יום שני, 3 בספטמבר 2012

עקרונות וקווים מנחים. רצוי אנכיים.

פעם, לפני חמש ומשהו שנים, היו לי עקרונות ולא היו לי ילדים. עכשיו יש לי ילדים. את ההמשך אתם כבר מבינים לבד.
לפני שילדיי נולדו, חשבתי שאהיה מהאמהות הנורא מגניבות ומשחררות האלה שנותנות לילד להתרוצץ בחיתול מטונף, יחף, מרוח בצבעי ידיים ונזלת ומאושר עד הגג בעוד אמו צופה בו מגלה את חדוות הלכלוך בלי להכנס להתקף אפילפטי כשהוא אוכל קצת חול מהארגז בגן השעשועים. נשבעתי שלא אוציא סכומי עתק על בגדים שממילא ישמשו במקרה הטוב לכמה חודשים, שילד צריך רק שיהיה לו נוח ושבגדי ילדים הם בסה"כ מסחטת כספים משומנת היטב שנועדה לגרום לאמא לשלוף ארנק.
עברו חמש שנים. הכל אמת. אני עדיין מאמינה בזה.
עקרונית. 
ומה קרה לעקרונות שלי כבר אמרתי.
אז נכנעתי למסחטה הזו. מה זה נכנעתי? התאהבתי בה. מצאתי עצמי מתמוגגת מול תיקי גן עם הדפסי חלליות, מזילה ריר על סווטשרטים מ 100% כותנה ומחייכת לעצמי למול ג'ינס רך עם גומי. אחרי שהות של כמה חודשים בארה"ב, איבדתי את היכולת לשלוח את הילדים לגן בטרנינגים קצרים מדי עם כתמי מזון שאפשר ללמוד דרכם על תזונתו של הילד לאורך החודשים האחרונים ושבחלקם, רחמנא ליצלן, הילד צייר מתישהו בגואש. שלא יורד לעולם. האמריקאים, מסתבר, שולחים את הילדים לגן מתוקתקים, מדיפי ניחוחות סבון ולבושים לעילא ולעילא. לפעמים קצת יותר מדי. ולמרות סלידתי הראשונית, אחרי כמה זמן ושפע צקצוקים מתנשאים גיליתי ש... זה נעים לי בעיניים.
כי האמת העגומה והמבישה היא שאני אוהבת בגדים יפים. גם, ואולי בעיקר, לילדים. וגם, ואולי בעיקר, לילדים הפרטיים שלי.
יאמר לזכותי שלא איבדתי לחלוטין את מעט שיקול הדעת שהיה לי מלכתחילה: אני עדיין מקפידה על בגדים נוחים ושימושיים, לא קונה מה שנראה לי בלתי לביש לגן ולא קונה בגדים שיכאב לי יותר מדי אם יהרסו (או ליתר דיוק - כשיהרסו) וכפשרה בנושא הלכלוך פיתחתי מומחיות מטרידה בהסרת כתמים וידידות עזה עם ספטיל, חומץ וסבון כלים. לו היה תואר דוקטור של כבוד בכביסה, אני הייתי המועמדת הטבעית לקבלו. אני משתדלת לא לקנות בבייבי שאנל, למרות שלפעמים זה מפתה, אלא ברשתות במחירי ביניים ובעיקר בסיילים. ואני משתדלת לא לקנות יותר מדי, אם כי על אמת המידה המכונה "יותר מדי" יש אצלי בבית ויכוחים לוהטים ותמידיים.
אבל, אני מודה ומתוודה, יש לי כמה קווים אדומים ברורים ופלצניים: פוליאסטר לא נכנס לארונות של הילדים שלי, וגם לא בגדים עם הדפסים בשגיאות כתיב, עיטורי אבנים מנצנצות ושאר רעות חולות. אני אוהבת בגדי ילדים שנראים כמו בגדי ילדים - כך שהצעירה שלי לא לובשת גופיות קשירה ולבכורי אין מעיל עור - שעשויים מחומרים סבירים (דהיינו, לפחות 60% כותנה) ושנעים לי להסתכל עליהם. ואני גם מתמוגגת מלראות את הילדים שלי נהנים מהבגדים שלהם, כי לצד התכנים החשובים שהם מקבלים בבית, כמו נכסי צאן ברזל ספרותיים (בסדר, אולי לא "מלחמה ושלום" אבל בהחלט "הזחל הרעב", מוזיקה קלאסית (הביטלס) וחינוך לנימוסים (לפני כמה זמן אמר לי הילד: אמא, תני לי את החוברת הזו לפני שאני אהיה כועס. בבקשה), נחמד לי לדעת שהם גם לומדים משהו על אסתטיקה. 
אבל האמת היא שהעקרון המנחה אותי בבגדי ילדים, כמו בכל בגד אחר, הוא עקרון הכייף. בגדים שכייף לקנות, שכייף להלביש בהם ושכייף ללבוש. 

אגב, כאן אולי המקום לציין שהמיתוס הזה לגבי הבגדים החמודים של הבנות - מופרך בעליל. הרבה יותר כייף להלביש בנים. ולכן, לו היה לי תקציב אינסופי וכרטיס הלוך ושוב לאיזה אאוטלט בארה"ב, זה (לפחות, ברוח הדברים) מה שהבן שלי היה לובש השנה.

הצעות הגשה:

1. מעיל ומגפי גשם: אושקוש. מכנסיים: ג'ימבורי.  לכל המכנסיים ברשומה הזו יש גומי פנימי, כזה שמגיע עם כפתורים ומאפשר להתאים את המכנסיים בדיוק למידותיו של הילד. בתור אמא לשרוך דקיק שכל מכנסיים אחרים באשר הם נושרים ממנו, אני חושבת שמן הראוי להעמיד את ממציא השיטה לפרס נובל.



2. ז'קט של זארה, חולצה וג'ינס של קרטר'ס, נעליים של זארה ותיק של סימפלי גוד, משילב. כי פיראטים זה ה-דבר, אפילו אם לאמא שלך יש סלידה עזה ובלתי מתפשרת מהדפסי גולגלות. אני רק אומרת.



3. סווטשירט, חולצה ומכנסיים של זארה, נעלי סליפ און של ג'ימבורי. וכן, אדום זה לגמרי צבע לבנים. וגם ורוד, אם כבר שאלתם. 






 4. ז'קט פוטר של H&M, חולצה של פוקס ומכנסיים מ H&M, סניקרס כבאית של אול סטאר (מפוליבור). אני מודה שהז'קט הוא סוג של גלישה לבגדי מבוגרים מוקטנים, אבל הוא פוטרי ורך, אז אני מרשה לו. את המכנסיים, אגב, חייבים קצת לקפל בקצוות בשביל המראה הנכון.





 בתחום האקססוריז, אני מתכוונת לצייד את הילד בכובע של מפלצת העוגיות מ H&M, כי אף ילדות אינה שלמה בלי כובע של מפלצת העוגיות, ולו היה לי תירוץ כלשהו לקנות לו תיק חדש (אין לי. יש לו שני תיקים מהממים שהוא אוהב בכל לבו, ובשנה הבאה הוא ממילא עולה לכיתה א') הייתי קונה את אחד התיקים המעלפים האלה מטפליא (סביר להניח שאת החלל החיצון, אבל אני מסרבת להתחייב).


בפעם הבאה - בנות. הכינו את הוורוד. 

4 תגובות:

  1. פשוט מקסים! ואת מקסימה!

    השבמחק
  2. אכן נראים בגדים כיפיים. אהבתי במיוחד את נעלי הכבאית.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, רק חבל שאין לי מושג איפה קונים כאלה בארץ...

      מחק