לו הייתי

כבר סיפרתי כאן לא פעם על נטייתי חסרת הריסון לרצות: הכל ומהכל, וכל הזמן.
הרצונות שלי, למרבה הצער, לא תמיד מסונכרנים עם היכולות שלי - כלכלית ופיזית. אני אומרת למרבה הצער, אבל למען האמת זה כנראה מזל גדול שמציל אותי מכליון כלכלי ומגט מכוער במיוחד (הייתי מאיימת שאשאיר את בעלי רק עם התחתונים, אבל במקרה שלי זו כנראה תהיה העילה לגט, ולא תוצאותיו).
בכל מקרה, רצונותי הבלתי מסונכרנים נשארים תמיד בגדר פנטזיה חמצמצה מתוקה - אבל זו לא סיבה שאתן לא תהנו.

לו הייתי:
1. גבעולית
הייתי לובשת שמלות כאלה. כל הזמן. למעשה, יש סיכוי שלא הייתי לובשת שום דבר אחר אף פעם.

2. רוטשילד

וגם גבעולית

השמלה הזו מפקטורי 54 הייתה תלויה אצלי בארון. בשני עותקים. ליתר בטחון.

3. כהת עור

או לפחות: לא בצבע של הקיר הממוצע 

(השבוע בעבודה צחקו על צבע העור שלי. אני טענתי להגנתי שאחת הבנות, עולה מברה"מ לשעבר, בהירה בדיוק כמוני. השווינו. טעיתי.)

העגילים האלה ממגנוליה היו בתנוכיי, ואפשר היה להבדיל ביניהם לבין התנוכים שלי.

4. גרה בלונדון

(או בפורטלנד. או בכל מקום אחר שיש בו מזג אוויר אנושי ומדי פעם יורד בו גשם - וכשאני אומרת "מדי פעם" אני מתכוונת "אחת לחצי שעה עד שעה")
זה הטרנץ' שהייתי מסתובבת בו.

5. תל אביבית בגלגולי הנוכחי

(ולא תושבת פריפריה מאושרת-אך-מרוחקת)
המגפונים המושלמים באופן חסר תקדים האלה של Lucca היו ניצבים בגאווה בארון הנעליים שלי.