בטן בטן משמיים

אין תקופה מבלבלת יותר בחייה של אישה מתקופת ההריון. החל מדילמות קיומיות כמו "מי שפיר כן או לא", "העמסת סוכר - להקיא או לא להקיא", דרך דילמות חשובות כמו ו"סלקל או כסא בטיחות" ו"לול או עריסה", תוך כדי ויכוחים בלתי נגמרים "להיניק או לתת תמ"ל" ו"חיסונים - דרכו של משרד הבריאות לחסל את האוכלוסיה?"  וכלה בדילמות החשובות באמת - נגיד, מה ללבוש - ההריונית המצויה והמצויצת נאלצת להתמודד עם החלטות קשות מנשוא. בעיקר כשהיא מגלה שהג'ינס שלה כבר לא נסגר עליה.

לפני כמה שבועות לקחתי את חברתי ההריונית2X, שרון, לסיבוב של אחת על שלושה, לקנות לה ולחבר'ה שלה בגדי הריון. זו הייתה הזדמנות טובה להזכר בדבר היחיד, חוץ מהתוצר, שאני אוהבת בלהיות בהריון: הבגדים. הריון הוא התירוץ המושלם לשופינג, והוא גם זמן מצוין להשתולל קצת. לא אהבת מה שקנית? לא נורא! ממילא בעוד כמה חודשים זה לא יתאים ותוכלי להעביר הלאה בלי ייסורי מצפון (מצד בעלך. לי אף פעם אין ייסורי מצפון משל עצמי כשאני מעבירה הלאה בגד לא מוצלח. להפך. אני גאה בעצמי.) מצד שני, הריון הוא לא הזמן לאקספרימנטים מטורפים וגם לא הזמן להשתולל כלכלית. בחורה צריכה לחסוך היטב בתקופת ההריון. בקרוב מאוד היא תצטרך לקנות המון המון בגדים מהממים.
לתינוק. 

תיאמר האמת: אני לא אוהבת בגדי הריון ייעודיים. מנסיוני, הם לרוב הכל מלבד ידידותיים להריון. אני מעדיפה בגדים שמתאימים ליום יום, ובמקרה מתאימים גם לנשים בהריון. אני אוהבת את זה גם כי זה לרוב מוזיל מאוד את ההוצאה המאסיבית של בגדי ההריון, וגם כי הבגדים האלה משמשים הרבה יותר בחן אחרי ההריון.
הסיבה שאני אוהבת בגדי הריון פשוטה: גם בימים כתיקונם אני מחזיקה בכמות צמיגים שלא הייתה מביישת סניף מקומי של אוטו דיפו. בהריון, ורק בהריון, אני יכולה לזקוף את בטן הבירה שלי בגאווה ולא להתבאס כשהיא מציצה לה מבעד לבגדים וגורמת לי להיראות, ובכן, בהריון.
בהריוני השני עוד טרחתי לחפש בגדי הריון ייעודיים. כתבתי אז על החוויה. אם יורשה לי (ברור שיורשה לי) לצטט את עצמי, אז אצטט את עצמי: 

כשאשה נכנסת להריון, היא מגלה פרט מטריד וחשוב במיוחד: שהגוף שלה כבר לא מקשיב לה. אפילו לא קצת. השינויים שחלים בו מגוונים ורבים, ובעיקר מאוד מטרידים: מחצ'קונים ועד שיער על הבטן, מצמיחה בלתי סבירה של הישבן ועד גדילת החזה אה-לה-דולי פרטון, כל אחת נושאת עמה את בעיותיה. ומילא נושאת עמה, ההריונית המצויה מגלה חיש מהר שכל העולם עד ומודע לבעיותיה, ועוקב בתשומת לב מטרידה אחר השינויים המרתקים שמתרחשים אצלה. או, כמו שאמרו לי בעדינות אופיינית שתי חברות אהובות מהלימודים, "שיו, ממש גדל לך הציצי. וזה לא שהיה חסר גם קודם". בדרך כלל, הסימן הראשון לכך שמשהו לא בסדר הוא הבגדים. כל מה שפעם התאים, החמיא וליטף באהבה, נראה עכשיו מגוחך, לא מתאים, גרוטסקי. הג'ינס ההדוק עושה כאבי שחלות, הגופיות נמתחות על הכרס ובאופן כללי ההריונית המיואשת נאלצת להודות בעובדה המעציבה שמישהו אחר, בגודל כמה סנטימטרים, מכתיב מעכשיו את האג'נדה לגופה. ולדיקטטור הקטן יש הרבה רעיונות.

כדי להתמודד עם השינויים הללו, יש שתי אפשרויות: להתחבא בבית עד הלידה, או להתמודד. אני אישית הייתי מעדיפה את האופציה הראשונה, אבל הייתה לי תחושה שהסביבה לא תקבל זאת בהבנה. אז חמושה בארנק ובאומץ לב, יצאתי לחרוש את הקניון ולחפש בגדי הריון. 
בראשית ברא אלוהים ג'ינס עם גומי. שזה דווקא רעיון נחמד. אבל מסתבר שהוא היה מאוד נדיב עם הגומי. למעשה, הוא היה כל כך נדיב שמרוב גומי קשה למצוא את הג'ינס ורק לאחר חיפוש מדוקדק אפשר להבין שלרצועת הגומי בגודל צמיג של סמי טריילר מחובר זוג מכנסיים. מכנסי ההריון הממוצעים בארץ מציעים רצועה שמכסה את כל הבטן, וכשאני אומרת כל הבטן, אני מתכוונת לכל הבטן של הריונית בחודש תשיעי, עם שמינייה.
הנה עובדה מפתיעה על נשים בהריון: 
אתם יושבים? 
חם לנו.
כל הזמן.
גם כשארבע מעלות בחוץ.
בעיקר כששלושים מעלות בחוץ.
גם כשהמזגן פועל על ארבע מעלות. שזה מצבו הבסיסי בביתה של כל הריונית.
גם כשאנחנו שניה אחרי מקלחת קרה.
גם כשאנחנו יושבות על המזגן, נוטפות מים מהמקלחת הקרה, אוכלות קרטיב, ובן הזוג שלנו עושה עלינו "פו". עדיין חם לנו. הדבר האחרון שאנחנו צריכות זו רצועת גומי אימתנית, מבד בלתי נושם בעליל, שחונקת את הרדיאטור האנושי הקטן שגדל בתוך כרסנו. "אה, את לא רוצה גומי כזה?" סייעה לי המוכרת בשמחה. "יש עוד דגם!" והיא שלפה למעני זוג סקיני ג'ינס עם גומי דקיק ושברירי, שהיה כל כך נמוך שהשחלות שלי התלוננו על הקור, וכפות רגליי איבדו תחושה עקב ההפסקה בזרימת הדם. אחרי שנואשתי מלמצוא מכנסיים, פניתי למחלקת החולצות. במששי את הבדים הסינטטיים שהקיפו אותי מכל עבר, זכיתי לפתע בתחושת דה ז'ה וו עגמומית לימי הצבא עטופי הדקרון שלי. מי שלא לבש מעולם דקרון מוזמן לנסות את התרגיל הבא: קחו ניילון נצמד. הדליקו תנור חימום על 33 מעלות. עטפו את עצמכם בניילון הנצמד, וחכו חצי שעה. עכשיו אתם יודעים מה זה ללבוש דקרון. הבדים שפגשתי בחנות היו כל-כל לא נושמים שלו הם היו אנשים, הם היו כבר מזמן מחוברים למכונת הנשמה לאחר שאיזה חובש קרבי ניקב את קנה הנשימה שלהם עם פיילוט מזדמן. "אם את רוצה, יש לנו פתרון מעולה", שמחה שוב המוכרת לנסות ולעזור. היא שלפה עבורי פיסת בד, שהזכירה לי משהו שלא הצלחתי לנקוב בשמו, והושיטה לי. "זו רצועת בטן", הסבירה לנוכח פרצופי המבולבל. "את שמה את זה על הבטן כשהחולצות הרגילות נהיות קצרות מדי". התעמקתי בפיסת הבד החשודה, עד שלפתע הבנתי מה היא מזכירה לי: את הגומי האימתני, המפלצתי, המחמם והמייאש של מכנסי ההריון. נכון, אני מזכירה אפילו לעצמי סמי טריילר לאחרונה.  ועם זאת, אני מסרבת בתוקף להכנע וללבוש את צמיגיו רק כדי להוכיח את הנקודה. ובתמורה לתגי מחיר תלת-ספרתיים, שמזכירים באופן חשוד את הצ'ק שקיבלתי כשמכרתי את האוטו הקודם שלי, הייתי מצפה לפחות לאיזה שביב כותנה מנחם בהרכב הבד.

ומצוידת בתובנות האלה - לקחתי את שרון לשופינג. 

שרון הייתה "על תקציב", וגם היו לה כבר שני זוגות ג'ינס מצוינים. לפיכך התמקדנו בשמלות וחולצות, וברשתות זולות יחסית: תמנון ו H&M.

מה ראינו?
בשתי החנויות מצאנו מבחר גדול ומכובד מאוד של בגדים שמתאימים להריון ושאף אחד מהם אינו בגד הריון. בתמנון פגשנו שמלות נעימות מבדים סטרצ'יים שהכילו יפה את הבטן - לפעמים אפילו בלי לעלות מידה ביחס למידתה הרגילה של שרון, קרדיגנים מקסימים במגוון צבעים ואת שמלת הג'ינס מהרשומה שכתבתי על תמנון ורציתי למדוד. מדדתי. נראיתי בה כאילו אני שייכת לכת האמיש. מחקתי מצריך עיון.
בה&מ פגשנו שוב קרדיגנים מתוקים, מעיל מעלף (לא בשביל שרון, ולמרבה הצער גם לא בשבילי, אבל בשביל מישהי לא הריונית ועם חזה ממוצע - חפשי מעיל בז' עם רושרושים באיזור הצווארון, ותהני). 
כיוון שהיינו על תקציב, כמעט כל הפריטים שקנינו עלו פחות מ 150 ש"ח לאחד. השתדלנו גם להתמקד בפריטים ורסטיליים יחסית, כדי שלשרון לא ישעמם יותר מדי עד סוף הריונה. 
ואחרי כל זה עוד הכרחתי את המסכנה להצטלם. מזל שהיא מהממת, מילולית. 

ומה קנינו?

1. שמלה מבד טרנינגי דקיק, תמנון. 

 

 2. שמלה מפוספסת, H&M. 

3. חולצה דקיקה עם הדפס כוכבים, תמנון. גם הנעליים הן רכש של אותו יום, מקלארקס. זה לא יום שופינג אם לא מעורבות בזה נעליים. 

4. קרדיגן עם כלבי טרייר, H&M.

מה קנינו וטרם צולם:שמלה מפוספסת סרוגה מ H&M עם פרטים בוורוד זועק. חולצה מהממת מפרופיל. קרדיגן יפהפה מתמנון. 

מה עוד נקנה, אם זה תלוי בי:
1. סקיני הריון ורוד, 14 פאונד, אסוס. 

2. שמלת ברבורים הריונית, 35 פאונד, אסוס.

3. ז'קט של אבישג ארבל, 330 ש"ח (יהיה מהמם גם בלי הריון, ולכן המחיר נראה לי הוגן).

מה קרה לרקע של הכתב ברשומה הזו?
אין לי שמץ של מושג. הייתי אומרת שזו טמטמת הריון, אבל נראה לי שזה מדבק רק בקרב נשים שאשכרה בהריון. אז אתנצל ואתבייש לי בפינה. איכשהו יצא שעשיתי רקע ועכשיו אני לא מצליחה בשום אופן להפטר ממנו. אם מישהי יודעת איך אני נפטרת מהרקע המוזר הזה, שתקום עכשיו. או שפשוט תכתוב לי איך נפטרים מזה בתגובות. אני מבטיחה להעניק לה אהבה אינסופית, הכרת תודה בלתי נגמרת וסיבוב שופינג איתי.

מה לדעתי צריכה לכלול מלתחה הריונית מושלמת:
בעקרון אני לא מחובבת רשימות ה"חמישה פריטים שיעשו אותך מדהימה בכל שעה, כולל בשתיים בלילה אחרי שהתינוק פלט עלייך ובעלך הודיע לך שהוא נוסע לשבועיים בפאריז עם המזכירה שלו - בענייני עסקים כמובן - וחברייך הטובים ביותר בשבועות האחרונים הם שניים חמודים, בן וג'רי, ויש לך קצת שוקולד בזווית של הפה. ובין השיניים".
עם זאת, מלתחת הריון באמת דורשת קצת הכנה מוקדמת, ולכן הנה המלצותיי. קחו אותן בעירבון מוגבל. למעשה, קחו כל מה שאני אומרת בעירבון מוגבל. בעיקר אם אתם במקרה מנהל סניף הבנק שלי.

שני זוגות ג'ינס.
חמש או שש חולצות דקות (דקות, בשם אלוהים, גם אם חורף. תסמכו עליי בעניין הזה).
גופיות שיכולות לשמש גם כגופיות בסיס וגם כחולצות של ממש. תסמכו עליי גם בעניין הזה - אתן תגלו שאתן מתקלפות משכבות ארוכות בקצב שהיה גורם לכן להזיע - אם לא הייתן מתות מחום גם ככה.
כמה קרדיגנים מלטפים, רכים ואוהבים.
ארבע שמלות נוחות ליום יום.
שתי חצאיות.
נעליים נוחות. אין לדעת לאילו מימדים יגיעו כפות רגליכן ואילו צרות חדשות ומרגשות יש להן בתכנון עבורכן. ותאמינו לי, אתן לא רוצות לגלות את זה בדיוק כשאתן נועלות נעלי עקב מטו גו.
כדורי הרגעה במרשם, מסוג שמתאים להריון. זה לא בשביל המלתחה, אבל אין לכן מושג כמה זה ישפר את הופעתכן.

בהצלחה, הריון קל, עגול ומלא, ובעיקר - התלבשות נעימה!