יום שלישי, 17 באוקטובר 2017

כבר תרמתי במשרד

הרשומה הבאה, לשם שינוי, אינה אגוצנטרית כלל. בשיטוטי אונליין אני נתקלת לעתים קרובות בפריטים מוצלחים ונחשקים וחמודים - שכבר יש לי שכמותם ואינני זקוקה לעוד. במקום להמשיך הלאה, החלטתי להיות חביבה ואדיבה ולצבור קארמה טובה ולרכז עבורכן את הפריטים הללו, כדי שגם לכן יהיה.

1. סליפ דרס, אסוס.
שמלות הניינטיז המתוקות האלה, עם או בלי חולצה מתחת, עם או בלי קרדיגן מעל, הן להיט כבר שנתיים בערך. כמי שהתבגרה בשנות התשעים והזדקנה מספיק כדי לשכוח כמה איומות היו השנים הללו - עצב הנוסטלגיה שלי עובד שעות נוספות אל מול המתיקות דמויית העור והתחומה בתחרה הזו. תתחדשו.


2. נעליים עם פנינים בעקבים, אסוס.
גם הטרנד הזה, מבית היוצר של ג'פרי קמבל, איתנו כבר זמן מה וקיבל אינטרפרטציות רבות שאחת מהן רכשתי בהצלחה. זו גרסה נוספת, מוצלחת מאוד, ובאחוז זעום (שלו ידעתי הייתי מחשבת, אבל אני אפילו מספר טלפון לא מצליחה לחייג בלי לסכל ספרות) ממחירן של המקוריות.


3. חולצת פסים שמוטה, רנואר.
עלי להתוודות: אני מרגישה לא מאוד בנוח בבגדים חושפי מחשוף מטעמי דימוי גוף, תדמית, ועוד. אבל החולצה הזו, שיש בה מינון מדויק של מחשוף מעודן מלווה בגזרה גברית מעט היא אחת החולצות המחמיאות והנעימות שיצא לי להכיר באופן אישי. וכן, אני מרגישה בה בנוח, ולכן אני מצרפת אותה באופן אישי ולא "דומה" או "כמו".



4. מכנסיים אפורים מחויטים קלות, קסטרו.
את החמודים האלה מדדתי לפני שבוע והחזרתי אותם בצער רב וביגון כבד אל הקולב, גם כי המוכרת שלחה אלי מבטים מאיימים וחששתי להשאיר אותם בתא וגם כי יש לי כבר זוג דומה - פחות מוצלח, כוס אמא של העולם הזה - מפול אנד בר. אבל הם באמת פריט נחוץ והכרחי לעונה הקרובה, ובעלי גזרה חיננית ובד נכון. מיסרו להם את אהבתי.


5. ז'קט רקום דמוי עור, רוקגלאם.
בשנה שעברה הצטיידתי בכזה בזארה, אחרי שהתחננתי בפניו שלא יתאים לי במידה M והוא התאים, המניאק. הוא נפלא ממש, וכבר סלחתי לו.



6. חצאית מיני דמויית עור, נקסט.
זה הפריט הכי ורסטילי בארון. תסמכו עלי. ופה במחיר ממש מפתה! ממש!!! מפתה!!!


7. בלייזר מנוקד, אסוס.
יש לי את תאומו האובד עם הכוכבים מלפני כמה עונות, והוא תמיד זוכה למחמאות, שבחים והשתפכויות כשאני לובשת אותו. הא לכן.



והמלצת בונוס מתחום הקוסמטיקה: אחרי שנים שבהן חשתי ככשלון נחרץ ומוחלט בשל חוסר התאמתו של הרובי וו, האדום המדויק של מאק, לגוון עורי (שלא לדבר על מה שהוא עשה לשיניי) מצאתי תודות להמלצה מופלאה באינטרנט את הגוון האדום הנכון לי. קבלו את ה Feels so grand, החבר הכי טוב החדש שלי. מושלם ועמיד.




יום ראשון, 1 באוקטובר 2017

כל שנחוץ לאדם

בימים האחרונים, בעיקר בלילה ומוקדם בבוקר, משהו חולף ברחובות: רוח קרירה. אתמול בלילה היא הגיעה אלי הביתה וחייבה אותי להוציא שמיכת מעבר (טוב, ליתר דיוק היא חייבה אותי להתכרבל בתנוחה עוברית תחת הפיקה שלי ולשכנע את עצמי שאני לא צריכה שמיכת מעבר כי אין לי כח לקום ולהביא אחת. אבל בפועל לגמרי הייתי צריכה שמיכת מעבר ואם הלילה אזכור להוציא אותה לפני שאכנס למיטה - גם תהיה לי כזו). היום בבוקר כשיצאתי לעבודה חשתי שהייתי צריכה להביא ז'קט (לא הבאתי. התעצלתי לעלות בחזרה. כן, יש כאן דפוס מסוים, גם אני שמתי לב לזה).
בקיצור, חברות, הסתיו כבר כאן, מה ממנו שיש לנו בלבנט, וצריך להיערך לקראתו.
הנה פריטי החובה שאני חושקת בהם לעונה זו, ושיתאימו עם קצת אדפטציות גם לחורף כולו. זהו למעשה הבסיס לחודשים הקרובים, אז תקשיבו טוב:

1. שמלת פסים, רנואר.
היא נראית כמו שמלה פשוטה בגרזה רחבה, אבל חדות העין ישימו לב שיש לה גומי מהדק בגב, כך שבאופן בלתי מתאמץ היא גם מאפשרת לתחזק קו מותן. וקו מותן זה דבר נחמד. אנחנו בעד זה.



2. מכנסיים אפורים, טוונטיפורסוון.
הגזרה, הצבע, המלמלה בכיסים - הכל כאן מושלם.



3. השמלה המושלמת, טופשופ.
הצבע הזה שבה את לבי לאחרונה, והגזרה העדינה הזו נראית לי מחמיאה להפליא. אחרי שנים שבהן לא לבשתי גזרת מעטפת בשל חוסר החיבה שלי למחשופים, אני מרגישה שאני מוכנה לתת לזה עוד סיכוי.



4. ובאותה רוח - עוד שמלה נהדרת, רוקגלאם.




5. מגפונים, סאקס.
הרפרפת בצד קנתה אותי, תרתי משמע.

6. קרדיגן שניל, נקסט.
השניל חוזר ובענק, חבובות. ואם כבר חייבים פריט בצמר גלוסאז', אז שיהיה קלאסי ושחור ובשום אופן לא ורוד עתיק קורץ ורך. אנחנו לא עוגת חתונה.




ובפינת הביוקר: כפכפים מושלמים, סטורי.


שבוע טוב, חג שמח, ושאר איחולי העונה. 




יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

התעמלות קרקע

לפני זמן מה בשיחה עם חברה היא ציינה שהילדים שלה, בני 15 וצפונה, מכנים את כל מגוון סוגי נעלי הספורט לסוגיהן בשם הגנרי "סניקרס". אין ספק - הולך ופוחת הדור. השפה שבפיהם מתדלדלת, עולמם התרבותי הופך צר ונזיל וכל הנעליים נראות להם אותו דבר, כאילו שהתעמלות אמנותית וכדורגל חד המה.
על הצד החיובי, הרחבת המושג פותחת פתח לנעילה של נעלי ספורט - מכל הסוגים והמינים - עם כל דבר. וזה דווקא נחמד, כי נעלי ספורט זה מאוד נוח.
אז לקראת בואו של הסתיו (כן, אני מאלה שמשקרות לעצמן במרץ בנושא הזה) הנה כמה זוגות שאפשר לנעול כשהטמפרטורות בחוץ (טוב, בפנים. במזגן) יורדות מ 35 מעלות, ושיתאימו ממש להכל.

1. בנסימון טווסיות.
אני מחבבת במיוחד טווסים מאז שבביקורי האחרון עם הילדים בספארי ראינו אחד מהם מחזר במרץ אחרי שיח. יש צדק קוסמי בכך שחיה כה יפה היא גם כה מטומטמת, וזה שיפר מיד את מצב רוחי.



2. פומה, אסוס.
מדובר בנעליים האדומות ביותר שראיתי בחיי, וזו בפירוש מחמאה. זוזי הצדה, דורותי, הטורנדו הזה לא גדול מספיק בשביל שתינו.



3. סניקרס משבצות, TFS.
גובה הסוליה, המשבצות וגם המחיר - כולם מדויקים לעונה.


4. ריבוק, נקסט.
גזרה קלאסית, צבע ענוג וזכרונות ילדות מתוקים-מרירים על חברות שהיו להם קרובי משפחה מחו"ל שלא ידעו להמיר מידות נעליים כראוי. סו מאצ' ווין!




5. סופרגה, oneproject.
אני לא מבינה איך מצופה ממני להגיד לא לנעליים שגורמות לעובדה שאני תמיד מדברת עם הנעליים שלי להיראות לגיטימית לגמרי.


6. נייקי קורטז קטיפה, אסוס.
הפרק ההוא בסיינפלד? אז כזה!


(בסולם של מאחת ועד שמעון פרס, כמה אני זקנה שזכרתי את זה?) 


7. ואנס, עדיקה.
נעליים, קאפקייקס, ורוד. כל הדברים שאני הכי אוהבת בעולם בזוג נעליים אחד.
8. ולסיכום: ריבוק עם פסים.
בום!


שבוע טוב, נוח, ונוח מזג אוויר לכולם בכל רחבי הגלובוס.



יום ראשון, 30 ביולי 2017

Why not both?

הקונספט הזה של "למה לא שניהם" תפור עלי בול.
הייתי יכולה להכנס פה להסברים פסיכולוגיים (לא חיבקו אותי מספיק כילדה), רוחניים (אני מזל מאזניים) או כלכליים (תאמינו לי, אנחנו לא רוצים ללכת לשם) - אבל האמת הפשוטה היא שחם לי מכדי לבחור וכשאומרים לי "חולצה או שמלה?" אני אומרת - גם וגם.
וכך נולדה הרשומה הזו, על shirt dresses. שמלות בגזרה של חולצות גבריות. זה קיצי, אוורירי ובעיקר מאוד יפה. זה בגד מושלם לקיץ, שלא דורש חשיבה או התאבזרות יתר ושמסתיר כל מה שבגד הים האכזרי מתעקש לדחוף לנו בפרצוף. מתחת לשמלה הזו אני יכולה להיות בר רפאלי או הנוסע השמיני, לעולם לא תדעו. ואני בחורה שאוהבת מקום לדמיון.


1. שמלת פסים עם דובדבנים.
גם פסים, גם דובדבנים, גם שמלה וגם חולצה וגם היא מקו ה TALL אז לשם שינוי היא לא תראה עלי קצרה מדי. הלכתי לזרוק את עצמי לרגליה ולהתחנן בפניה שתאהב אותי כפי שאני אוהבת אותה.



2. שמלת קשירה.
צבע מושלם וקשירה מטשטשת. אפילו מבעד למרק הסמיך שבימינו-אנו מכונה אוויר ושעומד ביני לבין המסך אני מזהה שמדובר ביצירת מופת.


3. שמלה מושלמת של NUMPH.
אני ערבה באופן אישי למושלמותה כי יש לי אותה. וכעת היא בסייל, ושווה עוד יותר משהייתה קודם.




4. לבנה וחגיגית.
השמלה הזו חורגת קצת מגבולות הז'אנר בגלל קו המותן המודגש שלה, אבל אני לא מסוגלת שלא לסלוח לשמלה עם שרוולים מושלמים כל כך. אני אדם חלש וקטן עם חיבה לפפיונים. אל תשפטו אותי לחומרה.





5. ורדרדה ורקומה.
כן, היא מקו ההריון של אסוס ולא, אני לא חושבת שזה שיקול או שזה משנה. כמו שלעולם - אלא אם ראשו של העובר כבר מגיח מבין רגליה - לא שואלים אישה אם היא בהריון, כך לא צריך להיות לגיטימי לשאול אותה אם השמלה שלה היא במקרה שמלת הריון. זה עניינה הפרטי והאישי, בינה לבין אסוס.



6. ורודה עד מאוד!
ובמבצע הורס. מה עוד יכולה לבקש בחורה?



שבוע טוב, מלא שמלות יפות, תיקי קש (הפרויקט הבא שלי) ובשורות משמחות (נניח "הקלה בעומס החום").


יום ראשון, 11 ביוני 2017

חג הספר העברי

כל שנה כשיוני מתקרב, תחושה גופנית מוזרה מחלחלת ועוטפת אותי: זוהי הזיעה. ולא סתם זיעה: זיעתם של מוכרי הספרים.
כל השנה אני מאחורי הקלעים. אני די אוהבת להיות מאחורי הקלעים. אני מרגישה שיש משהו מלהיב ומסקרן בלהבין איך עובדת המכונה - לא סתם לראות את התוצר הגמור אלא להבין באמת, לעומק, את כל השלבים שהוא עובר. להכיר כל גלגל שיניים וכל רצועה ולהבין את תפקידם, לראות איך כל התהליכים האלה מתגבשים לכדי משהו, ובמקרה שלי: לכדי ספר.
אבל פעם בשנה אני יוצאת ברצון ובשמחה ממקומי מאחורי הקלעים ומגיעה לכיכר כדי לפגוש את הקהל ולזכור שבצד השני יושבים אנשים ומחכים בזמן שאנחנו מזיזים ידיות ומושכים בכבלים ומחברים אותיות למילים ולמשפטים ולפסקאות ולספרים. זו חוויה טובה, מהנה ואף מגבשת, אבל היא עוד משהו בנוסף לכל אלה: מיוזעת. אבל ממש. ממש. מיוזעת. כה מיוזעת שמדי שנה בתמונות שלי משבוע הספר אני נראית כאילו עוד רגע פרצופי נוזל על השמלה שלי. כה מיוזעת שכשאני פוגשת אנשים מוכרים ואהובים אנחנו מתחבקים כמו בריקוד סלואו של כיתה ו', במרחק של יד מתוחה היטב ומרפקים נעולים. כה מיוזעת שאתמול כשהלכתי לשבוע הספר קיללתי את הדביל שחשב שזה רעיון נהדר לערוך אותו ביוני הלוהט והבוקר כשנשקלתי גיליתי שמרוב אובדן נוזלים ירדתי קילו וכעת אני חושבת שבשנה הבאה כדאי שנעשה את שבוע הספר באוגוסט.
בקיצור, שבוע הספר מצריך ממני מלתחה ספציפית: מחד, מאווררת ככל שניתן. כמה שפחות שכבות בד, כמה שיותר כותנה, וכמה שפחות נטייה להדבק לגוף. שרוולים אסורים בתכלית האיסור, ועל הנעליים להיות מאווררות ושטוחות. מאידך אני רוצה להיראות ייצוגית עד כמה שיכול אדם להיראות ייצוגי כשהוא מזיע כמו כורה פחם ושוקל לזרוק את עצמו למזרקה בכיכר רבין - לא לגמרי ברור אם כדי להתרענן או כדי למות מבקטריה נדירה כלשהי.
אז אם אתם במקרה מגיעים לכיכר השנה, קיבצתי כמה המלצות על בגדים, וגם על ספרים:

1. שמלת כיסים ורודה, קסטרו.
אני חשה ששמה אומר הכל: היא שמלה, היא ורודה ויש לה כיסים. בגדול אני רוצה לבלות איתה את שארית חיי.


2. שמלת פסים עם פרנזים, נקסט.
היה שווה לכלול אותה ברשימה רק כדי להגיד לעצמי בקול רם "פרנזים". בכל מקרה, היא מפוספסת ועליזה וכותנתית, והיא עושה מצב רוח טוב. ומצב רוח טוב זה טוב למכירות.



3. שמלת סוזן של סטלה ולורי, רזילי.
כן, היא עולה כמו כליה, אבל בואו. המדובר בשבוע הספר וממילא באנו לבזבז המון כסף. מה זה עוד שמלה?
מדובר בכליל השלמות, בד קליל ונעים וגזרה סופר מחמיאה ששרדה איתי עליות וירידות (במשקל) לאורך השנים ושכל פעם שאני לובשת אותה אני מרגישה אושר אמיתי מהו. חוץ מזה, שמעתי שהטכנולוגיה בדיאליזה משתפרת מיום ליום.




4. שמלת קשירה של מנגו, אסוס.
כן, עוד שמלת פסים. אלה המדים הרשמיים של שבוע הספר, אם שואלים אותי, והפסים מטשטשים היטב את הזיעה.



5. שמלת חולצה של Numph, סטורי.
קלילה, נעימה ובעלת צבע עמיד מאוד לכתמים (ניסיתי, האמינו לי).



ומה נקרא? לרוע מזלי אני עובדת עם אנשים ממש ממש (ממש) מוכשרים. זו חוויה מעשירה, מקסימה, מעוררת אינטלקטואלית ומסרסת ברמות שאין לי את היכולת לתאר (וגם לו הייתה לי, הייתי מפחדת לנסות). במסגרת זו, קראתי השנה שלושה ספרי מקור, שניים מהם ספרי ביכורים, שלא סייעו להחלמתה של לסתי הפרוקה שכל הזמן נפלה לרצפה. אז הנה, למה שרק אני אהנה?

1. הטוב בשקרים/ נועה לם
ספר ביכורים יפהפה, קול רענן ומעניין בספרות העברית העכשווית ששואב מהקלאסיקה וצועד איתה קדימה. לא מדובר בעוד קלילון תל אביבי אלא בספרות מעמיקה שמנסה להתחקות אחרי משהו חמקמק הרבה יותר: אחרי מהות.
ד"ר מנחם ברנשטיין הוא גינקולוג, מומחה להפלות. משפט אחד שאישה אחת זורקת לעברו מטלטל אותו ומכניס אותו למערבולת שבה הוא מנסה להתחקות אחר צעדיו ולהבין מה בחייו עד כה היה שקר ומה אמת - ואם יש בכלל הבדל בין השנים.

2. אקווריום/ יערה שחורי
שתי אחיות חירשות, שני דגים בתוך אקווריום. אבל האם העולם משקיף עליהן, או שהן משקיפות עליו?
מארג של דמויות, דימויים ומשלב לשוני שמתרקמים לכדי יצירה יפהפיה שמסופרת בזהירות, תוך שליטה מפתיעה ומעוררת השתאות של המחברת במילותיה: כל מה שנדמה לקורא שהוא יודע, עדיף שישכח מזה.

3. צעקה הפוכה/ סלין אסייג
רומן הביכורים של אסייג (ספרה השני, "פרקי מכונות", יצא בימים אלו ממש) מביא סיפור ילדות, בקול של ילדות. אבל זוהי ילדות, ולא התיילדות: קול אותנטי, אמין ובעל הדהוד מוכר, שגם מי שילדותו הייתה רחוקה שנות אור מילדותה של המספרת יוכל לזהות בו בכל זאת את עצמו. אמיר גוטפרוינד אמר פעם (טוב, יותר מפעם אחת) בהרצאותיו שהוא אוהב מאוד את "אהבתה של תרזה דימון" בגלל שירת הזמיר:
"מול חלונך וגם מול חלוני 
בלילה שר אותו זמיר עצמו" שירת הזמיר הייתה, בעיניו, מהותה של הספרות: היכולת להביא את הזמיר של הכותב לשיר עבור הקורא. ואסייג מצליחה בזה היטב: מסתבר שהילד הפנימי של כולנו נשמע, בסופו של דבר, דומה לזה של אחרים, בתנאי שהם מוכשרים מספיק.

חג שמח לכולן, נתראה אחרי שבוע"ס (או במהלכו, אם אתן במקרה מגיעות לכיכר!) 

יום ראשון, 4 ביוני 2017

זמן להסתנדל

שבוע הספר הבא עלינו לטובה מנע מהמקלדת שלי להגיע הנה לאחרונה. אבל אל חשש: הנה אני, ובפי בשורות. בקיץ הזה תנעלו סנדלים מהזן המושלם. אופנת הסנדלים השנה ידידותית ומוצלחת ובאופן כללי מתחשק לי לקנות כל מה שאני רואה. אז בלי לקשקש יותר מדי, הנה המלצותי:

1. סנדלים מנומרים, נקסט.
עדינים, יתאימו לכל דבר ולכל שעה ביממה, ובמחיר סביר. למי שקשה לה ממש עם המנומר - יש גם בוורוד מקסים. הפפיונים כלולים במחיר.


2. כפכפי עקב, טוונטיפורסוון.
הכל מושלם בכפכפים האלה: הגובה, הגזרה, הצבע וגם המחיר. מי ידע שיוני נחשב כבר לאמצע העונה. (טוב, אני ידעתי. אבל מזג האוויר לא בעניינים.)


אם ממש מתעקשים על ההגדרה המילונית של סנדלים, אלו לא סנדלים. אבל אני בעד גמישות, פלואידיות ונעליים יפות, אז כללתי את הזוג המושלם הזה בלי להסס בכלל.


הצבעוניות שלהם מנצחת אפילו את העובדה שברור לי שהרצועה כל הזמן תיפול לי מהעקבים ותשגע אותי לגמרי.


5. סנדלי עקב, סטיב מאדן. 
גזרה קלאסית עם טוויסט מושלם של שרוך דקיק. קניתי. כאילו, הייתי קונה, אם היו מידות באתר. FML.
6. סנדלים שטוחים, שוז ווב סטור.
נקודות! נקודות! נקודות!
אמרתי כבר נקודות?
ופריט בונוס: מה שהבת שלי תנעל בקיץ הזה.


וכעת לקניות מסוג אחר לגמרי. מישהי מגיעה לכיכר? 


יום שבת, 8 באפריל 2017

לבן על לבן

הגולשת המצטיינת נעמי מקבוצת "מתלבשות" בפייסבוק ביקשה ג'ינס לבן לקיץ.
נעמי צודקת! אין כמו עונת הקיץ בשביל ללבוש לבן ולהרגיש צחה ואוורירית. כמו כן, בקיץ הג'ינס הלבן יתייבש ממש מהר על הגוף וגם אחרי הכביסה במליון וחצי הפעמים שבהן תצטרכי להעביר עליו מגבון, לשטוף אותו בכיור בשירותים בעבודה או לכבס אותו באקונומיקה, בחומצה ובתמרות עשן כדי שגם יישאר לבן. במילים אחרות, זו העונה הנכונה לפריט שידרוש מכן לא להתרחק יותר מחמישה מטרים מרובעים ממכונת הכביסה.

1. עם קרעים.
של המותג הבועט והחמוד נויזי מיי. רצוי להזמין מידה יותר מהרגיל, הם קצת קמצנים.






2. מתרחבים באורך קרסול.
מדובר בגזרה ובאורך המדויקים לעונה הזו. נכון, בשנה הבאה הם כבר לא יהיו רלוונטיים כנראה, אבל בואו. אלה מכנסיים לבנים. הם לא יהיו רלוונטיים הרבה לפני העונה הבאה, בהנחה שתאכלו סלק, תותים או מנגו בשלב כלשהו או סתם תשבו יום אחד בלי לנגב את הכסא במגבון קודם. 





3. בויפרנד לבן.
רפוי וקיצי ומאוורר. מוש. כבונוס זה מצולם עם סנדלים נחשקים להחריד, ואפשר פשוט לקנות את כל הסיפור ביחד. אין צורך להודות לי או לשלוח לי קבלות מהחנות/עו"ד לענייני גירושים.





4. בגרסת האוברול.
למה לא, בעצם? 



5. עוד זוג מתרחב.
כה מושלם שאפילו אני חושקת בו, ואני בכלל לא ידעתי שאני רוצה ג'ינס לבן.



8. זה לא ג'ינס אבל זה לבן ומושלם:



7. ובגרסת החצאית המושלמת.




ובונוס, ממני אליכן, תחילתה של פינה חדשה: הפריט המוזר ביותר שעלה בחיפוש.



חג אביב שמח!