נעלולי פלא

אני מתה על נעלי ילדים.

אני גם מתה על נעלי מבוגרים, כמובן, אבל לנעלי ילדים יש קסם מיוחד: גם דברים שאצל מבוגרים נראים לי מזעזעים (החל בנצנצים, דרך סנדלי שורש וכלה בקרוקס) איכשהו עובדים כשהם בקטן. בעיקר כשהם בקטן וורוד, אבל גם בגוונים אחרים. ויותר משאני אוהבת נעליים לילדים - אני אוהבת סנדלים לילדים. כאלה שמאפשרים לי גם לקנות נעליים לילדים וגם ליהנות מכפות הרגליים הקטנות, שיש לי פטיש מוחלט כלפיהן, במינון תדיר.
איך שהקיץ מתקרב (יום אחרי שהוא נגמר בערך, למרבה הצער) אני מתחילה לרחרח בחיפוש אחר סנדלים לצאצאיי. ולרחרח הוא מינוח מדויק: כפות רגליו המתוקות של הילדון שלי יכולות לשמש ביום קיץ ממוצע כנשק ביולוגי שהיה גורם לאו"ם לשקול מחדש את הריבונות של מדינת ישראל.
לילדון, אם כן, אני מחפשת סנדלים כביסים, נוחים, גמישים, שיאפשרו לו לרוץ ולקפוץ ולהזיע בהנאה ולאמא שלו לכבס אותם במכונה בהנאה פחותה אך בסיפוק גדול. הילדון מחרב נעליים סדרתי, ג'ק המרטש של עולם ההנעלה לילדים, אם תרצו.
לפצפונת, שכפות רגליה ענוגות קצת יותר, דרישתי העיקרית לצד נוחות בסיסית היא אסתטיקה. הילדונת, כמו אמא שלה, הולכת על אוויר והנעליים אצלה נראות חדשות יותר בסוף העונה משנראו בתחילתה. לפיכך החיפוש שלי מתמקד בדברים שאינם ורודים (לא שאני לא אוהבת ורוד. להפך. אני אוהבת ורוד יותר מדי. אני פשוט מנסה לגוון קצת) ושהילדונת ואמא שלה יסכימו שהם יפים.

מה הילדון ינעל הקיץ? 
1. קודם כל - קרוקס. כבר כמה שנים שכל עונה הילדון מקבל זוג קרוקס חדש, לשמחת כל המעורבים בדבר. אמנם אני לא מרשה לנעול קרוקס לגן, אבל בשעות הפנאי הן הנעליים המועדפות על כולנו: קלילות, נוחות, רכות וקלות לניקוי. והאמת? עד גודל מסוים גם חמודות להפליא.
השנה, אם ירצה אלוהי הנעליים, יקבל הילדון קרוקס בירוק רעל. בכל הנוגע לקרוקס אני בעד התפרעות מוחלטת - כמה שיותר צבעוני, יותר שמח.

2. ביום יום ינעל הילדון סנדלי שורש מהדגם הקלאסי בגוונים של כתום וטורקיז, שנקנו במחיר מצוין (אאל"ט 110 ש"ח) בחנות העודפים של "למטייל" בצומת בילו. הסנדלים המדוברים נבחרו לאחר שהוחלט פה אחד (הפה שלי) שהשנה מנסים לקנות זוג סנדלים שישרוד עונה שלמה. וכיוון שלא מייצרים סנדלים מברזל יצוק, החלטתי להסתפק בסנדלי טיולים שנועדו לתנאים קשים, ולקוות שהם ישרדו את הצאצא שלי.
האמת שמבחינה אסתטית נטו אני מחבבת יותר את דגם הקרוסר, אבל ההפרש במחיר עשה את שלו והדגם הקלאסי בידינו.

3. כפכפי אצבע של הוואיאנס.
הילדון גילה את חדוות כפכפי האצבע בשנה שעברה ומאז הוא מכור. הפכפכים משמשים אותנו בעיקר לטיולים קצרים והליכות לים או לבריכה (אירוע נדיר למדי במחוזותינו) והילדון כפי הנראה יסתפק השנה בכפכפיו מהשנה שעברה, עם ציור של "מכוניות".

מה אני מפנטזת שהילדון ינעל הקיץ?
1. כפכפים של בירקיז.
הוי, החמידות. אבל השילוב בין חוסר הכביסות, לעובדה שמדובר בכפכפים סגורים ולא מאווררים, והמחיר - הכריע. נו בירקיז פור אס.

2. סנדלי סולטווטר לבנים.
למרבה הצער דגמי הבנים שמיובאים לארץ פחות חינניים והרבה יותר מאסיביים מהדגם הנ"ל, אז ויתרנו.

מה פצפונת תנעל הקיץ?

1. סנדלי טבע קטנטנים. רשת פפאיה.
זה גם אורתופדי וגם יש על זה נקודות. קטונתי.

2. סנדלי סולטווטר, טפליא.
את הסלטווטר גיליתי דרך איזו בלוגרית שאני עוקבת אחריה. היא בכלל לא בלוגרית אופנה, אבל היא אמא לשתי בנות והיא מפלורידה. כך שנועלים אצלה *הרבה* סולטווטר, ואחרי שקראתי קצת על הסנדלים האלה, שנקראים כך בשל עמידותם המטורפת - גם נוכח מי ים - החלטתי שזה. צריך. להיות. שלי.
וכשאני אומרת "שלי" אני מתכוונת "של פצפונת". שזה בעצם אותו הדבר.
אז הם שלי. כלומר, שלה.
שלנו.

3. כפכפי הוואיאנס.
העניין עם פצפונת הוא כזה: כל מה שיש לילדון גם היא רוצה.
ולפעמים, כשאני יכולה, אני גם מאפשרת לה את זה.

מה אני מפנטזת שפצפונת תנעל הקיץ? 

1. נעלי בלרינה של Pretty Ballerinas.
 500 ש"ח.

2. סנדלי מדוזה של מליסה (טפליא).
טייק מודרני על ילדותי העליזה בשנות השמונים, ועוד בנייבי. עם פפיון. מה עוד יכולה בחורה לבקש?
כלומר, חוץ מחורף...