יום שישי, 26 באוקטובר 2012

עין אחת צוכה

השבוע, בעת ביקור שגרתי בדף הפייסבוק של רוני קנטור, גיליתי למרבה הצער שאני מטומטמת.
מסתבר שיש הטבת יום הולדת שווה ביותר אצל רוני קנטור.
ומסתבר שאני - להלן המטומטמת - פספסתי אותה.

כמה אימיילים לאחר מכן מצאתי עצמי, ביום רביעי בערב, נוסעת לתל-אביב להפגש עם חברתי המהממת נועה אצל לא אחרת מאשר רוני קנטור, שבלי שום בעיה הסכימה להאריך את ההטבה עבורי כדי שאוכל ליהנות ממנה למרות (ואולי דווקא בגלל) טמטומי. כך שלפחות אהיה מטומטת מלובשת היטב. 
תיאמר האמת - הארכת ההטבה הייתה הדבר הטוב היחיד בערך שקרה לי השבוע. ימים קשים עברו על כוחותיי, והייתי באמת זקוקה להתאווררות של שופינג וארוחה טובה כדי להתנהל בקצת יותר חן, כלומר, לקלל קצת פחות.
הבעיה היא שלהתנהל בחן זה בערך הדבר האחרון שאפשר להגיד על איך שהתנהגתי אצל רוני קנטור.
הגעתי, הסתכלתי, רציתי הכל, בחרתי מה אני הכי רוצה מתוך הכל - וביקשתי מידה.
ואז המוכרת אמרה לי שהיא ממש מצטערת אבל רוב הנעליים כבר ארוזות בשביל יריד "שופוני" שמתקיים בסופ"ש הזה. היא אמרה שתנסה בכל זאת לחפור עבורי בארגזים, ובינתיים הציעה מגוון חלופות, והלכה לחפש.
אז עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שהיה לעשות במצב שכזה:
פרצתי בבכי.

כשהמוכרת שבה מהמחסן בידיים ריקות, לא נותר לה אלא לשאול אם זה בגלל הנעליים ולקבל תשובה מפורטת הרבה-יותר-מדי (שהשורה התחתונה שלה היא "לא, אבל הנעליים הן לגמרי הקש ששבר את גב הגמל היחף"). 
כוס מים, מילות הרגעה, נועה אחת שהגיעה עם קופסת שוקולד ענקית מדסקלידס וזוג נעליים אחד במידתי שנחפר ארכיאולוגית במיוחד בשבילי לאחר מכן - הרגשתי הרבה יותר טוב. מספיק טוב בשביל שאוכל להכריח את נועה-חברתי-המהממת לדגמן עבורי כמה מהפריטים בקולקציה (המוצלחת להחריד) בשביל שאוכל לכתוב רשומה. 
אה - וגם קיבלתי במתנה עגילים.

מה נועה לבשה:

חולצה רקומה בירוק עמוק, דקיקה ומהממת. החולצה. אם כי גם נועה.


שמלת שכמיה בהדפס שחור אדום. תיאמר האמת - אם השמלה הזו הייתה במידתי, היא הייתה בארון שלי ברגעים אלו ממש. הגזרה שלה מושלמת, הקונספט שלה גאוני וההדפס חסר תקדים. אלוהי השופינג בירך אותי ואת חשבון הבנק שלי וייצר אותה עם ההדפס הספציפי הזה רק במידה 1, בעוד שאני מתהדרת בציצים במידה 56996, וכל שנותר לי הוא לפרסם את תמונתה ולאחל לה חיים ארוכים ומלאים בארונה של מישהי עם טעם מעולה שתזכה בה.



מה אני לבשתי:

עליונית עוצרת נשימה בחום עם נקודות ספורדיות. היא לא התאימה לשום דבר שלבשתי, ועדיין היא נראית נפלא. ככה מזהים פריט שהוא מאסט, למקרה שתהיתן.


מה עוד ראינו:
 תיקים, נעליים, תכשיטים ומטריות. ורדיו ישן.

מה רצינו:
הכל.

מה הכי הרשים אותנו:
טוב, אותי. אני חושבת שנועה נתקעה מול סטנד המטריות בשלב הזה ואי אפשר היה להזיזה אלא על ידי אזכור המסעדה האיטלקית שחיכתה לנו: קיר השרשראות הזה, שאני רוצה כל מה שעליו. אין צורך לארוז לי. אני אקח את זה כמו שזה, כולל הקיר.



מה קניתי בסוף:




והחלק הכי שווה:
עגילים במתנה, לבחירתי. זה לא היה קל (היו המון אפשרויות), אבל בסוף נבחר זוג מהמם, קלאסי ונייטראלי שיתאים להכל מבלי להבלע.




כמה עוול עושות התמונות שלי לדברים המקסימים של רוני קנטור:
אני שומרת על זכות השתיקה, ועל הזכות לכבות את המצלמה ולקחת צילומי יח"צ להבא.

כמה אני אוהבת את הבוטיק של רוני קנטור ואת שירות הלקוחות שהוא מציע:
עד אינסוף ומכל הלב.

מה הסיכוי שאוכל להראות שם את פרצופי בעתיד בלי למות מבושה:
קלוש. מזל שיש להם חנות באינטרנט.

4 תגובות:

  1. אהבתי את הנעליים והעליונית. דווקא השמלה לא עשתה לי את זה.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש שם היצע גדול מאוד של שמלות. למרבה הצער הרוב לא מהסוג שיחמיא לחזה שלי. אבל אני מפצה את עצמי מצוין במחלקת הנעליים :-P

      מחק
  2. אהה! את בעקבים! איך המרגש? איך הנעליים? איכותיות למיטב ידיעתי....

    מזל טוב באיחור והתחדשות נעימה! :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. כן... הן מיועדות לאירועים (טוב, ולמשרד, שם ממילא אני מסתובבת יחפה :-D). ואני מתה על הנעליים שלה, יש לי נסיון מצוין איתן.

      מחק