צבעי קיץ

כשהשמש יוצאת, בא לי למות.
זו האמת הפשוטה. אני שונאת קיץ. לא אוהבת כשחם לי, לא אוהבת להשרף (ואני מאלה שנשרפים גם בצל), לא אוהבת בריכה ומעדיפה את הים בלילה. לא בשבילי כל הזיעה, הדביקות והעור החשוף הזה.
אבל כיוון שאף אחד לא שואל אותי - אני משתדלת להפיק את המירב מהעונה הבלתי נחוצה הזו: אני נדבקת למזגן כאילו היינו תאומים סיאמיים שלא הופרדו בלידתם, ומתלבשת בצבעים שמחים.
כמה שיותר שמחים.
ואז אני מצטלמת, כדי לצרור את כל השמחה הזו. וכמובן, כדי להשוויץ בפייסבוק.

 קלאצ': ברשקה. שמלה פרחונית: רזילי. חגורה אדומה: קסטרו.

 גופיה: נעמה בצלאל. מכנסיים: זארה. נעליים: מליסה. תיק: מדוזה. 

 כפכפים: מליסה. שמלה: נעמה בצלאל. 

 צמיד: אסוס. חולצת ג'ינס: ברשקה. מכנסי ג'ינס: תמנון. נעליים: וויקאנד. 

שמלה וסנדלים: אסוס. שרשרת אבטיח: נורדסטרום. 

מכנסיים צהבהבים: תמנון. נעליים: בלוך. 

נערה במשקפיים

כשמלאו לי עשר, ערכו בבית הספר שלי בדיקות ראייה.
כמו כל ילדה שפויה - רציתי משקפיים. מה זה רציתי - השתוקקתי.
לא קיבלתי.

תשע שנים לאחר מכן, אחרי כמה שנים של התנדנדות, עברתי רשמית לצד המשקפופרים אחרי שהחבר שלי דאז אמר לי: היי, תראי את זה!
ולא הצלחתי לראות.
מאז אני נאבקת מדי כמה שנים בצורך להחליף את משקפיי. יש לי, לצערי הרב, פרצוף רע מאוד בשביל משקפיים. תווי הפנים שלי קטנים ודי חדים, וכל מה שאני חושבת שיפה (גדול, אדום, חתולי, בולט, עם דוגמה, עם נוכחות, עם אמירה. כל מה שזועק "תראו! אני משקפיים!") נראה עליי זוועה.
אבל ממש זוועה.
מה שכמובן לא מנע ממני לנסות.
וכך, שנים הסתובבתי בעולם עם ניסויים אסתטיים על פרצופי. לפעמים מוצלחים יותר, לפעמים פחות. בדרך כלל פחות. עד שלפני שלוש שנים, אחרי תאונה מצערת (=החלקתי עם בני הבכור על הידיים, ובנסיון מוצלח להפליא למנוע ממנו לקבל מכה פתחתי לעצמי את הראש וגם ריסקתי את משקפיי טוטאל לוס) ניסיתי לראשונה בחיי משקפיים ללא מסגרת והבנתי: זה מה שפרצופי חיפש כל חיי הממושקפים.

לא בקלות ויתרתי על המשקפיים החלומיים שחייכו אליי, בצבעים בוהקים ובמסגרות שיקיות להחריד, מעל המתקנים המוזרים בחנויות האופטיקה. אבל האמת העגומה היא שאני פשוט נראית טוב במשקפיים ללא מסגרת, בעוד שכל זוג אחר שאי פעם מדדתי היה לכל הפחות לא מחמיא. על היותר אני מעדיפה שלא לדבר.

בסופו של דבר, אחרי אינספור מדידות, התחבטויות, הצטלמויות ובכי (של המוכרות, לפעמים גם שלי), ולאחר ביקור בלא פחות משלוש חנויות אופטיקה, בחרתי לי זוג חדש, שנראה, ובכן, כמו הקודם.
לא בדיוק - אבל בערך. כלומר, די בדיוק.
בלי מסגרת, עם אלמנט עיצובי נחמד בידיות ובעיקר מחמיא. כמובן שכרגיל, צריך להקטין עבורי את העדשות (כבר אמרתי פרצוף קטן?) כדי שיתאימו לפרופורציות שלי. אבל אופטיקאי מספר 3 (המהמם. באמת מהמם) הבטיח שאם לא אהיה מרוצה במליון אחוז - נתחיל מהתחלה. נאמנה לעצמי ולעקרונותיי (כלומר, לעקרון שאומר שאם משהו ממש יפה על המדף אבל ממש מכוער עליי אני מחליטה שהוא מכוער, נקודה, ולא קונה אותו), יצאתי מחנות האופטיקה השלישית עם קבלה בארנק, ומבואסת עד עמקי נשמתי.
והלכתי לכתוב על זה.

אם הייתי יכולה, אלו המשקפיים שהייתי קונה:
1. פרחוניים של דולצ'ה וגבאנה.

2. מנוקדים בזהב של דיור (כן, אלו משקפי שמש, אל תהיו קטנוניים. זה רק כדי להעביר את התחושה).

3. בשני צבעים מטריפים, של טיפאני אנד קו.

4. גם מפלסטיק וגם ממתכת, ראלף לורן.

5. ורודים עם דוגמה, דולצ'ה וגבאנה. 

6. כל כך פרחוניים שבא לי לבכות מאושר, ורובל.

7. ורודים, שחורים ועוצרים נשימה, ורובל.

ועד שתתקשר אראלה לספר לי שזכיתי בפיס בסכום שמספיק לי כדי לרכוש גם משקפיים עם אמירה וגם פרצוף שמתאים להם, אסתפק במשקפיים החדשים שלי שיגיעו ביום שני. הם לא הכי מיוחדים, הם לא הכי יוקרתיים והם כנראה גם לא הכי יפים שיש - אבל אם הפרצוף שלי הוא סיר, הם ללא ספק המכסה המושלם עבורו. יותר מושלם מזה והייתי הופכת לסיר לחץ.
(בתמונה: אני, מיס פיגי, והזוג החדש. תשתדלו לא להתבלבל בין האפשרויות, שמיס פיגי לא תעלב.)

קארפה דיאם

או במילים אחרות - ליב לונג אנד פרוספר.
וב"פרוספר" אני מתכוונת "עשו שופינג".
אחרי חמישה ימים בפריז, שעוד אכתוב על אודותיהם בהמשך, שבתי לארץ עם אמביציות שופינג מחודשות. אחרי חודשים של שמלות אני פתאום במצב רוח למכנסיים, אחרי שנים בנעלי בלרינה אני לפתע עושה עיניים לסניקרס ואחרי הרבה שופינג בעיניים אני במצב רוח לשופינג אמיתי.
אבל אין לי כסף, כי זה עתה שבתי מפריז.
אז הנה מה שמתחשק לי ממש ברגע זה.

1. סניקרס של בנסימון, 279 ש"ח, מרמלדה מרקט.
אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל אני מכירה איזו אווילה משרישה שהייתה בפריז
הייתה בחנות הדגל של בנסימון
מדדה במרץ סניקרס
וקנתה רק לילדים.
לא המגבון הכי לח באריזה, קוראים לבחורות כאלה אצלי בבית.

2. שרשרת פלטת צבעים של Punchaos במרמלדה מרקט. 210 ש"ח.

כבר דיברנו על חיבתי לתכשיטים שלא לוקחים עצמם ברצינות, והשרשרת הזו היא דוגמה ומופת לכמה שיקי ומדליק יכול חוש הומור להיות.

3. ג'ינס רפוי מושלם, זארה, 229 ש"ח.

הג'ינס הזה נראה קיצי להפליא, יהיה מושלם כשהוא קצת מקופל (ועם הבנסימון מהסעיף למעלה) ויש לו את הצבע הכחול האולטימטיבי לג'ינס קליל (בניגוד לג'ינס משרד, שצריך להיות כהה יותר לטעמי). הבעיה היחידה היא שהאתר של זארה לא קשור בשום דרך למה שמתרחש -בחנויות- של זארה, ונסיון העבר מלמד שכל נסיון מצדי לאתר פריט שראיתי במו עיניי באתר יוביל לנסיונות של זארה לשכנע אותי שהפריט לא היה ולא נברא, שהזיתי, שחלמתי ושאני ממש מפריעה להם לעבוד, אז אם לא אכפת לי ללכת את המוכרים בתמנון, בבקשה.

4. שמלת "תמרה" המושלמת, איזידורה אן (המותג המושלם של ליטל אלקלעי, האישה, האגדה והחברה. יש צורך לציין שהיא מושלמת?)
בשעה טובה ומבורכת, בדיוק בזמן הנכון, הודיעה לי חברתי הוותיקה ביותר שהיא מתחתנת ונתנה לי את התירוץ המושלם לחשוק בשמלה הזו (ובשרשרת שאני מתכוונת לקנות ושתתאים לה בדיוק. ואל תתחילו איתי בכלל בנוגע לנעליים). איזה מזל שיש חברות.
בקרוב אני מתכוונת להתייצב, למדוד ולצלם. ואז לפרוץ בצ'רלסטון סוער. ראו הוזהרתם.

5. סנדלי הזהב המושלמים. נעלי גויה, בקרוב בחנויות (כך מבטיח האתר שלהם!). 399 ש"ח.
האם ציינתי שהם גם ממש יתאימו לשמלה?!?