יום רביעי, 9 בנובמבר 2016

פוסט בחירות

איש חכם שאני רוצה מאוד למצוא עו"ד גירושים שישאיר אותו עם התחתונים שלו בלבד בימים אלה כי השאיר אותי לבד עם הילדים לשבועיים אמר לי פעם שכשאני מרירה אני יותר מוצלחת. אני מניחה שאין צורך להסביר למה אני מרגישה שאני צריכה עידוד הבוקר. כמו כל בוקר, אבל הבוקר יותר.
במקרה, ומכיוון שאני ריאלית מטבעי (לא מקצועית, לצערי, אלא סתם כהשקפת עולם. מקצועית אני מאלה שהאשימו אותם שהם יושבים על הדשא וכעת מרוויחים עוד פחות מזה שנהג לגזום אותו) הכינותי מראש כמה דברים מעודדים.
היקום התגייס כולו לעזרתי (איפה היית אתמול בארה"ב אבל, איפה?!?) ושלח לי את שופינג איי אל, שזה בעברית "חג הקניות המיותרות בהנחות לא מרשימות באינטרנט באתרים מקומיים" (באנגלית הכל יותר קצר. חוץ מהכהונה של טראמפ. היא צפויה להמשך עד שהיקום יבלע לתוך עצמו.)
בקיצור, פריטים. בהנחה. תתפרעו כאילו מחר כולנו נמות, כי זה פתאום לא נראה מופרך כל כך.

1. תיק חתול, TFS
האמת שהוא בכלל לא בהנחה, אבל הוא תיק ויש לו אוזני חתול ואני לא יכולה לחשוב על משהו טוב יותר להוציא עליו כסף שממש אין לי.


2. ז'קט דמוי עור בצבע חרדל, קסטרו.
באווירה של היום החאקי יותר הולם אמנם, אבל חאקי כבר יש לי. אז לכו על החרדל. שמעתי שזה יכול לגרום לאנשים לדמוע, בדיוק כמו החדשות הבוקר. 




3. מראה גדולה ומהממת, סוהו.
כי באמת הגיע הזמן שנסתכל על עצמנו טוב טוב, בלבן של העין, ונשאל את עצמנו מה השתבש. 


4. סווטשירט הנחיתה על הירח לילדים, KID A.
לזכר הימים שבהם האנושות צעדה קדימה, ולא עשתה moonwalking סטייל מייקל ג'קסון, ביותר ממובן אחד.


5. מגפונים של שוז וובסטור.
זה יהיה שימושי כשנמלט דרך ההרים תוך כדי שירת My favorite things. אה, רגע. 

6.  תיק שק של מדוזה.
כי הגיע הזמן לארוז את הפקלעך ולפנות את השטח, אולי מינים אחרים יעשו עבודה טובה יותר מאיתנו. שמעתי שג'וקים אמורים לשרוד גם שואה גרעינית. בקרוב נגלה.


לילה טוב, אמריקה. כל השנים חשבנו שאנחנו הופכים להיות את, ובסוף מסתבר שהפכת להיות אנחנו. נשתמע.

יום שני, 26 בספטמבר 2016

סתיו ברחובות עובר

שני דברים קורים לי כשמזג האוויר מתחיל להתקרר: אני חוזרת להרגיש כמו אדם סביר ושפוי, ואני מתחילה לפזול לטרנדים של החורף ומנסה להחליט למה אני זקוקה (ברמה קיומית!) ועל מה אוותר. אילו טרנדים אכניס לארוני, כי הם יפים וטובים בעיני וכי אני מקווה שישרדו יותר מעונה אחת, ואילו טרנדים אני בעד לאפסן בארון. של מישהי אחרת.
הנה מסקנותיי לקראת חורף 2017 הבא עלינו לטובה.

אני בפנים: 
1. מעיל מרופד.
זה התחיל בשנה שעברה וזה תופס קצב. מעילים בגזרה מעט גברית, מעור או זמש, עם ריפוד צמר גפן מחבק.
אני כנראה אסתפק בלקנות כזה לבתי (נצפה מתוק אחד באפור, בנקסט), אבל לו הייתי קונה לי אחד, זה היה כנראה זה:


2. קטיפה.
בבגדים, בנעליים, בתיקים. החורף הזה כולנו ג'ורג' מסיינפלד, שרצונו הכמוס ביותר בחיים היה לבלות אותם עטוף בקטיפה. לאמיצות במיוחד אני ממליצה על אוברול קצר מקטיפה (שוב, שוקלת לקנות לבתי), לפחות - חצאית או גופיה שתלבש מעל טי שירט. כך או כך, קטיפה. בנייבי, בורדו או ורוד עתיק. 



3. ריבוק.
שלטון האימים של הניו בלאנס תם ונשלם. הואנס, האדידס והריבוק אר בק אין טאון. וילדי שנות השמונים, כמוני, כבר מספיק זקנים וסניליים כדי לחשוב שזה נחמד.
אז ריבוק, בזהב ורדרד. ושמישהו יביא לי את השיניים שלי מהכוס שליד המיטה, קשה לי לקום בגלל השיגרון.

גם להם אמרתי כן: נעלי בלרינה עם קשירה, ז'קט בומבר, ג'ינס טלאים, פאצ'ים בכל מקום.

אני בחוץ: 

1. ג'ינס פרום ששוליו גבוהים יותר מקדימה.
את הג'ינס פרום השוליים אני דווקא מחבבת, אבל החיתוך המוזר הזה גומר אותי. למה? הרגלים שלי קצרות יותר מקדימה? זה הטרדיס של עולם האופנה? מה נהיה? 



2. מגפי קטיפה עד מעל לברך.
כל כך הרבה "לא" מתרחש כאן.


3. חצאית קפלים מטאלית.
כבד לי, זקן לי, יש לי חמרמורת מלחשוב על הגיהוץ.





גם להם אמרתי לא: סריגים שחושפים את הכתפיים, אוברולי שרברבים (אבל זה כנראה רק עד שאפגוש את האחד שלי), עניבות לנשים.


יאללה, חורף. אנחנו מוכנים. בוא, ואל תעזוב לעולם.

יום שבת, 10 בספטמבר 2016

עם הגב לים

הכניסו כאן מלל ארוך על הדפסים על גבים של ז'קטים ואיך זו מחאה מגניבה, אמירה שיקית וטרנד שהכי בעולם מתחשק לי להשתתף בו אבל אני נורא מצטערת ועמוסה עד מעל הראש בימים אלה ואין לי זמן לכתוב על כך באריכות. אבל באמת: הדפסים על הגב. רצוי משהו מילולי. תקשיבו לי: זה *ה*דבר לחורף הקרוב.
קבלו אותה באופציות:

1. ז'קט בומבר (חזק מאוד השנה!) עם טווס על הגב.
כי ברור, טווס. מי לא רוצה טווס. על הגב. עם נוצות.

אנדקוטה: כשבכור היה כבן שנה לקחנו אותו לגן הזואולוגי. הוא התלהב מהתרנגולות, מהנחשים, מהאוגרים ומשאר השרצים שהסתובבו שם. אחר כך הלכנו להסתכל על הטווסים. עמדנו מול הכלוב. בני הסתכל על הטווס. הטווס הסתכל עליו בחזרה. בני צהל. הטווס התחיל לצרוח כאילו שוחטים אותו. הוא כנראה ניסה לחזור אחרי בני.
הילד בכה כל כך שנאלצנו לסיים את הביקור. אבל אני עד עכשיו לא בטוחה אם הוא בכה מהצרחות של הטווס או משאגות הצחוק שלנו. ליתר בטחון חוסכים לטיפול הנפשי.
סוף האנקדוטה.


2. השלמות חסרת הפשרות הזו מפול אנד בר:
זה כה חמוד, משעשע ובצבע הנכון עבורי. הדבר העיקרי שעומד בינינו הם 16 הקילומטרים ושמונים אלף שעות השינה החסרות שביני לבין הקניון.



3. ז'קט שנפרד במקומך, אסוס:
אני אוהבת ז'קטים שמשחקים אותה קשה להשגה. אני זוכרת בבירור שפעם גם אני ידעתי לעשות את זה. היום אני רכיכה רטנונית שרק רוצה שיקחו אותה לאנשהו ומוכנה להתרפס בשביל זה. 



4. עם ורד על הגב, אסוס:
לעניות דעתי הצנועה, ורד יריח מתוק באותה מידה - אם לא יותר - כרקמה על הגב של מעיל החורף הבא שלי.




5. זה.

ולי יש היום יום הולדת, 
תל אביב, השעה שלוש, 
לא בכל יום אני נולדת, 
ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש. 
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות, 
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות, 
אלוהי השמשות והירחים, 
אלוהי המתנות והפרחים, 
עשה שיזכור השנה, 
עשה שיביא מתנה. 
(תרצה אתר, "תפילת יום הולדת". דרכי הפולנית לרמוז שהוא מתקרב וזהההההההה מה שאני רוצה. זה!!!)



והז'קט הפרטי שלי שבמקרה קנינותי מראש בעזרת אטסי. הוא פולני, ואני לא בטוחה אם זה מרגש או מביך או סתם יושב לבד בחושך עם מים פושרים.



סעו לשלום, שאו ברכה ואל תשכחו לספר לי מה קניתן!!!
(והכי אל תשכחו: את הדף בפייסבוק, וחשוב מזה: את האינסטגרם שלי. Begedkeffet. בבקשה תעשו לי לייק כי אני מחלקה גריאטרית וכל מיני בנות עשרים עם מליון ושבע מאות עוקבים נוחרות לכיווני בלעג.)

יום שני, 29 באוגוסט 2016

על הדבש ועל החשק

בלי תירוצים, בלי הסברים, אבל עם מילים כי אני לא יודעת אחרת: כל מה שמתחשק לי ממש עכשיו.

1. חולצה שחורה עם נקודות (!!!) ורפאלס (!!!) מנקסט.
כי היא מתוקה, נראית רכה, ארוכה להפליא ומתוקה להחריד. ובעיקר כי היא מזכירה לי שהחורף כבר מעבר לפינה. בהנחה שהפינה היא באלסקה כי לזרזיף הדלוח והלא מאוד קר שיש כאן אי אפשר לקרוא חורף.



2. עקבונים צהבהבים.
חרדל: גם טעים וגם צבע מושלם. 


3. סווטשירט עם כיתוב.
אני לא בטוחה מה אני רוצה יותר: את הסווטשירט הזה או את מה שכתוב עליו.




 4. אוברול עם כנפיים.
כי רד בול זה כה מיושן. 


5. מחברת לרקום עליה.
או כפי שאני מכנה אותה: מחברת שאני אחלום ימים ולילות איך ארקום עליה את פרידה קאלו ויום אחד לאחר מותי צאצאיי ימצאו אותה בין חפציי האישיים והיקרים ביותר.
 עדיין בלי רקמה. 




יאללה, רוצו לעשות שופינג. אני מקווה שתגמרו את המלאי ותעזרו לי בדחיית סיפוקים.






יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

על גגות תל אביב

אז למה אנחנו מתלבשות?
בשביל עצמנו. בשביל נשים אחרות. בשביל גברים אחרים. בשביל האסתטיקה. בשביל הכייף. כי חייבים.
כל אחת וסיבותיה.

אני? אני מתלבשת בגלל הכייף.
אבל קורה שדברים נוספים מתערבבים בכייף הספציפי הזה, וכשכמה דברים כייפיים שאני אוהבת - נשים, העיר האהובה עלי בארץ (בואו.... העיר *היחידה* בארץ) ובגדים יפים - מתערבבים, הרי שאני ברקיע השביעי. לפעמים מילולית.
וכך מצאתי עצמי קרובה מאי פעם לשמיים, על גג ממש גבוה של חניון, ביום שישי אחד אחה"צ, אחרי שהחום הזוועתי של תל אביב שכך מספיק כדי שאהיה מסוגלת בכלל לחשוב על בגדים בלי לבכות, עם שלוש נשים נהדרות, קצת אלכוהול שלא נגעתי בו (נדבר פעם על תקופת היובש שבה אני חיה), המון יונים (זה היה החלק הפחות משמח) ולבושה בבגדים יפים.
ממש יפים.
ושמחה, ומרוצה מעצמי ומהחיים, ועם נוף מהמם עד הים.
כל זה קרה בזכות אחת, לירון, הבעלים של אונצ'יק, מעצבת בוגרת בצלאל (וגם בזכות הצלמת המופלאה טל צבר והבלוגרית הנהדרת הילה מ"תלתלים") שדאגה להביא את כל הדברים החביבים האלה תחת כיפת שמיים תל אביבית אחת בשעה שבה בעלי היה מוכן לפרגן לי נטישה עם שלושה ילדים עצבניים שהחופש הגדול כבר יצא להם מהאוזניים. אה, רגע, זה בעצם אנחנו. אני מתקנת: שלושה ילדים שפרקו כל עול ומוכנים להמשיך כך לנצח.
אני מאוד אוהבת נשים. אני במובהק ובאופן חד משמעי "בת של בנות". יש לי תקשורת טובה, פתוחה ומעשירה עם נשים אחרות. וכשאני לובשת שמלות יפות אני באופן כללי יותר קומוניקטיבית וחביבה. מפה לשם העברנו שעתיים של קשקושים, צחוקים, דיבורים שיפה להם השתיקה, בחירת דירות עתידיות שראינו מהגג ושלעולם לא נוכל להרשות לעצמנו, והחלפת בגדים תחת כיפת השמיים.

השמלות של לירון הן שמלות של דרמה, ואחרי שפוגשים אותה ברור מאוד למה, וגם ברור מאוד איזו. זו לא דרמה של גיל הנעורים תעצרו-אותי-אני-הולכת, אלא דרמה נשית בוגרת, מגובשת ומהנה לגמרי. זו דרמה שאומרת: תסתכלו עלי. אני כאן ואני מופלאה. ואני מתרה בכם שלא תנסו אפילו לחשוב אחרת. וכזו בדיוק היא לירון. והנשיות הזו, שמקבלת את עצמה, שאוהבת את עצמה ושמספרת על זה לעולם בלי להתבלבל ובלי לגמגם (ואם אפשר אז מכותנה רכה ומלטפת) - היא בדיוק הסיבה שאני כל כך אוהבת נשים אחרות, ומוכנה להתלבש בשבילן.
אפילו באוגוסט, בתל אביב, על גג של חניון.



















עדכוני "מה לבשתי היום" ושאר הגיגים קצרים: כאן.

יום שישי, 19 באוגוסט 2016

איפה הייתי ומה (לא) קניתי

וגם מה כן.

הייתי באילת.
אני לא אוהבת את אילת.

לפני שהיו לי ילדים לא נסעתי לאילת כאדם בוגר, להוציא פעם אחת ויחידה שבה זכיתי בחופשה באילת, ואז נסעתי, אבל הקפדתי לא ליהנות במיוחד. בכל מקרה, אילת היא לא כוס התה הרותח לחלוטין בשיא אוגוסט שלי. אבל ילדים, בריכה, הכל כלול, מועדון עם מדריכים (בלי אגדודו. סתם מדריכים). מפה לשם מצאתי עצמי באילת. באופן מפתיע גם שאר עם ישראל מצא עצמו שם (אם כי להוציא שתי תקריות מוזרות - ילדים יורקים במגלשת המים ומישהי שראתה לנכון לספר לי איך מאז שהייתה ילדה היא מסתננת לבריכה של המלון אבל המניאקים התחילו לבדוק מספרי חדרים - עם ישראל היה ממש בסדר איתי. אני לא יודעת למה היקום מזמן לי את כל הטוב הזה).
גם אילת הייתה ממש בסדר. גם האוכל, יעיד הקילו שעליתי. ולהפתעתי - גם השופינג, יעיד הקילו שהמזוודה עלתה. לא שהיה לי יותר מדי זמן או כח לצאת לשופינג, אבל הצלחתי להגניב כמה ביקורים לכמה חנויות, והרי התוצאות:

מה לא קניתי:

כפכפי אצבע מתוקים עם קישוטים.
לא קניתי כי בעצם רציתי את השחורים עם הפנינים ולא היו במידתי. זה קצת מצער כי מאוד חיפשתי כפכפים בדיוק כאלה שיהיו צרים מספיק לכפות רגליי, אבל לא בוכים על נעליים שרוב הסיכויים שהיו נופלות מהן אבנים עוד לפני שהייתי מספיקה להגיד "מינוס בבנק".



אוברול חמוד מגולף.
הבד והגזרה היו נהדרים. ההדפס גרם לי לחוש עצמי שטיח פרסי.




מה כן קניתי:
שמלה שחורה בקסטרו, שיש לי את תאומתה בלבן.



נעליים חסרות תקדים בשופרא.
גיליתי את הסיבה לנסוע לאילת: יש שם שופרא.


סנדלים, גם הם משופרא.
כי כשיש סיבה אז יש סיבה.
הפעם אגב הסיבה הייתה שאמא שלי פינקה אותי.



שמלה של מקס מארה במחיר מגוחך לגמרי.
זו ללא ספק התמונה הכי אתגרית שלי עד כה. וזה הכי קרוב לספורט ימי שהגעתי בנסיעה הזו.


ומה לבשתי?
בעיקר בגדי ים. אבל לא רק.












(זה אייס קפה. בבאנג. לזכותו ייאמר שזה *המון* אייס קפה.)

ולסיכום: לשנה הבאה בפריז הבנויה.



יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

הים הוא עמוק

איך תקני בגד ים אונליין ותשארי בחיים, אפילו אם יש לך חזה גדול.
למעשה, רק אם יש לך חזה גדול.
המדריך השלם.

רבות וטובות אמרו לי כבר בנחישות: אי אפשר לקנות בגד ים אונליין.
ואני הראיתי להן את בגדי הים שלי והוכחתי שדווקא אפשר, ואפילו רצוי.

למה שתעשי זאת?
מאותן סיבות שכדאי באופן כללי לקנות ברשת: מבחר, מחיר, נוחות, שירות.

איך תעשי זאת?
1. הסתכלי על עצמך במראה. באריכות. בכנות. באהבה, אבל לא בסלחנות. הביני את מבנה גופך, את מגבלותייך ואת יתרונותייך. לאהוב את עצמך זה לקנות לעצמך בגד שיחמיא לך, שיאהב אותך, שיגרום לך להרגיש מינימום אנג'לינה ג'ולי (או מישהי פחות מבוגרת ועם פחות הפרעות אכילה, גם בסדר).
2. הסתכלי על בגדי ים ברשת. חשבי היטב: איזה מהם יחמיא למבנה שלך? מה ידגיש את מה שאת אוהבת בגופך?
3. הזכרי: איזה בגד ים בחייך גרם לך להרגיש נהדר? מה היה בו שעשה זאת - הצבע? הגזרה? (אל תחשבי על דברים כמו "הייתי אז רזה יותר ולפני שלוש לידות ובלי בקע טבורי קצת מפחיד שאני חוששת שיום אחד הנוסע השמיני יצא ממנו". סתם דוגמה דמיונית לגמרי שלא קשורה אלי בכלום. אז היית. עכשיו את שוקלת מה שאת שוקלת ונראית כמו שאת נראית, ומותר לך. כמו שאמר מם שראיתי בפייסוש ושאני שוקלת לקעקע על גופי בקרוב: I don't want to die thinking "I could have eaten that" OK?)
4. חטטי באתרים (bravissimo ו figleaves הם החביבים עלי) וחפשי בגדי ים שמוצאים חן בעינייך ושמתאימים למה שאת מחפשת. אם את מרגישה שאת מאבדת את עצמך בשפע - הכיני רשימה מפורטת (גזרה, צבע, מחיר).
5. מדדי את עצמך עם סרט מדידה (או אם את בלאי כמוני, בסרט שבו בעלך מודד דברים שהוא רוצה לקדוח בהם ולגרום לכל השכונה להשאר בלי חשמל), היוועצי בטבלת המידות של האתר, גגלי את שם דגם בגד הים שלטעמך ואת המילה review וקראי ביקורות של גולשות על בגד הים. נסי להבין אם הוא תואם מידה, או אם יש משהו שאת צריכה לדעת עליו: גדול מאוד בהיקף? קטן מאוד בקאפים? תעשי שיעורי בית, בקיצור. זה נשמע כמו הרבה עבודה אבל בפועל זה יותר נעים מלצאת מהבית למדוד ואז לעמוד בתור המחורבן ביציאה מהקניון. איך תמיד את נתקעת מאחורי זה ששכח לשלם? איך?!?
6. היוועצי בשירות הלקוחות של האתרים! על ברוויסימו אני יכולה להעיד שהשירות מושלם ומקצועי. תארי לנציגה בדיוק את גופך ואת מידותייך, שלחי לה את הלינק לבגד הים שאת רוצה ושאלי אותה איזו מידה תהיה טובה לך. גם במודקלות' ידעו לסייע לי באופן מושלם בצורה כזו.
7. הזמיני.
8. עברי לגור ליד תיבת הדואר. חם, אבל את בחורה נחושה. אל תשכחי מאוורר נייד.
9. קבלי את בגד הים מהדוורית ורוצי למדוד!!!
10. טוב? סבבה. לא טוב? הביני מדוע (גדול? קטן? גזרה?) והחליפי. אם את צריכה, כתבי שוב לשירות הלקוחות עם פירוט ("הקאפ היה לי גדול מדי") והיוועצי בהן לפני שאת מחליפה.
11. לכי לבריכה, הים מלא מדוזות.

הבחירות שלי לשנה זו לגדולות החזה:

1. בגד ים מסדרת סופינה
אני מחבבת מאוד את הסדרה הזו ויש לי איזה ביקיני ממנה מלפני שנתיים בערך. בגד הים הזה מתכתב עם טרנד הבונדג' של השנה, אבל את תיראי בו סקסית וחמודה, ולא כאילו זה עתה יצאת מלילה הזוי במיוחד בדאנג'ן. כמו כן, בגלל שהוא סגור יחסית, הוא יחמיא לבעלות החזה הגדול בלי להיות פרובוקטיבי או חשוף להחריד.

זה הדבר הכי קרוב לביקיני משולשים שבעלות חזה גדולות יכולות לסחוב (להפך, למעשה...) והוא מושלם.





3. בגד ים של פרייה
ההכלאה הזו בין טנקיני לביקיני היא הלהיט של העונה מבחינת גזרה, והיא מתוקה להחריד ומאוד הולמת את ברוכות החזה.

4. סטרפלס שחור
(מגיע כמובן עם רצועות שניתן לצרף). הוא שלם, הוא שחור, הוא מעוטר. אני רוצה שהוא יהיה שלי אבל אני לא בטוחה שהוא אי פעם יוכל לאהוב אותי כפי שאני אוהבת אותו.

ובגד הים שלי לעונה זו:
הוא יותר מושלם במציאות. מאמינות?



ותודה לגולשת הנאמנה כנרת שהזכירה לי שלא כללתי את השלמות הזו ממודקלות', בגד ים שטרם פגשתי מישהי שהוא לא החמיא לה. תיאלצו להכנס ללינק כי אי אפשר לשמור תמונה (מה נהיה, מודקלות'?!?) אבל האמינו לי: זה שווה את המאמץ הכביר.



ואל תשכחו: wear sunscreen