חודש ללא קניות, טייק #1

לאחר חשיבה מאומצת, הרהורים נוגים, הצצה ארוכה ומעיקה בחשבון הבנק שלי והצצה חטופה באתרים שהציעו הנחות שוות יותר ופחות לכבוד הסייבר מאנדיי הגעתי להחלטה הקשה, המתישה ומעוררת התקפי קוצר הנשימה: חודש ללא קניות.

למה חודש ללא קניות? במפתיע, לא רק בגלל הפן הכלכלי. אפילו אפשר לומר: בעיקר לא. אמנם אני לא מרוצה מהיותי בזבזנית, ובעלי מרוצה מכך עוד פחות, אבל זה לא היה השיקול שהוביל אותי להחלטה שלא לקנות.

מה שהוביל אותי לשם היו כמה עניינים אחרים, רגשיים לא פחות מחשבון הבנק שלי:
1. הארון שלי. ארון שמלא (לא גדוש, לא מתפוצץ, אבל בהחלט מלא) בפריטים יפים, אהובים, ולא משומשים מספיק. אני לא לובשת את הבגדים שלי מספיק, לא נועלת את הנעליים שלי מספיק ולא מתאבזרת בתכשיטים האהובים שלי מספיק. כי יש לי יותר מדי. וכדי שיפסיק להיות לי יותר מדי לא מספיק שאני מנפה בהצלחה (ואני ממש מוצלחת, שלא יהיה ספק. אני המלכה האם של הזריקות, הניפויים וההעברות הלאה, האלילה של "תזרקי אותו", אם כל המשליכות מן החלון. לא מילולית, כי זה לא מנומס, אבל ברמה הפיוטית של העניין.) אין לי שום סנטימנטים, וכל מה שנראה לי פחות ממושלם הולך לחפש לו אם אחרת. אבל גם פריטים מושלמים יש לי, אני מרגישה, יותר ממספיק, מה שמוביל אותנו לסעיף הבא:
2. חרדת ה"ומה אם". מה אם אשמין, או שמשהו בגופי ישתנה והבגדים שלי כבר לא יחמיאו לי? מה אם כפות רגליי הבעייתיות יסרבו להכנס לחלק ניכר מהזוגות האהובים שלי?
זה אולי נשמע מופרך לשפויות שביניכן, אבל אצלנו בפולין דאגות כאלה הן עניין יומיומי כמעט. בעיקר בחלק של פולין שבו לא לוקחים נוגדי חרדה, למרות שאולי זה רעיון לא רע בכלל.
תת הניצול של בגדיי גורם לי לחשוש שארון מלא בבגדים נפלאים לא יתאים לי יותר מסיבות כלשהן, ואז יהיה לי גם חור בתקציב, גם חור בלב וגם חור בראש של בעלי (שאני אגרום בקיטוריי האינסופיים, למען הסר ספק).
מרבה נכסים מרבה דאגות? נכון גם לגבי נעליים. ושלא יגידו לכם אחרת.
3. אובדנה של חדוות הקנייה. בימי התיכון והאוניברסיטה (וגם הצבא, אבל בשביל לדבר על התקופה הזו אצטרך קודם נוגדי דכאון דווקא) לא היה לי הרבה. ורוב מה שהיה לי לא התאים, לא החמיא ולא שימח אותי. בתקופה ההיא פריט חדש ריגש אותי באמת. לא רק הפריט, אלא התהליך של בחירתו, המחשבה על איך אראה בו, למה הוא יתאים, לאן אלבש אותו (ואיך אלבש אותו שוב ושוב ושוב ושוב).
עכשיו, אצלי בלקסיקון, לבוש קשור באופן הדוק מאוד להנאה. כפי שאני אומרת לאנשים אהובים שאוהבים ללגלג עליי מדי פעם כשהם שואלים על תהליך ההתלבשות שלי: כולם מתלבשים בבוקר. אין ברירה. גם אתם. אבל אני? אני נהנית מזה.
כך שאובדן ההנאה מהרכישה (לא רק מהקנייה עצמה: מההבטחה. וגם מהתהליך: ההליכה לחנות [עדיף בוטיק ולא קניון, עדיף עם חברה, והכי עדיף עם ארוחה שווה לאחר מכן] המדידה, הבחירה, ההתלבטות) בהחלט הורס לי הנאת חיים קטנה. ואני מאוד קנאית כלפי הנאות החיים הקטנות שלי, אמרה ולקחה עוד ביס מעוגת מוס חמאת הבוטנים (מתכון של שירלי נמש. אל תשלחו אליי את החשבון של שומרי משקל אחר כך.)
4. הזמן והאנרגיה שלי. לפני שהחלטתי להתגייס למטרה, קראתי בכמה בלוגים של נשים אמיצות ומלאות עוז ועזוז שסללו את הדרך לפניי (כשהן נועלות נעליים יפות, כמובן). אחת מהן כתבה משהו שדיבר אליי מאוד. היא כתבה שהיא גילתה שחלק ניכר מזמנה, גם כשהיא עושה דברים חדשים, היא בעצם עושה שופינג. היא רואה דברים יפים, וחושבת איך תוכל לרכוש אותם או משהו דומה להם. היא רואה מישהי לובשת משהו יפה וחושבת איך תוכל לרכוש אותו או משהו דומה לו. היא רואה פרסומות ברחוב ו, נו, הבנתן את הרעיון. בקיצור, אחוז ניכר מזמני אני מבלה בשאלה "איך זה יוכל להיות שלי?" במקום בשאלה "האם אני צריכה את זה?" (ובמחשבה: "כמה זה יפה". אפילו אם זה לא שלי.)
עכשיו, זה לא שאקנה מעכשיו רק מה שאני צריכה, כי לבוש (וגם אכילה, ובכלל אורח החיים המודרני בעולם המתיימר להיות ראשון) כבר מזמן לא עומדים בשום קריטריון שלפיו אפשר לשפוט צורך ממשי. בעולם שבו בתחתית סולם הצרכים של מסלאו נמצא חיבור wifi, צורך היא מילה שאיבדה ממשמעותה. אבל כן אשתדל לקנות רק מה שבאמת מלהיב אותי, מה שאשתמש בו הרבה ומה שאין לי ממנו כבר שמונה אחרים דומים מאוד.
מעבר לזה, קניות קשורות אצלי גם בסטרס (החלק ההוא בפולנייה), בין השאר כי רוב קניותיי נעשות ברשת, אבל לא רק: מתי הפריט יגיע? האם המידה תתאים? ובקניות בחנויות: ואם יהיה פגם, תהיה בעיה להחליף? מתי אגיע לחנות אם צריך להזמין עבורי מידה? יש לי כח לזה?
מרבה קניות, מרבה כאב ראש.
5. חשבון הבנק שלי. Nuff said.

אז מה כוללות ההחלטות שלי?
1. אני לא קונה בגדים או נעליים בחודש הקרוב. מותר לי לקנות בגדים תחתונים אם אני זקוקה להם, אבל לא משהו שלובשים מעל הבגדים התחתונים הנ"ל.
2. גם אם בגד מסוים נקרע או נהרס ומוזבל - אני לא קונה עבורו תחליף החודש, כי יש לי מספיק בגדים אחרים.
3. אני לא קונה אקססוריז בחודש הקרוב. זה כולל תיקים, תכשיטים ומוצרי איפור וטיפוח חדשים. מותר לי לקנות מוצרי טיפוח או איפור שנגמרו (אחד תמורת אחד).
4. אם אקבל במתנה כסף/ארוויח כסף במכירת יד שניה/אחזיר מי מהפריטים שבדרכם אליי, מותר יהיה לי לנצל את הסכום הזה בלבד ולקנות מה שאני רוצה. (טרם החלטתי סופית לגבי סעיף זה. בינתיים הזמנתי מידה אחרת בפריט אחד שהוחזר, אבל לאחר מכן חדלתי מכך. אני לא בטוחה שזה תואם את מטרותיי - להסיר מעצמי את הסטרס הקשור בקניות).
5. פעם בשבוע עליי לדווח אם הצלחתי השבוע או לא, ובכמה חטאתי.
6. עקרונית בגדי ילדים גם הם חלק מהאתגר, אבל אם הילדים צריכים משהו (נניח, חולצה לבנה חדשה במקום אחר שהתלכלכה עד שלא ניתן לזהותה, סתם דוגמה היפותטית שלא מתרחשת בביתי כל חג ומועד וגם בימי חול מסוימים שבהם גננת כלשהי מחליטה שצריך חולצה לבנה, הי"ד) מותר לי לחרוג.
7. במהלך החודש הזה עליי לנסות ולנצל היטב את הבגדים שברשותי, לחשוב על דרכים מרעננות ללבוש ולנעול אותם, וליהנות מהם.

מה מצבי עד כה?
שפועה במפתיע. וגם עומדת באתגר. חלפו כבר חמישה ימים מאז הכרזתי על העוצר ולהוציא איומים בהתאבדות, נסיון לאשפוז כפוי, טיול מתוך שינה לקניון הקרוב הזמנות שבוצעו ובוטלו, בוצעו ובוטלו ושוב בוצעו ובוטלו - הכל בסדר.

האמת שהכל באמת בסדר. לא קניתי כלום והעולם עדיין מסתובב כסדרו. אם הוא יפסיק לפני הדיווח הבא - דעו שביקרתי בזארה.


ועל מה נדבר כאן בשלושה השבועות הבאים?על מה שלבשתי (מיד הדגמה).
על טרנדים מעניינים.
על דברים יפים שלא חייבים להיות שלי.
על מה שתבקשו (אני מקבלת הזמנות "אתרי לי פריט" בשמחה בתגובות! לקנות בשביל אחרים מותר גם מותר לי! מזכירה שאופציית ה"אנונימי" עובדת ללא חת.)וכמובן - אקטר במרץ. אבל זה לא חריג. 

אז מה לבשתי לאחרונה?

                                               ג'ינס: מנגו. נעליים: וויקאנד. צמיד: אסוס. חולצה: קסטרו. 

                                      

 שמלה: אסוס. נעליים: רפטו. 

 מכנסי דגרדה (איזו מילה דוחה): אסוס. מגפונים: יאנגה. שרשרת: אסוס. גופיה: מנגו. ז'קט: זארה. 

 שמלה: אסוס. ז'קט: קסטרו. מגפיים: אסוס. 

 שמלה: אסוס. ז'קט: ברשקה. נעליים: מליסה. מאפים: מעשה ידיי להתפאר ולהשמין במרץ. 

 בלייזר: קסטרו. מגפונים: קלארקס. ג'ינס: תמנון. חולצה: נקסט. 

 חולצה: קסטרו. ז'קט: זארה. ג'ינס: אסוס. מגפונים: קלארקס. 

 חולצה: ארה"ב, אי שם לפני שבע שנים. ג'ינס: בננה רפבליק. מגפיים: גויה. ז'קט: 24/7. 

 חצאית העור שהושארה: אסוס. חגורה: 24/7. מגפונים: קלארקס. גרביונים: סופר פארם. 

חולצה: רנואר. ג'ינס: אסוס. מגפונים: אסוס.