רשומות
אחת לזמן מה (בערך כל שלוש שניות) אני נתקפת באובססיה אופנתית חדשה.
האובססיה הנוכחית שלי היא מגפי גומי. כן, מגפי גומי. כן, כאלה שנהגו ללכת איתם לרפת. בדיוק כאלה. רק לא.
בשנים האחרונות שוק מגפי הגומי מציע לחובבות הז'אנר דגמים מעניינים במיוחד, עיצובים חדשניים וכיפיים ובעיקר מגפי גומי שעושים כמיטב יכולתם שלא להיראות כמו מגפי גומי.
וגם די מצליחים.
הרגליים שלי הן אחד החלקים הדקיקים ביותר בגופי, ולפיכך מסעי למציאות מגפי גומי שלא יגרמו לי להיראות כאילו אני בדרכי לחליבת הבוקר הוא מסע מאתגר, חובק יבשות וקורע לבבות וארנקים. אבל אני מודיעה מראש: לא אתייאש, לא אכנע ולא אוותר. יש שם בחוץ זוג מושלם של מגפי גומי, וחי נפשי, הוא יהיה שלי. גם אם אצטרך להוציא על זה הון.
למעשה, בעיקר אם אצטרך להוציא על זה הון.
בינתיים, יש לי כמה מועמדים מובילים. לא אשלה אתכם: החיפוש לא היה קל. דעתי הוסחה כל הזמן על ידי נעליים-מהממות-ונחשקות-שאינן-מגפי-גומי, שלא לדבר על פריטים אחרים. נאלצתי לגשש בהמון אתרים ולכתת רגליי נטולות המגפיים בין עשרות חנויות, ואז עוד למדוד מגפי גומי. כשארבעים מעלות בחוץ.
אבל הצלחתי לצמצם את רשימת המועמדים שלי באופן פלאי ומשמח, והרי היא לפניכם.
1. ברשת אלדו, שבורכה בשלושה אתרים שמתאימים לשלוש מדינות ושאף אחד מהם לא מסונכרן בשום דרך עם מצב החנויות בארץ, נחלתי שתי הצלחות אונליין:
למרבה הצער, רק המגפיים המכוכבים קיימים בארץ, ולמרות מחירם האטרקטיבי (200 ש"ח, כמדומני) והמתיקות שהם מציעים, אפשר היה להכניס לכל מגף את שתי רגליי ביחד והיה עוד מקום לרגל אחת של הפרה שאותה נראה היה שאני עומדת לחלוב. ויתרתי בצער. באותה רשת אלדו מצאתי גם את מה שכפי הנראה יהיו מגפי הגומי שלי השנה אם אי פעם אשיג את מידתם הנכונה - מגפיים נמוכים עם פרווה מזויפת בחלקם העליון ושרוך דקורטיבי, בצבע נייבי מושלם, שנראים, ובכן, כמעט כאילו אינם מגפי גומי. שזה מה שמגפי גומי טובים אמורים לעשות. ושכמובן שאינם מופיעים באף אחד משלושת האתרים, לא בקטגורית המגפיים, לא בסייל וגם לא בקלירנס. כן, בדקתי. וכן, אני יודעת מה האבחנה הקלינית בנושא.
2. באחות הצעירה של אלדו, ספרינג, נחלתי גם כן כמה הצלחות וירטואליות ווירטואוזיות שלא הייתה לי - וכנראה גם לא תהיה לי - הזדמנות לפגוש פנים אל מול פנים, בגלל מיקומיהם המוזרים והמבוזרים של החנויות הנ"ל. שם פגשתי בשני הזוגות הסופר-דופר מתוקים האלה:
אם מי מקוראיי הנאמנים, המקסימים, היפים והאמיצים גר במקרה ממש ליד אחת החנויות הנ"ל ויש לו דחף בלתי הפיך לקנות לי, ליום הולדתי השנוא והמתקרב, איזו תשורה קטנה, אז את אלה בבקשה. ב 40. ושיעטפו לי עם סרט אדום בשביל ההרגשה. אני מבטיחה להחזיר כסף ולפזר קארמת נעליים טובה סביבכם. ואולי גם לרקוד לכם את ריקוד הנעליים, אם יהיה לי מצב רוח ממש טוב.
3. רשת פיוז'ן (כן, יש רשת כזו. לא, גם אני לא ידעתי את זה לפני כן) מוכרת את מגפי האנטר, שמסתבר שלכל הכוכבים והידוענים והמפורסמים ורבי החסד והממון יש אותם. מה שאומר שמדובר במגפי גומי מעוצבים וחביבים במחירים שבאמת גרמו לי לראות כוכבים: 500 ש"ח וצפונה. את המגפיים המדוברים אפשר למצוא גם ברשת סטורי, אהובת נפשי ושנואת מנהל הבנק שלי, וגם באסוס. ויש גם דגם בעיצוב ג'ימי. צ'ו. אני חוזרת: ג'ימי צ'ו.
כל שיש לי לומר בנושא הוא שאם ג'ימי צ'ו מוכן לעצב מגפי גומי, אני כנראה מוכנה לנעול אותם. רק חבל שאת הזוג הזה אין להשיג, כנראה, בארץ, ושגם אם הייתי ממשכנת את נשמתי לג'ימי - זה כנראה לא היה מכסה את עלותם.
4. ובל נשכח את מליסה. כי אי אפשר לדבר על ג'ימי ולהזניח את ויויאן ווסטווד. היא עוד תעלב לי.
אני נאלצת להודות בצער רב וביגון קודר שלמרות אהבתי האינסופית לנעלי הגומי הממוחזרות המדוברות, את מגפי הגומי של מליסה אני מתעבת מזה כמה שנים. משהו בעיצוב שלהם פשוט לא מצליח לשבות את לבי. הם נמוכים מדי, צרים מדי, ו - אני לא מאמינה שאני אומרת את זה - מעודנים מדי. אף פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה נותנת לי להתקרב אליה ככה.
כשיהיו בידיי המגפיים הנבחרים והנחשקים, אני מבטיחה לספק תמונה. עד אז תצטרכו לחיות עם חוסר הידיעה. חשבו על זה כעל תרגיל באובדן שליטה, שלא תגידו שאין ערך מוסף לקריאה בבלוג, או שאני שטחית, או משהו כזה.
ובנימה אופטימית זו, אדשדש לי, עדיין ברגליים יחפות (טוב, בסדר, בכפכפים של ג'וסי קוטור. מאז תחילת שנת הלימודים הבית שלי הוא ארגז חול ואי אפשר ללכת בו יחפים) אל עבר המקלחת, ואמשיך לחלום על עתידי הרפתני, שיהיה אמנם חקלאי מעט לטעמי, אבל ללא ספק מלא שיק ומוווווושלם. עכשיו רק צריך שיגיע החורף.
האובססיה הנוכחית שלי היא מגפי גומי. כן, מגפי גומי. כן, כאלה שנהגו ללכת איתם לרפת. בדיוק כאלה. רק לא.
בשנים האחרונות שוק מגפי הגומי מציע לחובבות הז'אנר דגמים מעניינים במיוחד, עיצובים חדשניים וכיפיים ובעיקר מגפי גומי שעושים כמיטב יכולתם שלא להיראות כמו מגפי גומי.
וגם די מצליחים.
הרגליים שלי הן אחד החלקים הדקיקים ביותר בגופי, ולפיכך מסעי למציאות מגפי גומי שלא יגרמו לי להיראות כאילו אני בדרכי לחליבת הבוקר הוא מסע מאתגר, חובק יבשות וקורע לבבות וארנקים. אבל אני מודיעה מראש: לא אתייאש, לא אכנע ולא אוותר. יש שם בחוץ זוג מושלם של מגפי גומי, וחי נפשי, הוא יהיה שלי. גם אם אצטרך להוציא על זה הון.
למעשה, בעיקר אם אצטרך להוציא על זה הון.
בינתיים, יש לי כמה מועמדים מובילים. לא אשלה אתכם: החיפוש לא היה קל. דעתי הוסחה כל הזמן על ידי נעליים-מהממות-ונחשקות-שאינן-מגפי-גומי, שלא לדבר על פריטים אחרים. נאלצתי לגשש בהמון אתרים ולכתת רגליי נטולות המגפיים בין עשרות חנויות, ואז עוד למדוד מגפי גומי. כשארבעים מעלות בחוץ.
אבל הצלחתי לצמצם את רשימת המועמדים שלי באופן פלאי ומשמח, והרי היא לפניכם.
1. ברשת אלדו, שבורכה בשלושה אתרים שמתאימים לשלוש מדינות ושאף אחד מהם לא מסונכרן בשום דרך עם מצב החנויות בארץ, נחלתי שתי הצלחות אונליין:
למרבה הצער, רק המגפיים המכוכבים קיימים בארץ, ולמרות מחירם האטרקטיבי (200 ש"ח, כמדומני) והמתיקות שהם מציעים, אפשר היה להכניס לכל מגף את שתי רגליי ביחד והיה עוד מקום לרגל אחת של הפרה שאותה נראה היה שאני עומדת לחלוב. ויתרתי בצער. באותה רשת אלדו מצאתי גם את מה שכפי הנראה יהיו מגפי הגומי שלי השנה אם אי פעם אשיג את מידתם הנכונה - מגפיים נמוכים עם פרווה מזויפת בחלקם העליון ושרוך דקורטיבי, בצבע נייבי מושלם, שנראים, ובכן, כמעט כאילו אינם מגפי גומי. שזה מה שמגפי גומי טובים אמורים לעשות. ושכמובן שאינם מופיעים באף אחד משלושת האתרים, לא בקטגורית המגפיים, לא בסייל וגם לא בקלירנס. כן, בדקתי. וכן, אני יודעת מה האבחנה הקלינית בנושא.
2. באחות הצעירה של אלדו, ספרינג, נחלתי גם כן כמה הצלחות וירטואליות ווירטואוזיות שלא הייתה לי - וכנראה גם לא תהיה לי - הזדמנות לפגוש פנים אל מול פנים, בגלל מיקומיהם המוזרים והמבוזרים של החנויות הנ"ל. שם פגשתי בשני הזוגות הסופר-דופר מתוקים האלה:
אם מי מקוראיי הנאמנים, המקסימים, היפים והאמיצים גר במקרה ממש ליד אחת החנויות הנ"ל ויש לו דחף בלתי הפיך לקנות לי, ליום הולדתי השנוא והמתקרב, איזו תשורה קטנה, אז את אלה בבקשה. ב 40. ושיעטפו לי עם סרט אדום בשביל ההרגשה. אני מבטיחה להחזיר כסף ולפזר קארמת נעליים טובה סביבכם. ואולי גם לרקוד לכם את ריקוד הנעליים, אם יהיה לי מצב רוח ממש טוב.
3. רשת פיוז'ן (כן, יש רשת כזו. לא, גם אני לא ידעתי את זה לפני כן) מוכרת את מגפי האנטר, שמסתבר שלכל הכוכבים והידוענים והמפורסמים ורבי החסד והממון יש אותם. מה שאומר שמדובר במגפי גומי מעוצבים וחביבים במחירים שבאמת גרמו לי לראות כוכבים: 500 ש"ח וצפונה. את המגפיים המדוברים אפשר למצוא גם ברשת סטורי, אהובת נפשי ושנואת מנהל הבנק שלי, וגם באסוס. ויש גם דגם בעיצוב ג'ימי. צ'ו. אני חוזרת: ג'ימי צ'ו.
כל שיש לי לומר בנושא הוא שאם ג'ימי צ'ו מוכן לעצב מגפי גומי, אני כנראה מוכנה לנעול אותם. רק חבל שאת הזוג הזה אין להשיג, כנראה, בארץ, ושגם אם הייתי ממשכנת את נשמתי לג'ימי - זה כנראה לא היה מכסה את עלותם.
4. ובל נשכח את מליסה. כי אי אפשר לדבר על ג'ימי ולהזניח את ויויאן ווסטווד. היא עוד תעלב לי.
אני נאלצת להודות בצער רב וביגון קודר שלמרות אהבתי האינסופית לנעלי הגומי הממוחזרות המדוברות, את מגפי הגומי של מליסה אני מתעבת מזה כמה שנים. משהו בעיצוב שלהם פשוט לא מצליח לשבות את לבי. הם נמוכים מדי, צרים מדי, ו - אני לא מאמינה שאני אומרת את זה - מעודנים מדי. אף פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה נותנת לי להתקרב אליה ככה.
ובנימה אופטימית זו, אדשדש לי, עדיין ברגליים יחפות (טוב, בסדר, בכפכפים של ג'וסי קוטור. מאז תחילת שנת הלימודים הבית שלי הוא ארגז חול ואי אפשר ללכת בו יחפים) אל עבר המקלחת, ואמשיך לחלום על עתידי הרפתני, שיהיה אמנם חקלאי מעט לטעמי, אבל ללא ספק מלא שיק ומוווווושלם. עכשיו רק צריך שיגיע החורף.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקבינתיים, אין ברירה. :-/ צריך לכתת רגלים. תרתי משמע.
השבמחק