אי ליד אינדונזיה

זה מה שאומר בכורי החכם לקטנתי כשהיא אומרת "בא לי". ילד מחונך.
ובכל זאת נדרשת הבהרה: אני לא פוסלת באופן גורף את הביטוי "בא לי", אני פשוט מתנגדת להוזלתו. לפני שיורשו ילדיי לומר שבא להם, הם יצטרכו להבין ולהפנים את ההבדל בין בא לי הגחמתי לאני רוצה המחושב ולאני צריך המאופק. במילים אחרות, לפעמים באמת בא לבן אדם משהו - אבל יש הבדל בין מה שבא לבין מה שרצוי או נדרש או הכרחי.
לפיכך, ואחרי הקדמה שכזו, בא לי המון דברים.
בא לי אותם - כי אני לא באמת צריכה אותם. אני הרי לא מסתובבת עירומה ויחפה ברחובות העיר.
בא לי אותם - כי זה חשק רגעי שאולי יעבור בעוד כמה ימים ואולי לא.
בא לי אותם - כי זו גחמה. אבל אף אחד לא אמר שאי אפשר ליהנות מגחמות.
אז הנה רשימת הבא לי העכשווית, האביבית והנחשקת.

1. סנדלי (ולא סנדל, צק-צק-צק) הילי פרחוניים, 139 ש"ח, twentyfourseven.
כי הם אביביים ושמחים, כי הם זולים למדי וכי סוף סוף נמצא הפרח שלא יגרום לי להתקף אלרגי. מכסימום לשפשפת קלה.

2. סווטשירט הדפס סירה, 179.90, פולאנדבר.
כי הוא מתוק, עושה חשק להתכרבל, ותואם את הצלחות החדשות שלי. אני לא בטוחה מה זה אומר עליו, על הצלחות או עליי, אבל זה המצב.

3. סנדלי פלטפורמה בנייבי, 299 ש"ח, פולאנדבר.
אני מודה - חשבתי שלעולם לא אנעל יותר פלטפורמות. אבל כמו שאמרו גדולים, חכמים ואופנתיים ממני - לעולם אין לומר לעולם. זה תקף בעיקר למי שנוהג לומר "בא לי".

4. כפכפים עדינים-עדינים, 550 ש"ח, שני בר.
הם עוד לא בחנויות, אבל אני כבר חושקת בהם במרץ. השמועות (כלומר, דף הפייסבוק של שני בר, שממנו לקחתי את התמונה) מספרות שהזוג המקסים הזה יגיע בעוד צבעים. יש למה לצפות.

5. החצאית המושלמת, 320 ש"ח, רוני קנטור.
בגלל האורך, הצבע וההדפס. הנה פריט שבא לי עליו - ואני בטוחה שזה לא יעבור. היא גם קלאסית וגם עם קלאסה.

6. תיק של פיטר ג'נסן, 378 לירות, אסוס.
זה הכייף בבא לי: מותר שיבוא לי דברים שעולים כמו האוטו שלי.

7. מגש ארוחת בוקר מעץ, 199 ש"ח, לוליקה.
בכל זמן נתון בא לי לקנות לילדים שלי צעצועים, ואם במקרה הם מעץ ויפים במיוחד - בא לי עוד יותר. לוליקה, שהכרתי דרך הרשת, היא חנות מתוקה שנמצאת אי שם בצפון הרחוק (רחוק ממני, לפחות), אבל שעושה משלוחים בשמחה ובששון.

8. שמלת כתפיות, 89 ש"ח, הוניגמן קידס.
רק במידה שלי, בבקשה.

9. סנדלי עקב פסיכיים, 35 פאונד, כביסה סינית באסוס.
לא שאהיה מסוגלת לצעוד בהם, אבל זה מעולם לא עצר אותי בעבר.

ומה הכי בא לי?
שאישי היקר יעשה ג'סטה ויקנה לי את השרשרת שאני מריירת עליה כבר חודש וחצי לחג, כדי שאוכל להקדיש לה
רשומה. אם כי עכשיו, אחרי רשומה שלמה שמלאה בביטוי "בא לי", סיכויי קטנים מאי פעם!