יום שישי, 21 באוגוסט 2015

Smells like teen spirit

לנעורים שלי היה ריח של צ'רלי. לפעמים הצהוב ולפעמים הלבן.
היה להם ריח של לילות קיץ, שאז היו חמים באופן נסבל במפתיע. ריח של אהבה ראשונה. ריח של תנועת נוער. ריח של מדורות. ריח של אכסניות נוער זולות.
הנעורים שלי לבשו מכנסי 3/4 רחבים, ג'ינס עם קרעים, קורדרוי מתרחבים, טי שירטים גזורים, חולצות משובצות שהעלמתי באלגנטיות מהארון של אבא שלי ולא כיבסתי יותר לעולם, ושמלות עם כתפיות דקיקות משוק הפשפשים. הם נעלו אול סטאר ודוק מרטנס גם בקיץ, כי זה היה, כאמור, נסבל.
הנעורים שלי אהבו את גאנס אנד רוזס, את גידי גוב, את הקרנבריז ואת בריאן אדאמס - כי גם להם מותר לטפח איזה גילטי פלז'ר קטן. הם צפו באדיקות דתית ב"חברים" ו"אי אר", ידעו בעל פה את "ריקוד מושחת" (על מי אני עובדת, עד היום אני יודעת: נובאדי פוטס בייבי אין דה קורנר), והם חשבו שהעולם תמיד ישאר בשנות התשעים.
הוא לא.
אבל הנעורים שלי חזרו. הם בכל פינה, בכל אתר קניות ובכל חלון ראווה. אני כבר מזמן לא שם, אבל הם מפתים אותי כל הזמן לשוב אליהם לרגע אופנתי קצר. הם חזרו בגרסה בוגרת, מפוכחת וכה אופנתית שאני ממש מתקשה להגיד להם לא, אפילו ברגעים שבהם אני נזכרת כמה בעצם שנאתי אותם, כמו שרק נעורים יודעים לשנוא.

1. אול סטאר משובצות.
מוטב שתי ציפורים אופנתיות על הרגליים מאחת שנשארת בחנות.



2. שמלה סרוגה.
אם תהיה לכן תקרית קלי/ברנדה - אתן יודעות מה לעשות.


3. מכנסי קשירה משובצים.
הכתמים כבר כלולים במחיר.



4. ג'ינס אסיד ווש.
יגרום אפילו לזקנות כמוני, שהאקונומיקה היחידה שהן פוגשות היא כשהן מנקות את השירותים אחרי הילדים, להרגיש שוב פוחזות.


5. שרשרת "פיס".
כי בשנות התשעים עוד היה מותר לדבר כאן על שלום.



6. ג'ינס מתרחב.
אמור לי אם קראת לזה פדלפון, מתרחב, bell bottom, מכנסי ציפי או סן טרופה - ואספר לך איפה גרת בשנות התשעים.



7. שמלת מקסי משובצת.
החולצה של אבא: גרסת הילדה הגדולה. אני ממליצה לכבס. תסמכו עליי בקטע הזה.




8. קדס רקומות בלבן וזהב.
סופרגה מי?


9. פאוץ'.
אי אפשר לדבר על הניינטיז בלי להזכיר את התיק האווילי ביותר שהאנושות בראה אין פעם. זו בפירוש אינה המלצה לרכוש פאוץ'. אבל אם אתן ממש ממש ממש חייבות - אז את זה. ובבקשה, שקלו ללכת איתו על הכתף. שלכן, משטרת האופנה.



וכעת, שנת 2015 קוראת לי. יש לה פסקול שונה לגמרי מזה של שנות התשעים, והוא כולל שלושה ילדים שעסוקים בלהוציא זה את עיני זו במרץ, שירי ילדים מעצבנים וצרחות "אמממממממממממממממא". היא כוללת משימות כמו כביסה, בישול ועבודה של גדולים. היא מציעה פריטים אופנתיים כמו חולצות מוכתמות בשוקולד למריחה וטטרה לזריקה נונשלנטית על הכתף.
והיא מריחה כמו תינוק טרי. מה שהופך אותה להכי נהדרת שאפשר.

יום שבת, 8 באוגוסט 2015

אין כמו בבית

אם לסכם את אירועי החודשים הקודמים בקצרה מאוד:
אושפזתי לתקופה ממושכת למדי (כחודש)
יולדתי (מה שקוראים בשפה הרפואית "הפעלה", דהיינו, השראת לידה. הרגשתי כמו חללית לפני שיגור).
נשארתי מאושפזת, כי לחץ הדם הגבוה שלי זינק עוד.
שוחררתי אחרי הפעלת לחץ מתון על הרופאים.
גיליתי שזה לא היה רעיון טוב. מסתבר שלחצי דם מסוגלים לגמרי להגיע לקידומות שאינן "1". לא הייתי חייבת לגלות את זה.
החלמתי (בעזרת הרבה כדורים. כדורים זה טוב ליהודים!)
וכעת אני מתאוששת לי ונהנית שוב ממקומי הטבעי בביתי, כשאני חמושה בפרי בטני החדש והכה בלונדיני שאנחנו חושדים שהגיע בכלל מאיקאה.
ואגב איקאה:
המרחק מהבית עשה לי כמה דברים.
קודם כל טראומה.
ואז גם פרספקטיבה. עיצובית, הכוונה. לפיכך, שובי התחלתי לעצב את חלל מגוריי במרץ ובהנאה ובאמת הגענו יחדיו להישגים נאים מאוד אני והוא. אבל חלל מגוריי מוגבל, מה שאי אפשר להגיד על הדברים היפים בעולם, או על האמביציה שלי למצוא את כולם ועל התיאבון שלי לרכוש אותם.
אז הנה אני מרכזת כמה מהם כאן להנאתכן, לתשומת לבכן ובעיקר לבזבוזיכן.


1. מפת עולם רקומה
תכל'ס בימים אלה אני בעניין של כל דבר רקום. אז אם כל דבר, למה לא כל הדברים בעולם?!?


2. מדפי עץ בצורת אותיות:
כי הווו כמה שזה מקסים. אני כבר מדמיינת את ספרי הילדים שלי מסודרים לפי האותיות הראשונות של שמותיהם. רק חבל שלילדים שלי יש כל כך הרבה ספרים שגם לו היו שמותיהם אבינועם, שלומציון ומלכיצדק לא היו להם מספיק אותיות בשביל להכיל אפילו רבע.



3. קוביות בטון:
טייק מעניין על קוביות העץ החמודות של הילדות, שמוביל לעוד טייק מעניין על חוויות ילדות: גבס, אם זה נופל לך על הרגל. חינני. אבל לא בשביל בית שגרים בו ילדים.



4. מדבקות קאפקייקס של מדבקולה:
לא, זה אין לתאר.



5. הדפס עץ של פייפר בלה:
פיתחתי חיבה עזה לראשי איילים, למרות סלידתי הברורה מציד. האייל הדו מימדי הזה גם זהוב וגם חמוד וגם בעל גישה חיובית לחיים, ואף אייל לא נפגע במהלך יצירתו, וזה.

6. סולם במבוק דקורטיבי:
הדבר היחיד שעומד ביני לבין הסולם הזה הוא בעלי.
סתם, האמת שמה שעומד בינינו זה שהחנות לא מוכנה לשלוח אותו עם שליח אלא רק באיסוף עצמי, ואני חמושה ביונק וגם לא נכנסת לתל אביב בשש השנים הבאות. אפילו לא בשביל סולם.


7. כרית לבד מאושרת:
לבד זה אושר!!!




8. בובה של פרידה קאלו:
אף בית אינו שלם בלעדיה. אני יודעת בדיוק איפה אניח אותה.


9. שטיח מפת עולם:
בקרוב אסדר מחדש את חדרי הילדים כדי להכיל את כל צאצאיי. כלומר, כדי להכיל את השטיח הזה. אם יישאר מקום לצאצאים - מה טוב!



10. מנורת אייל:
אייל, נו.


11. שרשרת נעלי דורותי של קולולוש.
כי בית הוא המקום שבו את שומרת את הנעליים הכי מטופשות שלך ואף אחד לא מעיר לך על זה (אפילו לא בעלך: כי הן מוחבאות היטב). 




וכעת לשאלה: האם מעניין את קוראותיי (שטרם ברחו) לקבל גם טעימה מביתי, רגע לפני שנשוב לעסוק בבגדים, נעליים ותיקים? הצביעו והשפיעו!