נפש בריאה בגוף אופנתי

בימים האחרונים הייתה קטנתי מאושפזת.
מעבר לזה שמדובר במצב מאוד לא נעים עבור כל המשפחה, ובעיקר בשביל הקטנה המדוברת (ששלומה טוב, תודה ששאלתם), מדובר גם במשבר אופנתי ממדרגה ראשונה: מצד אחד, הנוחות מעל הכל כשנאלצים לבלות ימים רצופים בבית-חולים. מצד שני, חצי עולם - כולל רופאים די חתיכים - כל הזמן בטווח הראייה שלי (או ליתר דיוק - אני בטווח הראייה שלהם) והיה לי רצון מינימלי לשמור על פאסון, או לפחות על איזה צלם אנוש בסיסי, ולא להיראות כמו, ובכן, הסמרטוט שהייתי באמת בימים אלה.
המסקנה שאליה הגעתי היא שאין לי.
אין לי בגדי בית-חולים הולמים.
כשאני הולכת לעבודה או ללימודים, אני לבושה כאחד האדם, כלומר, בבגדים שלא נוח לישון בהם. כשאני בבית אני לובשת גופיות סבא ומכנסי שינה. לא מוכתמים או קרועים או מחרידים בכיעורם, אבל גם לא משהו שהייתי מוכנה לצאת איתו מהבית.
לפיכך, מצאתי עצמי בבעיה, שנפתרה בסופו של דבר באופן חלקי אחרי שפתחתי שק של בגדי הריון ישנים ודגתי ממנו שני זוגות מכנסיים במצב סביר מינוס, שמצד אחד לא נראו כמו מכנסי בית ומצד שני היה להם גומי, וכך דשדשתי לי במשך ארבעה ימים במחלקת כירורגיה ילדים, עייפה, מודאגת, עם דלקת שקדים כתוצאה מהסטרס והכי גרוע: בלתי שיקית בעליל.

מיד כשחזרנו הביתה, חלקנו בריאים ושלמים וחלקנו עם דלקת השקדים המדוברת, ישבתי להרהר בבעיה, והרכבתי לי את מלתחת בית-החולים המושלמת. לא שאני עומדת לקנות בגדים לאשפוז הבא - כיוון שלידיעתו של מרפי, אני אומרת חד וחלק שלא יהיה כזה וכיוון שאם אקנה כל מה שגיליתי בדרך וחשקתי בו מי שיזדקק לאשפוז יהיה בעלי, שילקה בשבץ, וסביר להניח שהוא ממילא יוציא נגדי צו הרחקה ולא אוכל לבקר. אבל אם מי מהקוראות נאלצת להתייצב בחדר המיון הקרוב - הנה המלצותיי:
1. מכנסיים של מנגו.
זה לא טרנינג, אבל זה כמעט. זה נוח, זה שיקי, זה מחמיא. אפילו אני הייתי מוכנה ללכת עם זה למכולת.

המכנסיים האלה ילכו נהדר עם החולצה המתוקה הזו מזארה

 ולנועזות יותר, עם חולצת הפסים הזו של קסטרו:

ומעל לכל זה, הקרדיגן הצמרירי והמפתה הזה (הייתי אומרת שאני מוכנה שיגיע הסתיו רק בשבילו, אבל האמת העגומה
היא ש: א. אני בטח לא אצליח ממילא להניח עליו ידיי, בהתחשב בשיטה של זארה, לפיה מה שיש על המדף בסניף נתון הוא מה שיש בעולם כולו, סוף כדור הארץ, נגעתי בורוד-עתיק וב. שאני סופרת את הימים עד בוא הסתיו הבא בערך מסוף מרץ. ובכל זאת - יופי של קרדיגן.) כי, כפי שגיליתי בלילה הראשון בעודי משקשקת על מיטת בית החולים ומרעידה את כל המחלקה בנקישות הגלגלים של המיטה המדוברת, קר בלילה בבתי-חולים.

אני סאקרית של השילוב בין אפור וורוד-עתיק, ועם חולצת השמנת באמצע, או עם נגיעת הצבע של הנייבי, אני מרגישה כמעט בריאה. בעיקר אם מתעלמים מהרצון העז לתקוע לעצמי מזלג בעין כל פעם שאני בולעת רוק.


2. מכנסיים של פרדי (אסוס).
כי הוורוד הזה מתוק עד כאב, והגזרה מספיק מעניינת כדי שלרגע אפשר יהיה לשכוח שמדובר בטרנינג.

תלך נהדר עם חולצת כוכבים של פרדי (אסוס), או עם חולצת הכוכבים המתוקה של זארה.
טי שירטס מושלמות לימי אשפוז. מתוקות, כותנתית ומשפרות מצב-רוח מיידית.

לאלה שמעדיפות מראה קצת יותר פיג'מתי, גם החולצה הזו של זארה נראית מנחמת פורטה, ויש לה כיס הו-כה-שימושי לשאת בו יוד, תחבושת או משככי כאבים לעת הצורך:

וכמובן, סריג. ומי יכולה להגיד לא לסריג עם לבבות במרפקים? אלוהי האופנה וצוות שירות הלקוחות של אסוס עדיי שלא אני.

למי שלא נגעלת ממתיקות יתר (וידוי כואב: אני אוהבת מתיקות יתר. זה עושה לי מושי בלב) ישנה האופציה הלבנה-אדומה (אסוס). נכון שוורוד, לבן ואדום זה קצת טו מאצ', אבל אם אסור להיות טו-מאצ' בבית החולים, מה יגידו אזובי קירות הפקולטה לרפואה?

ליקטתי באסוס עוד כמה סריגים אפשריים:

 ומה נועלים? כפכפי אצבע. רק כפכפי אצבע.
אני, אישית, הייתי נועלת את אלה, לו רק הייתי יודעת איפה בשם כל כפכפי האצבע שבעולם אני מצליחה להשיג לי זוג.
הוואיאנס. ניד איי סיי מור?

מעכשיו - רק בריאות!