יום ראשון, 30 ביולי 2017

Why not both?

הקונספט הזה של "למה לא שניהם" תפור עלי בול.
הייתי יכולה להכנס פה להסברים פסיכולוגיים (לא חיבקו אותי מספיק כילדה), רוחניים (אני מזל מאזניים) או כלכליים (תאמינו לי, אנחנו לא רוצים ללכת לשם) - אבל האמת הפשוטה היא שחם לי מכדי לבחור וכשאומרים לי "חולצה או שמלה?" אני אומרת - גם וגם.
וכך נולדה הרשומה הזו, על shirt dresses. שמלות בגזרה של חולצות גבריות. זה קיצי, אוורירי ובעיקר מאוד יפה. זה בגד מושלם לקיץ, שלא דורש חשיבה או התאבזרות יתר ושמסתיר כל מה שבגד הים האכזרי מתעקש לדחוף לנו בפרצוף. מתחת לשמלה הזו אני יכולה להיות בר רפאלי או הנוסע השמיני, לעולם לא תדעו. ואני בחורה שאוהבת מקום לדמיון.


1. שמלת פסים עם דובדבנים.
גם פסים, גם דובדבנים, גם שמלה וגם חולצה וגם היא מקו ה TALL אז לשם שינוי היא לא תראה עלי קצרה מדי. הלכתי לזרוק את עצמי לרגליה ולהתחנן בפניה שתאהב אותי כפי שאני אוהבת אותה.



2. שמלת קשירה.
צבע מושלם וקשירה מטשטשת. אפילו מבעד למרק הסמיך שבימינו-אנו מכונה אוויר ושעומד ביני לבין המסך אני מזהה שמדובר ביצירת מופת.


3. שמלה מושלמת של NUMPH.
אני ערבה באופן אישי למושלמותה כי יש לי אותה. וכעת היא בסייל, ושווה עוד יותר משהייתה קודם.




4. לבנה וחגיגית.
השמלה הזו חורגת קצת מגבולות הז'אנר בגלל קו המותן המודגש שלה, אבל אני לא מסוגלת שלא לסלוח לשמלה עם שרוולים מושלמים כל כך. אני אדם חלש וקטן עם חיבה לפפיונים. אל תשפטו אותי לחומרה.





5. ורדרדה ורקומה.
כן, היא מקו ההריון של אסוס ולא, אני לא חושבת שזה שיקול או שזה משנה. כמו שלעולם - אלא אם ראשו של העובר כבר מגיח מבין רגליה - לא שואלים אישה אם היא בהריון, כך לא צריך להיות לגיטימי לשאול אותה אם השמלה שלה היא במקרה שמלת הריון. זה עניינה הפרטי והאישי, בינה לבין אסוס.



6. ורודה עד מאוד!
ובמבצע הורס. מה עוד יכולה לבקש בחורה?



שבוע טוב, מלא שמלות יפות, תיקי קש (הפרויקט הבא שלי) ובשורות משמחות (נניח "הקלה בעומס החום").


יום ראשון, 11 ביוני 2017

חג הספר העברי

כל שנה כשיוני מתקרב, תחושה גופנית מוזרה מחלחלת ועוטפת אותי: זוהי הזיעה. ולא סתם זיעה: זיעתם של מוכרי הספרים.
כל השנה אני מאחורי הקלעים. אני די אוהבת להיות מאחורי הקלעים. אני מרגישה שיש משהו מלהיב ומסקרן בלהבין איך עובדת המכונה - לא סתם לראות את התוצר הגמור אלא להבין באמת, לעומק, את כל השלבים שהוא עובר. להכיר כל גלגל שיניים וכל רצועה ולהבין את תפקידם, לראות איך כל התהליכים האלה מתגבשים לכדי משהו, ובמקרה שלי: לכדי ספר.
אבל פעם בשנה אני יוצאת ברצון ובשמחה ממקומי מאחורי הקלעים ומגיעה לכיכר כדי לפגוש את הקהל ולזכור שבצד השני יושבים אנשים ומחכים בזמן שאנחנו מזיזים ידיות ומושכים בכבלים ומחברים אותיות למילים ולמשפטים ולפסקאות ולספרים. זו חוויה טובה, מהנה ואף מגבשת, אבל היא עוד משהו בנוסף לכל אלה: מיוזעת. אבל ממש. ממש. מיוזעת. כה מיוזעת שמדי שנה בתמונות שלי משבוע הספר אני נראית כאילו עוד רגע פרצופי נוזל על השמלה שלי. כה מיוזעת שכשאני פוגשת אנשים מוכרים ואהובים אנחנו מתחבקים כמו בריקוד סלואו של כיתה ו', במרחק של יד מתוחה היטב ומרפקים נעולים. כה מיוזעת שאתמול כשהלכתי לשבוע הספר קיללתי את הדביל שחשב שזה רעיון נהדר לערוך אותו ביוני הלוהט והבוקר כשנשקלתי גיליתי שמרוב אובדן נוזלים ירדתי קילו וכעת אני חושבת שבשנה הבאה כדאי שנעשה את שבוע הספר באוגוסט.
בקיצור, שבוע הספר מצריך ממני מלתחה ספציפית: מחד, מאווררת ככל שניתן. כמה שפחות שכבות בד, כמה שיותר כותנה, וכמה שפחות נטייה להדבק לגוף. שרוולים אסורים בתכלית האיסור, ועל הנעליים להיות מאווררות ושטוחות. מאידך אני רוצה להיראות ייצוגית עד כמה שיכול אדם להיראות ייצוגי כשהוא מזיע כמו כורה פחם ושוקל לזרוק את עצמו למזרקה בכיכר רבין - לא לגמרי ברור אם כדי להתרענן או כדי למות מבקטריה נדירה כלשהי.
אז אם אתם במקרה מגיעים לכיכר השנה, קיבצתי כמה המלצות על בגדים, וגם על ספרים:

1. שמלת כיסים ורודה, קסטרו.
אני חשה ששמה אומר הכל: היא שמלה, היא ורודה ויש לה כיסים. בגדול אני רוצה לבלות איתה את שארית חיי.


2. שמלת פסים עם פרנזים, נקסט.
היה שווה לכלול אותה ברשימה רק כדי להגיד לעצמי בקול רם "פרנזים". בכל מקרה, היא מפוספסת ועליזה וכותנתית, והיא עושה מצב רוח טוב. ומצב רוח טוב זה טוב למכירות.



3. שמלת סוזן של סטלה ולורי, רזילי.
כן, היא עולה כמו כליה, אבל בואו. המדובר בשבוע הספר וממילא באנו לבזבז המון כסף. מה זה עוד שמלה?
מדובר בכליל השלמות, בד קליל ונעים וגזרה סופר מחמיאה ששרדה איתי עליות וירידות (במשקל) לאורך השנים ושכל פעם שאני לובשת אותה אני מרגישה אושר אמיתי מהו. חוץ מזה, שמעתי שהטכנולוגיה בדיאליזה משתפרת מיום ליום.




4. שמלת קשירה של מנגו, אסוס.
כן, עוד שמלת פסים. אלה המדים הרשמיים של שבוע הספר, אם שואלים אותי, והפסים מטשטשים היטב את הזיעה.



5. שמלת חולצה של Numph, סטורי.
קלילה, נעימה ובעלת צבע עמיד מאוד לכתמים (ניסיתי, האמינו לי).



ומה נקרא? לרוע מזלי אני עובדת עם אנשים ממש ממש (ממש) מוכשרים. זו חוויה מעשירה, מקסימה, מעוררת אינטלקטואלית ומסרסת ברמות שאין לי את היכולת לתאר (וגם לו הייתה לי, הייתי מפחדת לנסות). במסגרת זו, קראתי השנה שלושה ספרי מקור, שניים מהם ספרי ביכורים, שלא סייעו להחלמתה של לסתי הפרוקה שכל הזמן נפלה לרצפה. אז הנה, למה שרק אני אהנה?

1. הטוב בשקרים/ נועה לם
ספר ביכורים יפהפה, קול רענן ומעניין בספרות העברית העכשווית ששואב מהקלאסיקה וצועד איתה קדימה. לא מדובר בעוד קלילון תל אביבי אלא בספרות מעמיקה שמנסה להתחקות אחרי משהו חמקמק הרבה יותר: אחרי מהות.
ד"ר מנחם ברנשטיין הוא גינקולוג, מומחה להפלות. משפט אחד שאישה אחת זורקת לעברו מטלטל אותו ומכניס אותו למערבולת שבה הוא מנסה להתחקות אחר צעדיו ולהבין מה בחייו עד כה היה שקר ומה אמת - ואם יש בכלל הבדל בין השנים.

2. אקווריום/ יערה שחורי
שתי אחיות חירשות, שני דגים בתוך אקווריום. אבל האם העולם משקיף עליהן, או שהן משקיפות עליו?
מארג של דמויות, דימויים ומשלב לשוני שמתרקמים לכדי יצירה יפהפיה שמסופרת בזהירות, תוך שליטה מפתיעה ומעוררת השתאות של המחברת במילותיה: כל מה שנדמה לקורא שהוא יודע, עדיף שישכח מזה.

3. צעקה הפוכה/ סלין אסייג
רומן הביכורים של אסייג (ספרה השני, "פרקי מכונות", יצא בימים אלו ממש) מביא סיפור ילדות, בקול של ילדות. אבל זוהי ילדות, ולא התיילדות: קול אותנטי, אמין ובעל הדהוד מוכר, שגם מי שילדותו הייתה רחוקה שנות אור מילדותה של המספרת יוכל לזהות בו בכל זאת את עצמו. אמיר גוטפרוינד אמר פעם (טוב, יותר מפעם אחת) בהרצאותיו שהוא אוהב מאוד את "אהבתה של תרזה דימון" בגלל שירת הזמיר:
"מול חלונך וגם מול חלוני 
בלילה שר אותו זמיר עצמו" שירת הזמיר הייתה, בעיניו, מהותה של הספרות: היכולת להביא את הזמיר של הכותב לשיר עבור הקורא. ואסייג מצליחה בזה היטב: מסתבר שהילד הפנימי של כולנו נשמע, בסופו של דבר, דומה לזה של אחרים, בתנאי שהם מוכשרים מספיק.

חג שמח לכולן, נתראה אחרי שבוע"ס (או במהלכו, אם אתן במקרה מגיעות לכיכר!) 

יום ראשון, 4 ביוני 2017

זמן להסתנדל

שבוע הספר הבא עלינו לטובה מנע מהמקלדת שלי להגיע הנה לאחרונה. אבל אל חשש: הנה אני, ובפי בשורות. בקיץ הזה תנעלו סנדלים מהזן המושלם. אופנת הסנדלים השנה ידידותית ומוצלחת ובאופן כללי מתחשק לי לקנות כל מה שאני רואה. אז בלי לקשקש יותר מדי, הנה המלצותי:

1. סנדלים מנומרים, נקסט.
עדינים, יתאימו לכל דבר ולכל שעה ביממה, ובמחיר סביר. למי שקשה לה ממש עם המנומר - יש גם בוורוד מקסים. הפפיונים כלולים במחיר.


2. כפכפי עקב, טוונטיפורסוון.
הכל מושלם בכפכפים האלה: הגובה, הגזרה, הצבע וגם המחיר. מי ידע שיוני נחשב כבר לאמצע העונה. (טוב, אני ידעתי. אבל מזג האוויר לא בעניינים.)


אם ממש מתעקשים על ההגדרה המילונית של סנדלים, אלו לא סנדלים. אבל אני בעד גמישות, פלואידיות ונעליים יפות, אז כללתי את הזוג המושלם הזה בלי להסס בכלל.


הצבעוניות שלהם מנצחת אפילו את העובדה שברור לי שהרצועה כל הזמן תיפול לי מהעקבים ותשגע אותי לגמרי.


5. סנדלי עקב, סטיב מאדן. 
גזרה קלאסית עם טוויסט מושלם של שרוך דקיק. קניתי. כאילו, הייתי קונה, אם היו מידות באתר. FML.
6. סנדלים שטוחים, שוז ווב סטור.
נקודות! נקודות! נקודות!
אמרתי כבר נקודות?
ופריט בונוס: מה שהבת שלי תנעל בקיץ הזה.


וכעת לקניות מסוג אחר לגמרי. מישהי מגיעה לכיכר? 


יום שבת, 8 באפריל 2017

לבן על לבן

הגולשת המצטיינת נעמי מקבוצת "מתלבשות" בפייסבוק ביקשה ג'ינס לבן לקיץ.
נעמי צודקת! אין כמו עונת הקיץ בשביל ללבוש לבן ולהרגיש צחה ואוורירית. כמו כן, בקיץ הג'ינס הלבן יתייבש ממש מהר על הגוף וגם אחרי הכביסה במליון וחצי הפעמים שבהן תצטרכי להעביר עליו מגבון, לשטוף אותו בכיור בשירותים בעבודה או לכבס אותו באקונומיקה, בחומצה ובתמרות עשן כדי שגם יישאר לבן. במילים אחרות, זו העונה הנכונה לפריט שידרוש מכן לא להתרחק יותר מחמישה מטרים מרובעים ממכונת הכביסה.

1. עם קרעים.
של המותג הבועט והחמוד נויזי מיי. רצוי להזמין מידה יותר מהרגיל, הם קצת קמצנים.






2. מתרחבים באורך קרסול.
מדובר בגזרה ובאורך המדויקים לעונה הזו. נכון, בשנה הבאה הם כבר לא יהיו רלוונטיים כנראה, אבל בואו. אלה מכנסיים לבנים. הם לא יהיו רלוונטיים הרבה לפני העונה הבאה, בהנחה שתאכלו סלק, תותים או מנגו בשלב כלשהו או סתם תשבו יום אחד בלי לנגב את הכסא במגבון קודם. 





3. בויפרנד לבן.
רפוי וקיצי ומאוורר. מוש. כבונוס זה מצולם עם סנדלים נחשקים להחריד, ואפשר פשוט לקנות את כל הסיפור ביחד. אין צורך להודות לי או לשלוח לי קבלות מהחנות/עו"ד לענייני גירושים.





4. בגרסת האוברול.
למה לא, בעצם? 



5. עוד זוג מתרחב.
כה מושלם שאפילו אני חושקת בו, ואני בכלל לא ידעתי שאני רוצה ג'ינס לבן.



8. זה לא ג'ינס אבל זה לבן ומושלם:



7. ובגרסת החצאית המושלמת.




ובונוס, ממני אליכן, תחילתה של פינה חדשה: הפריט המוזר ביותר שעלה בחיפוש.



חג אביב שמח! 



יום ראשון, 12 במרץ 2017

כשהיקום מכפכף אותך

בקיץ הזה ננעל כפכפים. זו בשורה משמחת, בעיקר למי שכמוני סובלת תמיד מהשפשופים הבלתי נגמרים בעקביה הענוגים (פרגנו לי את הענוגים, מה אכפת לכן. תמיד חשקתי במשהו ענוג). מה לא ניסיתי: רפידות, סנדלים רכים במיוחד, תחתוניות, אבקת פיות. בסופו של דבר רגליי תמיד נראות כמו סניף קטן של הסופר פארם, כולל פלסטרים של נסיכות דיסני שבת השש מפרגנת לי, והפתרון המושלם הוא תמיד כפכפים.
אז השנה זה גם מושלם וגם אופנתי להחריד.


1. זהובים ובעלי עקב.
אינסטגרם מת על אלה, וגם אתן יכולות. המלצה: הזמינו מידה אחת למעלה, השמועות ברשת אומרות שהם קטנים למדי. יש גם בזהב רגיל, למי שהרוז גולד כבר יצא לה מהאף.


2. מושלמים בקאמל.
אני בד"כ לא אוהבת לקנות נעליים ברשתות לבוש (להוציא את זארה, זארה ואני מתחזקות מערכת יחסים אקסקלוסיבית שכוללת נעליים ונשיקות על הפה) אבל הזוג הזה מושלם. הגובה, הצבע והגזרה. בול בפוני וגם בול בעקב.


3. ורודים ומתוקים.
כמו ללכת על ענן, אם לעננים היו עקבים שנראים לא כל כך נוחים. אני הייתי מוכנה לתת לזה סיכוי בכל מקרה, כי ורוד.



4. מפוספסים.
אין, אני חוזרת, אין, אין אין!!! שום דבר בעולם שלא נראה טוב יותר בפסים.



5. מחויטים
כי למה לא, בעצם? לנשות עסקים לא מגיע ליהנות מעקבים חופשיים מפציעות? זו הדרה לשמה ואני מוחה. כלומר, קונה.






6. בג'ינס
מטרת חיי החדשה: הכפכפים האלה.





7. צבעי קיץ, לזה בדיוק  התכוון המשורר. לא בטוחה אם אני רוצה לנעול אותם או לנשנש.



ולבסוף - זה. לא נכנס לפרטים. רק אציין שאף חבובה לא נפגעה בתהליך.



הליכה נעימה אל הקיץ! תעירו אותי כשזה יגמר.



יום ראשון, 26 בפברואר 2017

מי ברעש מי ברעם

כל שנה כשריחן המזוויע של אוזני ההמן מתחיל לדגדג את נחיריי אני נמלאת התרגשות שמשתווה רק לזו שסייל באסוס גורם לי: אני מתחילה לתכנן את התחפושת שלי לאותה שנה.
הצעד הראשון הוא לבדוק מה יש לי בארון.
הצעד השני הוא לבדוק מה *יכול* להיות לי בארון.
*
אני, כזכור, אוהבת תחפושות שלא מגבילות את האפשרויות לפורים בלבד, כלומר, אם אני כבר מוציאה כסף אני מעדיפה להוציאו על פריטים שיש סיכוי כלשהו שאלבש שוב. וגם אם לא אלבש שוב - אני מעדיפה להוציא יחסית מעט כסף על פריט שלפחוות ישרוד את היום (בניגוד לתחפושות שנמכרות ברוב הרשתות, שמרגע שלבשת את הופכת לפצצה מתקתקת:
21, 22, 23, נקרע!)
*
אז הנה לקט ממציאותי לשנה זו, כשירות לציבור. כדי לראות מה קניתי לעצמי תאלצו לחכות לאחרי החג עצמו.



1. רוזי. מכרזת We can do it!
נדמה שלא היה זמן טוב מזה עבור המין הנשי להודיע שאנחנו יכולות לעשות את זה, ואת כל מה שזה לא יהיה, אנחנו יכולות לעשות  באופנתיות.




2. אלזה
אם לבת השש שלי מותר להתחפש לזה זו השנה השלישית - אז גם לי מותר. חוץ מזה, זו כנראה ההזדמנות היחידה שלנו בחיים להיראות כמו אם ובת, בהתחשב בעובדה שהילדה בחרה לאמץ רק מטען גנטי מהצד של אבא שלה ואם לא הייתי נוכחת באופן אישי בלידתה ובלי אפידורל, השם ייקום דמי, לא הייתי מאמינה שהיא קשורה אלי.

3. דורותי
הוסיפו נעליים אדומות וסינר לבן והודיעו לעולם שאתן כבר לא בקנזס. הייתי פעם בקנזס* והאמינו לי - זה לא גליק גדול.


*כן, כתבתי בהתחלה טקסס ומישהי תפסה אותי. אני *עד כדי כך* עייפה!

4. מלכת הכוכבים
אני מודה שהתחפושות עם הכותרות המעורפלות האלה מעוררות בי משקעי עבר מהימים שבהם אמא שלי, שהמציאה את הקונספט של להתחפש מתוך הארון אבל לא לגמרי טרחה לצייד לשם כך את הארון, הייתה מחפשת אותי לכל מיני דברים שאף אחד לא הבין (פסנתרנית. בית קטן בערבה. הנסיכה דיאנה.) אבל מלכת הכוכבים זה על גבול הלגיטימי לעניות דעתי, והשמלה הזו תעשה עבודה מצוינת.






5. ועוד מלכת כוכבים
את השמלה הזו, בניגוד לקודמת, יש לגמרי מצב לנצל גם אחרי החג.

6. קליאופטרה
אם זה מספיק טוב לשייקספיר, זה מספיק טוב גם לי.


הוסיפו שרשרת מתאימה ואיזה כתר מטופש, וסעו לשלום.





7. הקיסרית הזאטוטית
לזה התחפשתי באושר ובשמחה בשנה שעברה, וזו תחפושת שהיא גם מבחן תרבותי לכל דבר. בדיוק לטעמי.


8. תלמה ולואיז
תזרקו מעל מטפחת ואמצו חברה טובה. ותסעו בזהירות, בחייאת.


9. אישה יפה
אופנת המגפיים מעל הברך עוד עשויה להשתלם לכן בפורים הקרוב.
בגרסה הנועזת, למי שממש נחושה לזכות בתחרות התחפושות:


ובגרסה יותר צנועה
(משהו שאפשר גם בהחלט ללבוש אחרי החג!)


חג שמח, בלי אוזני המן ועם זכיות בתחרויות תחפושות. את הפרסים אתן מוזמנות לשלוח לי.
זה גם הזמן והמקום לספר שאני מקבלת בקשות לרשומות ולאיתור פריטים בשמחה ובששון. מוזמנות לכתוב בתגובות מה אתן מחפשות (בפירוט עד רמת סיבי הבד, בבקשה) - ותקבלו.

יום חמישי, 16 בפברואר 2017

כמו בספרים

חיבתי לשופינג יודעת עליות ומורדות. יותר עליות ממורדות, לשמחתם של אחדים ולצערם של אחרים, ובכל זאת יש גם מתלולים מדי פעם. לאחרונה אני בזינוק בעלייה: אני חשה שיש פריטים רבים שבלי בעלות עליהם, חיי אינם שלמים כפי שהיו יכולים להיות.
באופן לגמרי לא מפתיע, כל הדברים האלה קשורים לדבר השני שחיי אינם שלמים (ואינם חיים) בלעדיו: ספרות. השילוב בין השנים אינו מפתיע כפי שאולי נדמה ובניגוד מוחלט לדעתו של בעלי שיחיה: בסופו של דבר, המדובר בדברים יפים. ה"איך" של יופיים חשוב פחות מה"מה", כלומר, אם קוראים בהם או נועלים אותם. בשורה התחתונה שניהם מאירים את ימי ומצדיקים את המאמץ שכרוך בנשימה הבאה.

אז אספתי, קיבצתי ולינקקתי, והרי הם. פריטים שיקלו קצת על החמצן להגיע לריאותיי בימים עייפים אלה.

1. נעליים מנצנצות, קאפל אוף.
 אמנם לא באדום, כי יש גבול, אבל לדעתי אם מקישים בעקבים שלוש פעמים מגיעים הביתה. ואם זו אגדה הרי שבבית הזה נותנים לבן אדם לישון לילה שלם בלי הפרעות.


2. חולצת כפתורים לבנה עם ציטוט של שייקספיר.
אני לא מבינה את הרציונל שעומד מאחורי חולצות *בלי* ציטוטים של שייקספיר, אם כבר.




3. שמלת פסים עם שרוולים תפוחים.
אן שרלי בחיים לא הייתה עומדת בפניה.




4. שרשרת עם ציטוט משיר של מאיה אנג'לו.
כדי לשאת לכל מקום פיסת שירה.


5. שרשרת מלכת הלבבות.
אין דרך נעימה יותר לברך את סביבתך בברכת
Off with their heads!



6. גאווה ודעה קדומה על צעיף.






7. חולצה משלך.
של "מותק". היא לא במלאי כרגע אבל אני מניחה שאפשר לבקש להחזירה.



8. חולצה של הארי פוטר.
בגד לחגים לפעוט הבית - צ'ק!
זעקות קנאה מפי בכור הבית - צ'ק!
זעקות קנאה מפי אב הבית - חכו חכו.


בברכת שבת שבה אף אחד לא יקיא עליכם בקשת. תסמכו עלי, זה איחול פצצה.