלי בלט.
מה שמחתי לגלות שהשנה הן חזרו ובענק והביאו חברות: רצועות, ניטים, אבזמים וכל תוספת אפשרית שאפשר להעלות על הדעת (חוץ מפפרוני, כי זה באמת דוחה). הן צצו שוב בתצוגת האופנה של Miu Miu ומאז הן בכל חור, והן צריכות להיות גם אצלכן.

בתמונה: נעליים שעולות יותר מהאוטו שלי. כנראה שבצדק. 

ארוני מתהדר בזוג מזארה שאין בחורה אחת באינסטגרם שאין לה אותו, בזוג של מליסה (כי מליסה זה החיים עצמם) ובזוג של קורט גייגר שהזמנתי מאסוס אחרי חודשים של ריור אינטנסיבי: 

אספתי למענכן את הזוגות החביבים ביותר שמצאתי במרחבי הרשת וגם בחנויות של ממש (או ליתר דיוק באתרים של חנויות של ממש שטרם צעדו, תרתי משמע, למאה העשרים ואחת). אני כאן להתייעצויות בנושאי מידות, עלויות ועוד.

1. מוגזמות מאסוס.
נדמה לי שהייתה זו קוקו שאנל שאמרה שכל אישה צריכה לעצור לפני צאתה מן הבית מול המראה ולהוריד פריט אחד. אז הנעליים האלה הן ככה, רק בדיוק להפך. עוד רצועה? יאללה. עוד אבזם? תוסיפו. עוד קשירה? בכייף שלנו. זה בכלל מתאים? ברור שמתאים!

2. אדג'יות מאסוס.
קצת יותר מאופקות מהזוג הקודם, אבל מפציצות בגזרת הניטים.

3. משובצות מפול אנד בר.
הכי "כן, המיו מיו האלה, חמודות והכל, אבל אנחנו יותר קלאסיות".

ורוד ושחור מפול אנד בר.
השילוב בין השחור לוורוד הופך את הנעליים האלה לקלות במיוחד לשילוב, למי שחוששת ממראה לא הרמוני.

ורדרדות ורכות כענן. נקסט.
הנעליים האלה הן צמר גפן מתוק ואני חומדת אותן במרץ.

אדג'יות מנקסט.
מינימליסטיות, אבל אומרות את מה שיש להן להגיד (שזה "אנחנו מגניבות", אם תהיתן).

זארה
בואו נדבר רגע על זארה: כל קשר בין מה שקורה באתר שלהם לבין המצאי בחנויות הוא כמו הקשר בין הנעליים האלה לעבודה בבניין. אני מסתכלת על האתר שלהם כעל השראה, כמו לוח פינטרסט. הם מצטיינים בנעלי בלרינה ולכן הבאתי משם כמה דוגמאות, אבל האמת היא שלא צריך וגם לא כדאי להתמקד בדגם ספציפי אלא, אם מחליטים שזה מה שרוצים, פשוט להכנס לחנות ולבחור זוג מתוך המצאי הקיים בה. מה שלא תרימו יהיה כנראה מוצלח.
אני מחבבת מאוד את הגזרה של אלו, עם הרצועה על הקרסול:

זארה
ואת אלו בשל הניטים:

זארה
ולבסוף את אלו.
עם אלו יש לי בעיה: אני רוצה אותן. לא כמותן, לא דומות, לא מזכירות. את אלו.
הסיכוי שאצליח להגיע אליהן נראה לי קלוש למדי, אם לשפוט לפי הצלחותיי עם נסיונות כאלה בעונות קודמות, ואני שוקלת בכובד ראש לפתח אפליקציה בשם "נשים זארות למען נשים זארות" שבה יהיו נשים שמחפשות פריטים ספציפיים בזארה, ובכל פעם שמי מהן תתקל בפריט שמישהי אחרת מחפשת - היא מיד תודיע לה ואף תקנה אותו עבורה, והשניה תעביר לה כסף דרך האפליקציה, והן ישבו בנחת על כוס קפה וידברו ויהפכו לחברות אמת וינעלו ביחד נעליים מזארה מעתה ועד הנצח. עכשיו אני רק צריכה ללמוד לתכנת.

ובגרסת המגפונים.
לא קונוונציונלי, אבל הו כה יפה!

וכעת, אפרד מכן בסיבוב על בהונותיי. אם אתן שומעות מחר על מישהי שאושפזה עם פריצת דיסק - זו אני ואשמח לביקורים, טלפונים ונעליים של זארה.

בילבי בת גרב

לאחרונה פרסמתי בקבוצת לבוש חמודה בשם "מתלבשות", שאני כותבת בה מדי יום באדיקות שהיא הדבר הקרוב ביותר לדתי שתתפסו אותי עושה, תמונה שלי.
על חיבתי לקבוצות לבוש, ו"מתלבשות", בהנהלת לילי קורל, ללא ספק בראשן, עוד אכתוב בהזדמנות נפרדת בהרחבה. אני מצטלמת ומפרסמת כבר שש או שבע שנים, ועדכונים שוטפים על מה אני לובשת מדי יום (אני לא יודעת איך אתן חיות בלי זה, בחיי) אפשר למצוא ב"מתלבשות" וגם, כמובן, בעמוד הפייסבוק של בגד כפת, שבו אני גם מעלה מדי פעם פריטים מוזרים במיוחד שאני פוגשת בשיטוטי ברשת, הגיגים קיומיים ודיונים הרי גורל.
אבל ככה בקטנה ובלי להתבחבש יותר מדי - אני חושבת שקבוצות הלבוש מופלאות, מעצימות וחשובות ושהקריאה (והכתיבה) בהן טובה ומיטיבה. וגם הפעם היא התגלתה ככזו: קיבלתי המון המון לייקים ותגובות.

בתמונה אני לובשת שמלה מקסטרו, ז'קט מזארה, גרבונים השם-יודע-מאיפה-ומה-חשבתי-כשלא-שמרתי-לינק כי עכשיו אני רוצה עוד ארבעה זוגות כאלה, ונעליים מאסוס. (או יותר נכון: נעליים שאישה ערלת לב ומרושעת הזמינה מאסוס, גילתה שלא מתאימות לה, והעבירה אליי. במקרה היה מדובר בזוג שכיכב בוויש ליסט שלי כמה חודשים והצלחתי להתגבר על הדחף ולא להזמינו. טלינקה, את מפלצת ואנחנו עוד נבוא חשבון על העניין הזה!)
לבשתי את כל זה לביקור אצל סבתא שלי, שבחנה אותי בדקדקנות ואז אמרה: כל כך אלגנטית! זה להלוויה שלי?
מאחורי שמעתי את בעלי, נופל מהכסא.
הומור (שחור, ובעצם בכל צבע אחר) רץ חזק אצלנו במשפחה.

כבר גרבתי את הגרבונים המופלאים האלה בעבר, עם זוג נעליים אחר, וגם אז זכו לעדנה וחיבה:

מכיוון שעיקר התגובות לתמונה היו בנוגע לגרבונים שאני לובשת, ולאור התגובות והבקשות בקבוצה החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לרכז כמה המלצות חמות, תרתי משמע, על המחמם הרשמי של החורף.
ראשית חוכמה בדקתי מול האקדמיה ללשון אם המדובר בגרביונים או בגרבונים (רשמית: גרבונים. עממית: גרביונים. אני לא בחורה עממית ולכן נדבוק בגרסה הרשמית) ולאחר מכן הלכתי לעשות מחקר מעמיק ויסודי שאת תוצאותיו אחשוף כאן בעוד
3
2
1

*הלמות תופים*
*צלילם של כרטיסי אשראי נשלפים*
*בכי עמום של ילדים שישארו רעבים החודש ברקע*

אז ככה.

לא מצאתי בדיוק את הגרבונים שאני גורבת בתמונה. לתוצאה דומה, תוכלו בהחלט לקנות גרבונים קצרצרים ולגרוב אותם מעל גרבונים רגילים (למשל פלא הבריאה הזה). אשמח לספק לינקים לפי הזמנות ובקשות. כן מצאתי המון גרבונים אחרים, נחשקים ומהממים לא פחות, ובמחירים נוחים למדי.

1. גרבוני שפתיים חסרי תקדים, אסוס.
האמינו לי כשאני אומרת לכן: אין לתאר. ואני לא אישה שחסרה בדרך כלל תיאורים. אבל את אלה אין! לתאר!
עוד בקטגוריית אין לתאר: את תגובתו של בן זוגי אם אגרוב משהו כזה.

2. גרבוני לבבות, אסוס.
המדובר בגרבונים שיש עליהם לבבות. איני יכולה להוסיף עוד כי פי כה מלא בריר עד שהדיבור קשה לי.

3. גרבונים מפוספסים, אסוס.
תשכחו מכל מה שידעתן אי פעם על פסים לרוחב. אני יוצאת מנקודת הנחה שידעתן על פסים לרוחב, כי כולם יודעים. השבוע, אגב, דיברתי עם מישהו על שמלה שחורה קטנה, מתוך הנחה שכולם יודעים במה המדובר, והוא לא ידע על מה אני מדברת. שלחתי אותו לשאול את רעייתו על LBD והיא מיד ידעה במה מדובר כי היא אישה שחיה בחברת בני אדם ועם אמצעי תקשורת בסיסיים, וכעת הוא חושד שאנחנו שייכות לאיזו כת סודית עם לחיצת יד וססמאות ואני לא מעזה להגיד לו מה זה באמת כי אני חוששת שאז אצטייר כמגניבה הרבה פחות.

4. גרבונים עם פסים מעל הברך, אסוס.
החסרון של הגרבונים האלה הוא שהחצאית צריכה להיות קצרה מספיק כדי לחשוף את הפסים. זה גם יתרונם. חצי הכוס הריקה היא גם מלאה בפסים, או משהו פילוסופי מעין זה.

5. גרבוני, ובכן, גרביים, נקסט.
עצוב לי שאני חיה בעולם שבו לא השאירו אפילו זוג אחד במידתי באתר כדי שאוכל להזמינו. לאן התדרדרנו מוסרית, כחברה?

6. גרבונים מנוקדים, נקסט.
להבדיל, אני חיה בעולם שבו המידה היחידה שזמינה מהגרבונים האלה היא מידתי. בואהאהאה.

7. גרבוני פפיונים, מודקלות'.
זוכרים את ההם עם הלבבות, שאמרתי שהם משוש חיי, שמחת לבי, אהבת אמת? אז איך אומרת ורדה: תזרקו אותם!!! פפיונים!!!

ובחזית הביתית: זוהרה.
זוהרה מייצרת כבר כמה שנים גרבוני מליון דניר (עבים להפליא) ויפים מאוד. הם אמורים להיות מידה אחת שמתאימה לכולן - אבל אני חייבת להיות מיוחדת והיא בפירוש לא מתאימה לי. אם אתן 1.65 ומעלה, יש סיכוי לא רע שהם לא יתאימו גם לכן כי בשלב די מוקדם של היום תרגישו כאילו אתן לובשות חיתול. אם אתן מתחת לגובה הזה, הקריאה הלאה על אחריותכן בלבד ואני לא אחראית לתוצאות.

7. גרבונים גיאומטריים.
אני הקפדתי להכשל בגיאומטריה בעקביות מכיתה ג' ועד סוף התיכון, אבל אני מזהה יצירת מופת הנדסית כשאני רואה כזו.

8. גרבוני חד קרן.
אין עליהם חד קרן אלא הצהרה לגבי חדי קרן. וזה אפילו יותר טוב מחד קרן, אם זה בכלל אפשרי.

עוד בזירה המקומית: 

9. גרבוני חתולים, twentyfourseven.
נפטרתי, היו שלום.

וכעת עלי ללכת להתפרנס, כדי שיהיה לי כסף לקנות גרבונים. המון גרבונים. מגירות מלאות בגרבונים. אני מבטיחה לכתוב שוב בקרוב. בקנה: ג'ינס עם הדפסים. נתראה בקצה השני של השבוע, או לפני כן, בפייסבוק. בואו.