יום שבת, 8 באפריל 2017

לבן על לבן

הגולשת המצטיינת נעמי מקבוצת "מתלבשות" בפייסבוק ביקשה ג'ינס לבן לקיץ.
נעמי צודקת! אין כמו עונת הקיץ בשביל ללבוש לבן ולהרגיש צחה ואוורירית. כמו כן, בקיץ הג'ינס הלבן יתייבש ממש מהר על הגוף וגם אחרי הכביסה במליון וחצי הפעמים שבהן תצטרכי להעביר עליו מגבון, לשטוף אותו בכיור בשירותים בעבודה או לכבס אותו באקונומיקה, בחומצה ובתמרות עשן כדי שגם יישאר לבן. במילים אחרות, זו העונה הנכונה לפריט שידרוש מכן לא להתרחק יותר מחמישה מטרים מרובעים ממכונת הכביסה.

1. עם קרעים.
של המותג הבועט והחמוד נויזי מיי. רצוי להזמין מידה יותר מהרגיל, הם קצת קמצנים.






2. מתרחבים באורך קרסול.
מדובר בגזרה ובאורך המדויקים לעונה הזו. נכון, בשנה הבאה הם כבר לא יהיו רלוונטיים כנראה, אבל בואו. אלה מכנסיים לבנים. הם לא יהיו רלוונטיים הרבה לפני העונה הבאה, בהנחה שתאכלו סלק, תותים או מנגו בשלב כלשהו או סתם תשבו יום אחד בלי לנגב את הכסא במגבון קודם. 





3. בויפרנד לבן.
רפוי וקיצי ומאוורר. מוש. כבונוס זה מצולם עם סנדלים נחשקים להחריד, ואפשר פשוט לקנות את כל הסיפור ביחד. אין צורך להודות לי או לשלוח לי קבלות מהחנות/עו"ד לענייני גירושים.





4. בגרסת האוברול.
למה לא, בעצם? 



5. עוד זוג מתרחב.
כה מושלם שאפילו אני חושקת בו, ואני בכלל לא ידעתי שאני רוצה ג'ינס לבן.



8. זה לא ג'ינס אבל זה לבן ומושלם:



7. ובגרסת החצאית המושלמת.




ובונוס, ממני אליכן, תחילתה של פינה חדשה: הפריט המוזר ביותר שעלה בחיפוש.



חג אביב שמח! 



יום ראשון, 12 במרץ 2017

כשהיקום מכפכף אותך

בקיץ הזה ננעל כפכפים. זו בשורה משמחת, בעיקר למי שכמוני סובלת תמיד מהשפשופים הבלתי נגמרים בעקביה הענוגים (פרגנו לי את הענוגים, מה אכפת לכן. תמיד חשקתי במשהו ענוג). מה לא ניסיתי: רפידות, סנדלים רכים במיוחד, תחתוניות, אבקת פיות. בסופו של דבר רגליי תמיד נראות כמו סניף קטן של הסופר פארם, כולל פלסטרים של נסיכות דיסני שבת השש מפרגנת לי, והפתרון המושלם הוא תמיד כפכפים.
אז השנה זה גם מושלם וגם אופנתי להחריד.


1. זהובים ובעלי עקב.
אינסטגרם מת על אלה, וגם אתן יכולות. המלצה: הזמינו מידה אחת למעלה, השמועות ברשת אומרות שהם קטנים למדי. יש גם בזהב רגיל, למי שהרוז גולד כבר יצא לה מהאף.


2. מושלמים בקאמל.
אני בד"כ לא אוהבת לקנות נעליים ברשתות לבוש (להוציא את זארה, זארה ואני מתחזקות מערכת יחסים אקסקלוסיבית שכוללת נעליים ונשיקות על הפה) אבל הזוג הזה מושלם. הגובה, הצבע והגזרה. בול בפוני וגם בול בעקב.


3. ורודים ומתוקים.
כמו ללכת על ענן, אם לעננים היו עקבים שנראים לא כל כך נוחים. אני הייתי מוכנה לתת לזה סיכוי בכל מקרה, כי ורוד.



4. מפוספסים.
אין, אני חוזרת, אין, אין אין!!! שום דבר בעולם שלא נראה טוב יותר בפסים.



5. מחויטים
כי למה לא, בעצם? לנשות עסקים לא מגיע ליהנות מעקבים חופשיים מפציעות? זו הדרה לשמה ואני מוחה. כלומר, קונה.






6. בג'ינס
מטרת חיי החדשה: הכפכפים האלה.





7. צבעי קיץ, לזה בדיוק  התכוון המשורר. לא בטוחה אם אני רוצה לנעול אותם או לנשנש.



ולבסוף - זה. לא נכנס לפרטים. רק אציין שאף חבובה לא נפגעה בתהליך.



הליכה נעימה אל הקיץ! תעירו אותי כשזה יגמר.



יום ראשון, 26 בפברואר 2017

מי ברעש מי ברעם

כל שנה כשריחן המזוויע של אוזני ההמן מתחיל לדגדג את נחיריי אני נמלאת התרגשות שמשתווה רק לזו שסייל באסוס גורם לי: אני מתחילה לתכנן את התחפושת שלי לאותה שנה.
הצעד הראשון הוא לבדוק מה יש לי בארון.
הצעד השני הוא לבדוק מה *יכול* להיות לי בארון.
*
אני, כזכור, אוהבת תחפושות שלא מגבילות את האפשרויות לפורים בלבד, כלומר, אם אני כבר מוציאה כסף אני מעדיפה להוציאו על פריטים שיש סיכוי כלשהו שאלבש שוב. וגם אם לא אלבש שוב - אני מעדיפה להוציא יחסית מעט כסף על פריט שלפחוות ישרוד את היום (בניגוד לתחפושות שנמכרות ברוב הרשתות, שמרגע שלבשת את הופכת לפצצה מתקתקת:
21, 22, 23, נקרע!)
*
אז הנה לקט ממציאותי לשנה זו, כשירות לציבור. כדי לראות מה קניתי לעצמי תאלצו לחכות לאחרי החג עצמו.



1. רוזי. מכרזת We can do it!
נדמה שלא היה זמן טוב מזה עבור המין הנשי להודיע שאנחנו יכולות לעשות את זה, ואת כל מה שזה לא יהיה, אנחנו יכולות לעשות  באופנתיות.




2. אלזה
אם לבת השש שלי מותר להתחפש לזה זו השנה השלישית - אז גם לי מותר. חוץ מזה, זו כנראה ההזדמנות היחידה שלנו בחיים להיראות כמו אם ובת, בהתחשב בעובדה שהילדה בחרה לאמץ רק מטען גנטי מהצד של אבא שלה ואם לא הייתי נוכחת באופן אישי בלידתה ובלי אפידורל, השם ייקום דמי, לא הייתי מאמינה שהיא קשורה אלי.

3. דורותי
הוסיפו נעליים אדומות וסינר לבן והודיעו לעולם שאתן כבר לא בקנזס. הייתי פעם בקנזס* והאמינו לי - זה לא גליק גדול.


*כן, כתבתי בהתחלה טקסס ומישהי תפסה אותי. אני *עד כדי כך* עייפה!

4. מלכת הכוכבים
אני מודה שהתחפושות עם הכותרות המעורפלות האלה מעוררות בי משקעי עבר מהימים שבהם אמא שלי, שהמציאה את הקונספט של להתחפש מתוך הארון אבל לא לגמרי טרחה לצייד לשם כך את הארון, הייתה מחפשת אותי לכל מיני דברים שאף אחד לא הבין (פסנתרנית. בית קטן בערבה. הנסיכה דיאנה.) אבל מלכת הכוכבים זה על גבול הלגיטימי לעניות דעתי, והשמלה הזו תעשה עבודה מצוינת.






5. ועוד מלכת כוכבים
את השמלה הזו, בניגוד לקודמת, יש לגמרי מצב לנצל גם אחרי החג.

6. קליאופטרה
אם זה מספיק טוב לשייקספיר, זה מספיק טוב גם לי.


הוסיפו שרשרת מתאימה ואיזה כתר מטופש, וסעו לשלום.





7. הקיסרית הזאטוטית
לזה התחפשתי באושר ובשמחה בשנה שעברה, וזו תחפושת שהיא גם מבחן תרבותי לכל דבר. בדיוק לטעמי.


8. תלמה ולואיז
תזרקו מעל מטפחת ואמצו חברה טובה. ותסעו בזהירות, בחייאת.


9. אישה יפה
אופנת המגפיים מעל הברך עוד עשויה להשתלם לכן בפורים הקרוב.
בגרסה הנועזת, למי שממש נחושה לזכות בתחרות התחפושות:


ובגרסה יותר צנועה
(משהו שאפשר גם בהחלט ללבוש אחרי החג!)


חג שמח, בלי אוזני המן ועם זכיות בתחרויות תחפושות. את הפרסים אתן מוזמנות לשלוח לי.
זה גם הזמן והמקום לספר שאני מקבלת בקשות לרשומות ולאיתור פריטים בשמחה ובששון. מוזמנות לכתוב בתגובות מה אתן מחפשות (בפירוט עד רמת סיבי הבד, בבקשה) - ותקבלו.

יום חמישי, 16 בפברואר 2017

כמו בספרים

חיבתי לשופינג יודעת עליות ומורדות. יותר עליות ממורדות, לשמחתם של אחדים ולצערם של אחרים, ובכל זאת יש גם מתלולים מדי פעם. לאחרונה אני בזינוק בעלייה: אני חשה שיש פריטים רבים שבלי בעלות עליהם, חיי אינם שלמים כפי שהיו יכולים להיות.
באופן לגמרי לא מפתיע, כל הדברים האלה קשורים לדבר השני שחיי אינם שלמים (ואינם חיים) בלעדיו: ספרות. השילוב בין השנים אינו מפתיע כפי שאולי נדמה ובניגוד מוחלט לדעתו של בעלי שיחיה: בסופו של דבר, המדובר בדברים יפים. ה"איך" של יופיים חשוב פחות מה"מה", כלומר, אם קוראים בהם או נועלים אותם. בשורה התחתונה שניהם מאירים את ימי ומצדיקים את המאמץ שכרוך בנשימה הבאה.

אז אספתי, קיבצתי ולינקקתי, והרי הם. פריטים שיקלו קצת על החמצן להגיע לריאותיי בימים עייפים אלה.

1. נעליים מנצנצות, קאפל אוף.
 אמנם לא באדום, כי יש גבול, אבל לדעתי אם מקישים בעקבים שלוש פעמים מגיעים הביתה. ואם זו אגדה הרי שבבית הזה נותנים לבן אדם לישון לילה שלם בלי הפרעות.


2. חולצת כפתורים לבנה עם ציטוט של שייקספיר.
אני לא מבינה את הרציונל שעומד מאחורי חולצות *בלי* ציטוטים של שייקספיר, אם כבר.




3. שמלת פסים עם שרוולים תפוחים.
אן שרלי בחיים לא הייתה עומדת בפניה.




4. שרשרת עם ציטוט משיר של מאיה אנג'לו.
כדי לשאת לכל מקום פיסת שירה.


5. שרשרת מלכת הלבבות.
אין דרך נעימה יותר לברך את סביבתך בברכת
Off with their heads!



6. גאווה ודעה קדומה על צעיף.






7. חולצה משלך.
של "מותק". היא לא במלאי כרגע אבל אני מניחה שאפשר לבקש להחזירה.



8. חולצה של הארי פוטר.
בגד לחגים לפעוט הבית - צ'ק!
זעקות קנאה מפי בכור הבית - צ'ק!
זעקות קנאה מפי אב הבית - חכו חכו.


בברכת שבת שבה אף אחד לא יקיא עליכם בקשת. תסמכו עלי, זה איחול פצצה. 

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

מה במשבצת

ישבתי וכתבתי רשומה כאורך הגלות על ז'קטים עם הדפסים מצחיקים על הגב לקראת הרשומה הדו שבועית שלי ל"מתלבשות" כשלפתע זה פגע בי: משבצות. אני צריכה לכתוב על משבצות.
המשבצות (Gingham, אם תרצו לחפש בעצמכן את ההדפס המדויק באסוס) הולכות לככב פה בקיץ הקרוב ואתן רוצות (אתן באמת רוצות) לעלות על הרכבת הזו עכשיו. אין לדעת מתי תצא הבאה ולאיזה יעד מזעזע (מכנסיים עם קרעים לא הולמים בישבן? נעליים מכוערות במיוחד? מעילים בקיץ?) היא עלולה להוביל אתכן.
אז יאללה. כרטסו עצמכן (בכרטיס אשראי, כמובן) ובחרו את הפריט המשובץ שלכן לעונה הבאה.


1. שמלה משובצת, רזילי.
אין ולא היה פריט שקניתי ברזילי והצטערתי על כך. הגזרות, הבדים, ההדפסים - הכל תמיד מדויק וברור שהוא תוצר של קניינות מושלמת. נכון, אני תמיד משאירה איזו כליה בצאתי משם, אבל אני נראית כל כך טוב בבגדים שלהם שאף אחד לא שם לב למוט של הדיאליזה.


2. חולצה עם קשירה בשרוולים, נקסט.
גם שרוולים מיוחדים הם טרנד עכשווי שסיכוי טוב שימשיך איתנו עוד כמה עונות. רציתי לעשות כאן איזו אנלוגיה למתמטיקה עם מינוס ומינוס ופלוס ופלוס וטרנד וטרנד, אבל אז הבנתי שאני לא זוכרת מה אומר החוק הזה ואני אפילו לא יכולה להצדיק את זה בכך שאני אחרי שלוש לידות, אז ויתרתי וקניתי לעצמי חולצה כפיצוי על חולשתי הקוגניטיבית המצערת.

3. חצאית, אסוס.
האורך הנכון, ההדפס הנכון, הפפיון הנכון (לא שהיה אי פעם בהיסטוריה פפיון לא נכון.)


4. חצאית קומות, פול אנד בר.
לאמיצות בינינו שעדיין קופצות מדי פעם לקניון. אני מידה 38, תקנו גם לי, תודה.


5. סט גופיה וחצאית, זארה.
זה כל כך מושלם. כל כך. מושלם. לרביצה חסרת דאגות על החוף, לטיסה לחופשה, לנופש בצימר, לשכיבה עם ספר לצד בריכה. לכל דבר שאינו החיים שלי, בקיצור.
אני גם מעריכה ומעריצה את העובדה שזה מגיע כסט ולא צריך לרדוף אחרי כל חלק בנפרד כפי שקרה לי לפני כמה עונות באסוס כשסט של חצאית וחולצה תואמים היו באופנה וביליתי כשבועיים בציד מפרך. תודה, זארוש. לפעמים את החברה הכי מתחשבת שלי.



6. חולצה עם פפיון, אסוס.
כבר אמרנו מה שאמרנו על פפיונים, והנה חולצה שמצטרפת לטרנד מבלי להיות קורבן אופנה. יו גו, חולצה!


7. חצאית מלמלה, טופשופ.
כדי שלא תגידו שהכל רק שחור ולבן. החיים הם חמישים גוונים של אפור, ולפעמים גם של כחול ולבן.



וכעת - השבוע מתחיל. מאחלת לכן ששלכן יהיה מקסים.
מה אני לובשת ועוד בונוסים אפשר למצוא בדף הפייסבוק של בגד כפת, ובאינסטגרם (begedkeffet).


יום שלישי, 31 בינואר 2017

פייר-אוגוסט בשיא ינואר.

שימו לב, זוהי אינה רשומה. אני חוזרת: זוהי אינה רשומה.
זו רק אני אחרי שנכנסתי לאתר של רנואר לראשונה אחרי חודשים (יתכן ששנים) וגיליתי שאני רוצה את כל מה שיש בו. לי ולרנואר יש היסטוריה ארוכה מאז שהייתי כבת ארבע עשרה, אז נפתחה להם חנות קטנה ברחוב סוקולוב ליד ביתי ואני ניסיתי לעבור לגור בה. לא זורקים בקלות מערכת יחסים שכזו ולכן אני ממשיכה להתעדכן מדי פעם במצב שם. והעונה המצב מצוין.
אז ריכזתי למענכן את הבחירות המובחרות ביותר שלי כדי שתקנו ותהנו בזמן שאני אשב כאן בחושך (טוב, תחת הניאונים) בקור (טוב, עם תנור סלילים) ואעבוד בפרך (טוב, אני מתה על העבודה שלי. תשתקו.)

מבזק חדשות: הדברים השקופים האלה הולכים לככב בקיץ, והטוניקה הזו היא ספסימן מובחר במיוחד: האורך שלה מושלם, השרוולים נהדרים והגזרה  המשוחררת תחמיא לכולן. זו טוניקה מהזן החזק ששורד אבולוציה, הברירה הטבעית של הבגדים השקופים. כמו כן היא לא יקרה בכלל ואני חושקת בה עד מאוד. 




2. חולצת גולף מפוספסת.
היא גם טרנדית וגם אלמותית וגם יש לה צווארון גולף רחב ומפנק, לא מהסוג החונק שגורם לבחורה המסכנה שלובשת אותו להרגיש שהיא מסתובבת כל היום עם תינוק שמן שתלוי לה על הצוואר מאחור (כלומר, בהנחה שהיא לא אני. כי אני באמת מסתובבת ככה רוב היום).




3. שמלת גולף מקטיפה.
שמלות הקטיפה, בדגש על גולף, מככבות השנה. הבעיה העיקרית שלי איתן היא שטרם מצאתי אחת שאני לא מרגישה בה כאילו - הרחיקו בבקשה ילדים ושתיה חמה מהמסך - אני חנוטה היטב בתוך קונדום.
אז הנה. נראה לי שמצאתי.



4. חולצת משבצות.
לא, זה אינו אישור בכתב לבעלי לשלוף מהבוידעם שאין לנו את חולצות הפלנל משנות התשעים שהוא חושב שעדיין יש לו.
החולצה הספציפית הזו מקבלת אישור בשל הדפס שמלת הדורותי שלה והעובדה שהיא עושה לי חשק ללכת לישון בה. או סתם ללכת לישון. שזה בעצם לא קשור אליה.



5. מגפוני קטיפה.
כן, זה טרנד והחורף תכף נגמר וזה לא כזה זול. אבל אלה מגפונים והם מקטיפה, ואני מתקשה לסרב. הדבר היחיד שמפריד בינינו הם שמונה סנטימטרים.
לא כאלה, בעלות ראש מלוכלך.
שמונה סנטימטרים של עקב.




ובאווירה תכלכלה וקטיפתית זו, אשאיר אתכן לבהות במסך. יום נעים!


יום ראשון, 29 בינואר 2017

גראן פלייה

כילדה, רציתי להיות בלרינה.
הרבה יותר משרציתי לרקוד, רציתי פאסון של בלרינה: רציתי חצאית טוטו ורודה, נעלי בלט שנקשרות באלגנטיות במעלה הקרסול, בגד גוף עם כיווצים ושיער אסוף בגולגול מהודק. רציתי (האמת, אני עדיין רוצה) יציבה מושלמת וזקופה, צוואר ברבורי והליכה שמיד מזהים בה את לימודי הריקוד.
בפועל נולדתי עם נקע חריף באגן וביליתי את רוב השנה הראשונה לחיי בניתוחים ובגבס, ואסור היה לי ללמוד בלט מחשש שהאגן יחליט להשתולל שוב. במקום טוטו לבשתי רק מכנסיים קצרים, גם בשיא החורף. במקום נעליים ורדרדות ענוגות נעלתי נעלי ריצה כעורות של נייקי, כי ככה זה כשאת מגלה כישורים מפתיעים דווקא בתחום האתלטיקה הקלה. והשיער שלי היה כה מלא בקשרים שאף גולגול לא היה מסתכל עלי ממטר.
כמו כן, אני בכלל לא אוהבת בלט. אפילו לא כצופה.
כל זה היה די מזמן והיום אני גם מבינה שעם חוש הקצב שלי סוג הריקוד היחיד שאני מתאימה לו, וגם זה על תקן הדאחקה, זה משחק הפלייסטיישן המבדר שהילדים שלי משחקים בו ושאמורים לחזור בו על תנועות הריקוד שעל המסך.
אבל מכל האנפינישד ביזנס הזה נותרו כמה שרידים: יציבה גרועה למדי, שנאה לנעלי נייקי לבנות וחיבה נושנה ובלתי חולפת לנעלי בלט.
מה שמחתי לגלות שהשנה הן חזרו ובענק והביאו חברות: רצועות, ניטים, אבזמים וכל תוספת אפשרית שאפשר להעלות על הדעת (חוץ מפפרוני, כי זה באמת דוחה). הן צצו שוב בתצוגת האופנה של Miu Miu ומאז הן בכל חור, והן צריכות להיות גם אצלכן.

בתמונה: נעליים שעולות יותר מהאוטו שלי. כנראה שבצדק. 


ארוני מתהדר בזוג מזארה שאין בחורה אחת באינסטגרם שאין לה אותו, בזוג של מליסה (כי מליסה זה החיים עצמם) ובזוג של קורט גייגר שהזמנתי מאסוס אחרי חודשים של ריור אינטנסיבי: 



אספתי למענכן את הזוגות החביבים ביותר שמצאתי במרחבי הרשת וגם בחנויות של ממש (או ליתר דיוק באתרים של חנויות של ממש שטרם צעדו, תרתי משמע, למאה העשרים ואחת). אני כאן להתייעצויות בנושאי מידות, עלויות ועוד.

1. מוגזמות מאסוס.
נדמה לי שהייתה זו קוקו שאנל שאמרה שכל אישה צריכה לעצור לפני צאתה מן הבית מול המראה ולהוריד פריט אחד. אז הנעליים האלה הן ככה, רק בדיוק להפך. עוד רצועה? יאללה. עוד אבזם? תוסיפו. עוד קשירה? בכייף שלנו. זה בכלל מתאים? ברור שמתאים!

2. אדג'יות מאסוס.
קצת יותר מאופקות מהזוג הקודם, אבל מפציצות בגזרת הניטים.



3. משובצות מפול אנד בר.
הכי "כן, המיו מיו האלה, חמודות והכל, אבל אנחנו יותר קלאסיות".



ורוד ושחור מפול אנד בר.
השילוב בין השחור לוורוד הופך את הנעליים האלה לקלות במיוחד לשילוב, למי שחוששת ממראה לא הרמוני.



ורדרדות ורכות כענן. נקסט.
הנעליים האלה הן צמר גפן מתוק ואני חומדת אותן במרץ.

אדג'יות מנקסט.
מינימליסטיות, אבל אומרות את מה שיש להן להגיד (שזה "אנחנו מגניבות", אם תהיתן).


זארה
בואו נדבר רגע על זארה: כל קשר בין מה שקורה באתר שלהם לבין המצאי בחנויות הוא כמו הקשר בין הנעליים האלה לעבודה בבניין. אני מסתכלת על האתר שלהם כעל השראה, כמו לוח פינטרסט. הם מצטיינים בנעלי בלרינה ולכן הבאתי משם כמה דוגמאות, אבל האמת היא שלא צריך וגם לא כדאי להתמקד בדגם ספציפי אלא, אם מחליטים שזה מה שרוצים, פשוט להכנס לחנות ולבחור זוג מתוך המצאי הקיים בה. מה שלא תרימו יהיה כנראה מוצלח.
אני מחבבת מאוד את הגזרה של אלו, עם הרצועה על הקרסול:


זארה
ואת אלו בשל הניטים:




זארה
ולבסוף את אלו.
עם אלו יש לי בעיה: אני רוצה אותן. לא כמותן, לא דומות, לא מזכירות. את אלו.
הסיכוי שאצליח להגיע אליהן נראה לי קלוש למדי, אם לשפוט לפי הצלחותיי עם נסיונות כאלה בעונות קודמות, ואני שוקלת בכובד ראש לפתח אפליקציה בשם "נשים זארות למען נשים זארות" שבה יהיו נשים שמחפשות פריטים ספציפיים בזארה, ובכל פעם שמי מהן תתקל בפריט שמישהי אחרת מחפשת - היא מיד תודיע לה ואף תקנה אותו עבורה, והשניה תעביר לה כסף דרך האפליקציה, והן ישבו בנחת על כוס קפה וידברו ויהפכו לחברות אמת וינעלו ביחד נעליים מזארה מעתה ועד הנצח. עכשיו אני רק צריכה ללמוד לתכנת.


ובגרסת המגפונים.
לא קונוונציונלי, אבל הו כה יפה!


וכעת, אפרד מכן בסיבוב על בהונותיי. אם אתן שומעות מחר על מישהי שאושפזה עם פריצת דיסק - זו אני ואשמח לביקורים, טלפונים ונעליים של זארה.