רגיש, ספונטני ובעל חוש הומור

באחת הסצינות הטובות ביותר בסרט המופת "כשהארי פגש את סאלי" אומרת מארי, מעצבת הפנים, לארוסה הטרי: כולם חושבים שיש להם שני דברים - חוש הומור וטעם טוב. אבל לא יכול להיות שלכולם יש את שתי התכונות הללו.
צודקת.

אני אוהבת תכשיטים עם חוש הומור.
 בדומה לבני אדם, גם לרוב התכשיטים אין חוש הומור. לפחות לא כזה ששווה לכתוב עליו. אבל, כמו עם בני אדם, כשפוגשים אחד שבאמת יש לו חוש הומור - מתאהבים בו עד כלות.

1. שרשרת "קולולו" של מיטל בר-נוי המוכשרת בעלת המותג Jools. השרשרת הזו היא אחת החביבות עליי, כי תמיד כשאני עונדת אותה היא מזכה אותי בחיוכים. הופתעתי מאוד לטובה מרמת הגימור שלה (מושלמת לגמרי. באמת. פשוט עשויה להפליא) ומהמחיר הנוח וחוץ מזה, היה לי תענוג גדול לקבל בדואר את המעטפה ולגלות שמיטל שלחה, סתם כי היא נחמדה, גם זוג עגילים במתנה. וכמו חוש הומור, גם נדיבות היא תכונה שממריצה לי את האוקסיטוצין.

2. קלאץ' דומינו של לולו גינס. פריט יוקרתי לערב שמכניס פאנץ' מעולה להופעה. יקר להחריד אבל שווה שמירה ב saved items, למקרה שמחירו ירד עד כדי גיחוך. Pun intended.

3. סוודר Geek, אסוס. מתישהו בשנים שחלפו מאז שהייתי בתיכון (וזה הרבה שנים. לא נגיד כמה) זה נהיה קול להחריד להיות גיק. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל אני גם לא מתלוננת. למרות שאם תשאלו אותי אני בכלל לא חנונית, אני מגניבה עד טירוף.
זה עוד חוקי להגיד מגניב בימינו?

4. ובאותה רוח - סיכת משקפיים. למרבה האירוניה, היא תתאים לדעתי רק למי שאינה מרכיבה משקפיים. מה שפוסל אותי. כבר אמרנו שאני מגניבה עד טירוף?

5. שרשרת "קלפטע" של קיטש ביץ'. חשקתי בשרשרת הזו חודשים ארוכים והיא משפרת מצב רוח מיידית.

6. תיק ערב כוס-תה, Moschino.
נדמה לי שלזה התכוון המשורר כשאמר:
למה אני מתאהבת תמיד
במה שהכי יקררררררררר?
לבדדדדדדדדדדדדדד על הגג
וכו'.

ועד שיגיע האחד המושלם ההוא שחיי לא יהיו חיים בלי שאשלוף עבורו את כרטיס האשראי שלי, אני הולכת לצפות במפץ הגדול. הם גם מקדשים את החנוניות וגם מצחיקים אותי - וכל זה בחינם.

מכירה ביתית

פעם, מזמן, למדתי שכתבה עיתונאית טובה צריכה לענות על השאלה הבאות: מי, מה, מתי, איפה, למה. ואמנם כשהייתי בת 12 וחלמתי להיות עיתונאית ההורים שלי אמרו שאני לא פוליטית מספיק (ייאמר לרעתם של ההורים שלי שהם פסלו כל מסלול קריירה שאי פעם חשקתי בו מלבד אחד. ייאמר לזכותם שהאחד שהם לא פסלו הוא זה שאני עוסקת בו) אבל את הכלל הזה אני עוד זוכרת ואפילו יודעת ליישם.

מה?
מכירה ביתית.
מתי?
ביום שישי החל מהשעה 11:00.

איפה?
ברחוב פינלס 4, ת"א.

למה?
כי הכי כדאי בעולם. התשובה נמצאת ב"מי":

מי?
ליטל אלקלעי, שאת המותג שלה, איזידורה אן, אני אוהבת במרץ רב.

ליטל בוגרת שנקר ועשתה סטאז' אצל מירית וינשטוק. ב 2009 הקימה את המותג שלה. היא מאמינה בתפירה איכותית, בעבודה "כחול-לבן" ומעצבת בסגנון נשי, רומנטי, וינטג'י ומהמם.

את ליטל הכרתי דרך הבגדים שלה. לפני ערב ראש השנה חיפשתי שמלה ומצאתי את השלמות האוורירית הזו במרמלדה מרקט (בתמונה אני ופעוטת הבית מדגמנות. פעוטת הבית הרבה יותר טובה בזה ממני. סליחה.) מיד התייצבתי אצל ליטל כדי למדוד ולרכוש, ויצאתי בידיים מלאות וארנק ריק. ואמרתי לעצמי שאני יכולה להפסיק מתי שאני רק רוצה.

אבל... כל הזמן מצאתי את עצמי חוזרת לעוד: עוד בגדים, עוד רעיונות, עוד התלהבות ובעיקר עוד ליטל. היא כל כך מקסימה, מהממת, יפה עד כאב ומצחיקה בטירוף שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בה.
ואגב התאהבות אפשר למדוד בגדים. יותר טוב מזה?

אז מה אפשר למצוא אצל ליטל?
שמלות מקסימות - V
(בתמונה: חברתי המהממת נועה מדגימה ומדגמנת. גם היא הרבה יותר טובה בזה ממני!)

חצאיות מהממות עם שלייקעס - V

סוודרים מטריפים - V

אחלה ספרייה (זה הדבר הראשון שאני בודקת בבתים של אנשים) - V

אה, ואותי. ביום שישי. אתן באות?

לו הייתי

כבר סיפרתי כאן לא פעם על נטייתי חסרת הריסון לרצות: הכל ומהכל, וכל הזמן.
הרצונות שלי, למרבה הצער, לא תמיד מסונכרנים עם היכולות שלי - כלכלית ופיזית. אני אומרת למרבה הצער, אבל למען האמת זה כנראה מזל גדול שמציל אותי מכליון כלכלי ומגט מכוער במיוחד (הייתי מאיימת שאשאיר את בעלי רק עם התחתונים, אבל במקרה שלי זו כנראה תהיה העילה לגט, ולא תוצאותיו).
בכל מקרה, רצונותי הבלתי מסונכרנים נשארים תמיד בגדר פנטזיה חמצמצה מתוקה - אבל זו לא סיבה שאתן לא תהנו.

לו הייתי:
1. גבעולית
הייתי לובשת שמלות כאלה. כל הזמן. למעשה, יש סיכוי שלא הייתי לובשת שום דבר אחר אף פעם.

2. רוטשילד

וגם גבעולית

השמלה הזו מפקטורי 54 הייתה תלויה אצלי בארון. בשני עותקים. ליתר בטחון.

3. כהת עור

או לפחות: לא בצבע של הקיר הממוצע 

(השבוע בעבודה צחקו על צבע העור שלי. אני טענתי להגנתי שאחת הבנות, עולה מברה"מ לשעבר, בהירה בדיוק כמוני. השווינו. טעיתי.)

העגילים האלה ממגנוליה היו בתנוכיי, ואפשר היה להבדיל ביניהם לבין התנוכים שלי.

4. גרה בלונדון

(או בפורטלנד. או בכל מקום אחר שיש בו מזג אוויר אנושי ומדי פעם יורד בו גשם - וכשאני אומרת "מדי פעם" אני מתכוונת "אחת לחצי שעה עד שעה")
זה הטרנץ' שהייתי מסתובבת בו.

5. תל אביבית בגלגולי הנוכחי

(ולא תושבת פריפריה מאושרת-אך-מרוחקת)
המגפונים המושלמים באופן חסר תקדים האלה של Lucca היו ניצבים בגאווה בארון הנעליים שלי.

חברים טובים נהיה

עידן הפייסבוק הכניס מילה חדשה ללכסיקון - פרנדים.
הפרנדים הם אנשים שאתה לא בהכרח חבר שלהם בחיים "האמיתיים", אבל בפייסבוק אתם עושים לייק זה לתמונתו של זה, מגיבים זה לסטטוסו של זה ועושים את ה"חחחח" המתחייב זה תחת ה LOL קט של זה. הפייסבוק גם מאפשר יחסים הרבה יותר אינטימיים בין לקוח לבית עסק, כולל תקשורות במסרים בשעות בלתי צפויות והיכולת הנפלאה לכתוב על קירו של בית העסק. בין הפרנדים שלי אפשר למצוא לא מעט חנויות, מעצבים, בעלי עסקים ושאר ירקות עסקיים, וכיוון שאני מאמינה גדולה ב"ספר לי מי הם חברייך ואספר לך אילו הנחות תקבל" החלטתי לחלוק עמכם את חמשת העסקים שהכי שווה, לדעתי הצנועה, להיות פרנדית שלהם.

1. שופרא.
חיבתי לרשת הנעליים התל-אביבית הזו ידועה היטב. בעיקר למנהל הבנק שלי. ולמרות ששופרא דווקא לא נוהגים (למרבה הצער) לעדכן את הקולקציה המלאה שלהם בפייסבוק ויש לנסוע לחנויות כדי לשזוף בה את העיניים - מאוד שווה להיות חברים שלהם. הם מפרסים הנחות ומבצעים, נותנים רעיונות, מראים דגמים נבחרים ובעיקר - נותנים שירות לקוחות משובח לחלוטין. כל פנייה נענית במהירות, הם תמיד ששים לעזור, לברר וגם לשמור את המידות הנחוצות עד שלקוחה מסוימת שלא ננקוב בשמה תגיע במיוחד לחנות ממחוץ לעיר (מה שהרבה חנויות מסרבות לעשות ובכך מעוררות את חמתה של הלקוחה המדוברת, שלא רוצה לנסוע 45 דקות כדי לגלות שהפריט שרצתה נמכר לפני חמש דקות למישהי שגרה בנווה צדק).

2. רוני קנטור.
בפייסבוק של רוני אפשר להתעדכן במה שחדש בחנות, במבצעים עכשוויים ובשעות הפתיחה (לפעמים בשבתות הסטודיו עובד וזו תמיד בשורה משמחת מאוד). הקולקציה כולה מעודכנת, כולל מחירים, ודף הפייסבוק מאפשר חוויה נהדרת של קנייה מדומה (שכידוע לכולנו, מובילה לעתים קרובות הרבה יותר מדי לקנייה אמיתית.) גם עם שירות הלקוחות היו לי חוויות נעימות בלבד.

3. סטורי.
לא קל היה לי למצוא את דף הפייסבוק של סטורי. כמו הבוטיקים של הרשת התל אביבית הנפלאה, גם דף הפייסבוק קטן יחסית ולא מתהדר ביותר מדי יח"צ. אבל שווה מאוד ללייקק אותו: הודעות על מבצעים, תמונות של מוצרים, הודעות על חנויות הפופ אפ ושירות לקוחות משובח - כל אלה ועוד ממתינים שתרימו אגודל בשבילם.

4. טפליא.
טפליא, בוטיקים תל אביביים למוצרי ילדים, שמקפידים לעדכן את דף הפייסבוק שלהם בתדירות מעוררת כבוד, מפרסמים את כל מוצריהם כולל מחירים ופרטים בדף הפייסבוק, תכונה שמכניסה אותם מיידית לטופ 5 שלי. אפשר ואף רצוי ליצור איתם קשר במסרים או בדף, לשאול שאלות, לבקש מידות וגם להזמין מהם אונליין מוצרים (הם שולחים, שאלוהי הקניות יברך אותם). יצא לי לבקש בקשות מוזרות יותר ופחות לא פעם, להתייעץ התייעצויות מוזרות יותר או פחות לא פעם ובעיקר לצייד את ילדיי במוצרים נפלאים ואהובים לא פעם. מוי שווה.

5. Belle&Sue
אך טבעי שלאתר קניות אונליין יהיה דף פייסבוק משלים. כמו שירות הלקוחות במייל ובטלפון - גם בפייסבוק בל אנד סו ידידותיים להחריד למשתמש, מספקים שפע מידע, תמונות, עצות ורעיונות. בדף ניתן גם להתעדכן בתאריכי עלייה של קולקציות חדשות וסאמפלים, ואלו בהחלט מקרים שבהם שווה להיות הראשון לדעת, כי המוצרים אוזלים מהר. ואני מדברת מנסיון ג'ינס-מהמם-אוזל-וכואב. שאולי, בזכות הפייסבוק, יהיה שלי כשהמלאי יתחדש.

כיצד תרכוש ידידים והשפעה

במילים אחרות - איך תקני באסוס בחוכמה בלי להתגרש, ובלי להתרושש.

אני רואה שהרבה (א)נשים שואלות איך, בעצם לקנות באסוס.
הכוונה היא לא לפעולה הטכנית שבה בוחרים פריט ומשלמים עליו אלא על אקט הבחירה עצמו: איך מוצאים פריט, איך מחליטים שהוא עשוי להתאים, איך בוחרים מידה ואיך מחליטים אם המחיר מתאים.
הקנייה ברשת שונה מאוד מקנייה בחנות רגילה - לא רק מבחינת ההיצע והאפשרות לעשות זאת מהבית בשעות בלתי סבירות, אלא גם בחוויה עצמה: הקנייה ברשת נטולה את הריגוש והסיפוק המיידיים, אבל היא מאפשרת קנייה הרבה יותר מחושבת ונבונה, כי השיטוט "בין המדפים" הוא תהליך מתמשך.

הנה לפניכן תורתי השלמה לקנייה באסוס. לקח לי חודשים ארוכים לשכלל אותה, והיא בהחלט מביאה לתוצאות: תיק של סוניה ריקל ב 60 פאונד במקום 220, נעלים של F Traupe ב 54 דולר במקום 250, וכהנה וכהנה. זה דרש הרבה זמן, הרבה סבלנות, הרבה ויתורים והרבה כאבי לב על פריטים שפוספסו. אבל כשאני מלטפת את תיק הפוך הרך-עד-כאב של סוניה,  אני מרגישה שהיה לגמרי לגמרי שווה את זה.

אני נוהגת להכנס לאסוס לפחות פעם ביום. כלומר, בשעה. אני עושה את זה כי אני נהנית מזה, אתן כמובן ממש לא מחויבות :-P
הדבר הראשון שאני בודקת הוא ה saved items שלי. אז בואו קודם כל נדבר על איך נוצרה הרשימה הזו.

כשאני משוטטת באסוס בלי מטרה מוגדרת, אני נוהגת לחשוב על מה מתחשק לי או מה אני צריכה, ואז להגדיר את החיפוש בהתאם. אם למשל אני ממש זקוקה לחצאיות, אחפש חצאיות (קודם בסייל ורק אחר כך בחנות הרגילה) - אכנס לסקשן הסייל ואבחר בצד שמאל בקטגורית החצאיות. אחר כך אגדיר בד"כ אורך (מידי. תמיד מידי) ולפעמים גם קריטריונים נוספים, אם אני יודעת בדיוק מה אני מחפשת. אם סתם מתחשק לי לראות מה קורה אצל המעצבים החביבים עליי, אקליד את שמם בתיבת החיפוש שבראש העמוד ואבדוק את המצב.
כל פריט שאני נתקלת בו בחיפושיי ונראה לי נחמד נפתח בטאב משל עצמו, וכשאני מסיימת להסתכל בכל הפריטים, אני עוברת לבדוק אותם אחד אחד:
ממה הם עשויים?
מה המידות של הדוגמנית (בעיקר הגובה שלה)?
של איזו חברה הפריט?
האם המחיר נראה לי סביר - או שסביר שיגיע יום אחד להיות סביר? (למשל, מעיל ב 600 פאונד כנראה שלעולם לא יתאים לכיסי. מעיל ב 200 - אולי. ואם מדובר ב 200 פאונד על פריט מפוליאסטר, ה VFM משחק תפקיד ברור והפריט לא ייכנס לרשימה).
אני גם אוהבת לבדוק אם כתוב באיזה fit הפריט - רגיל, רחב וכו', ובמכנסיים אני בודקת היטב את ה rise  - האם הוא high או low או סתם medium (אני קונה רק מכנסיים בגזרה גבוהה, בשל גזרתי הבעייתית, אבל זה לא מחייב אף אחת בעלת מותניים שאינם סניף קטן של אוטו דיפו מבחינת כמות הצמיגים שבהם).
אני גם נוהגת לעתים קרובות לצפות בוידאו שאסוס מציע. זו הזדמנות מצוינת להבין קצת יותר טוב איך הבד "זז".

אחרי שאני בודקת את כל אלה, אני מחליטה אם להכניס לרשימה או לא, בוחרת את המידה - או המידות, אם אני לא בטוחה, ואז אני מכניסה שתי מידות כדי לעקוב אחרי שתיהן - ולוחצת save for later. נדיר מאוד מאוד מאוד (!!!) שאקנה מיד. קנייה ספונטנית כזו תקרה רק אם מחיר הפריט מתאים לכיסי וכתוב לי מצד שמאל, בקטן, שילוב המילים הקטלני והמבעית low in stock. במקרה כזה, ואם הפריט באמת נחשק בעיניי - הוא ייקנה (ומכסימום - יוחזר).
אם יש פריט שמוצא חן בעיניי אבל לא קיים במידתי, אני מכניסה אותו לרשימה  במידה אחרת - ופעם בכמה ימים בודקת אם כבר יש במידתי (לעתים קרובות מגיע עוד מלאי, או שמישהי מחזירה את הפריט במידתי, אישה טובה, קדושה ושלא מבינה כלום באופנה שכמותה. ככה קניתי כמה וכמה זוגות של מליסה בסיילים שווים.)

אז בחזרה להתחלה: כשאני נכנסת לאסוס, אני נכנסת מיד לבדוק את הרשימה שלי. אני עושה את זה כי לעתים קרובות המחירים של פריטים משתנים, עם או בלי הודעה מצד אסוס, וכי המלאים משתנים, כמובן. אם פריט שרציתי הוזל - אני שוקלת את קנייתו (ולעתים קרובות מחליטה שטרם הוזל מספיק ומחכה לקופון או להוזלה נוספת. או לשיחה מאראלה.) ואם משהו low in stock לפתע - זו הזדמנות טובה לבדוק אם אני באמת רוצה אותו. אם הדופק שלי מאיץ מהמחשבה ש"ייגמר לי", כנראה שזה הזמן לקנות. או שאני סוף סוף מקבלת את התקף הלב שאני בטוחה כל הזמן שאורב לי מעבר לפינה ואז באמת מגיע לי להתפנק בבגד חדש. אם אני אומרת לעצמי שניחא - הפריט נשאר בחנות.

אחרי שאני בודקת את הפריטים שלי, אני נוהגת להסתכל בפריטים החדשים, גם בחנות הרגילה וגם בסייל, ולהכניס לרשימה פריטים חדשים שנראים לי שווים בדיקה.

אחת לכמה ימים אני עוברת על הרשימה ו"מנקה" אותה - מסירה פריטים שכבר קניתי והגיעו (פריט שטרם הגיע נחשב מבחינתי כאילו טרם נקנה) ופריטים שהחלטתי שאני יכולה לחיות בלעדיהם. הרשימה שלי לרוב מכילה כמה עשרות פריטים, אבל אני משתדלת שהיא תהיה תמיד נשלטת מבחינת גודלה.

אני גם מנויה, כמובן, למיילינג ליסט, כך שאני מקבלת הודעה על הנחות חדשות, פריטים חדשים והכי חשוב - קופונים! אסוס לא נוהגים להציף את המייל, ושווה מאוד להרשם לעדכונים שלהם.

כפי שאתן רואות, מדובר בשיטה למיטיבי-קנות, זה דורש לא מעט סבלנות ויש בזה הרבה אלמנטים של הימור: לקנות עכשיו או לחכות ולהסתכן באובדן הפריט? אבל, כאמור, יש לשיטתי יתרונות רבים, ועכשיו אחרי שטרחתי והקלדתי את כולה, אני הולכת לשוטט קצת באסוס. אולי משהו התחדש בעשרים הדקות שהכתיבה הזו דרשה ממני.