הביאו את הסתיו

 לקראת החורף שבא עלינו לטובה (בסדר, שיבוא עלינו לטובה. יום אחד. בלי נדר. ולא ברור באיזו שנה) התחלתי לדמיין מה אלבש השנה.
אני בחורה של חורף. כשקר בחוץ, אני מרגישה בחיים. אני אוהבת אוויר קר, טיפות גשם, רוח שמכאיבה באוזניים ושלוליות. בהנחה, כמובן, שהייתי מספיק חכמה כדי לא לצאת מהבית בנעלי סירה ואז לנסות לחצות כביש עם ניקוז ממש גרוע. סיפור אמיתי, לא חשוב של מי. אז במסגרת אהבתי העזה לחורף אני לא מבזבזת זמן ומיד כשאוגוסט מואיל בטובו להתחפף אני מתחילה להתכונן לאופנת החורף, כמעט כאילו אני חיה במדינה שפויה שיש בה סתיו.

החורף הזה תלבשי סגול. שמעתן את זה קודם ממני. ולא סתם סגול, אלא סגול עמוק, חורפי, מענג.
אני שמעתי את זה במקרה מהמדפים אצל נעמה בצלאל, כשהלכתי לפגוש באופן אישי טוניקה ששבתה את לבי בפייסבוק

הדבר הראשון שגיליתי עליה, מעבר לזה שהיא מהממת, זה שהיא לא בדיוק טוניקה. יותר שמלה קצרה. אני 1.68 (אבד לי לאחרונה סנטימטר מגובהי, נושא שמדיר שינה מעיניי) ובעלת פרופורציות מוזרות קצת (רגליים ארוכות, בטן קצרה ודחוסה) והיא באורך קביל למדי עליי (אם כי אני מתכננת ללבוש אותה בחורף, כאמור, עם גרביונים אטומים). הדבר השני שגיליתי עליה היה שהצבע שלה מושלם, ושהסגול הזה הולך להיות להיט היסטרי.

גם בכיסים גילו את זה.

אבל למרות אהבתי העזה לכיסים, אני נאלצת להודות שבחורף הקרוב כנראה לא אסתובב עם תיק קוביה מעור, אפילו אם הוא סגול, אלא עם תיק פוך, תשוקתי החורפית מזה כמה שנים. יש לי, למעשה, תיק פוך מהמם של קייט ספייד שכל פעם שאני רואה אותו מתחשק לי להניח עליו את ראשי וללכת לישון אגב שאני מלטפת אותו ברכות. אבל מעולם לא ממש ידעתי להסתפק במה שיש לי, ולכן כבר כמה שבועות שאני מריירת במרץ על התיק האדום הזה מאסוס, שתמורת כליה - מכסימום שתיים - יכול להיות בדרכו אליי. אני עושה גם עיניים לתיק השחור הזה של פיורלי, שמחירו נראה על פניו שפוי קצת יותר, אבל אז מגלים שהוא בכלל סינטתי ומחירו הופך לשפוי עוד פחות. עובדות שהיה עדיף שלא לדעת #869606.

עד שאכריע בסוגיית התיק המושלם וכמה איברים פנימיים אצטרך למשכן עבורו, שמתי עיני על שמלה ספורטיבית מקסימה של כותון. תיאמר האמת - כף רגלי מעולם לא דרכה בכותון. אבל נתקלתי במקרה בצילומי הקולקציה שלהם וגיליתי שיתכן שכף רגלי, וגם ארנקי, דווקא צריכים לתת שם איזה ביקור. גם בשביל השמלה המדוברת, וגם בשביל מעיל הקטיפה שלהם, שהקסים אותי בעליל למרות תיעובי העז לקטיפה. הגזרה, הצבע והטקסטורה שלו כל כך מושלמים שאני מוכנה להדחיק שהוא מקטיפה לצורך המדידה, ואם זו תהיה מוצלחת, לא אהסס להשתמש בכל מנגנוני ההגנה שלי עבורו. אנה פרויד הייתה אישה, אחרי הכל, אני בטוחה שהיא הייתה מבינה. 

ואני רוצה גם את המגפיים החומים, בבקשה, לא צריך שקית. אני אנעל אותם מיד. ולנצח.

בגזרת החצאיות, תרתי משמע, אני חושקת עד מוות בחצאית הזו של DressCode שפגשתי בשיטוטיי היומיים (טוב, השעתיים) בXנט. היא כל כך חורפית ושכמייתית, ועם זאת כל כך שמחה ומלבבת. היינו יכולות לעשות חיים משוגעים ביחד.   היא הייתה נראית מושלם עם גרביונים שחורים ועם הסנדלים האלה מליבלינג (כן, סנדלים וגרביים, לא, אני לא קיבוצניקית, זה קוטור. ולא, אין לי באמת אומץ ללכת ככה בחורף, יקפאו לי הבהונות. אבל מותר לבחורה לחלום.)

הפריט האחרון ברשימת החשקים הראשונית הזו הוא ז'קט עור של קסטרו. הייתי מסבירה למה הוא כל כך מושלם, אבל קשה לי להקליד כשהמקלדת רטובה ככה מהריר. תאמינו לי - הוא מדהים. 

ועכשיו?

עכשיו אני רק צריכה לזכות בלוטו. בלי למלא.

אה, ושיהיה חורף...