דבר אליי בפרחים

אבל כפי שאמרתי בעבר, את הפרחים שלי אני מעדיפה בקופסת תכשיטים. ואם פעם יהלומים היו חבריה הטובים ביותר של האשה הרי שבשנים האחרונות תפסו הפרחים את מקומם (וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הפפיונים).
בקופסה הפרטית שלי יש שלוש שרשראות פרחים אהובות במיוחד. שתיים מהן מ zoei, חנות אביזרים שאני אוהבת במיוחד ושיש לה סניף בבילו סנטר וסניף בשדרה השביעית בב"ש, ואחת מ H&M בכפר סבא, רשת שאני מתעבת במיוחד ושהשרשרת הזו היא הפריט היחיד שאי פעם הצלחתי לקנות בה.

 

למעצבת יעל שטיינברג, שיום אחד כשנגמור לשלם את המשכנתא אני מתכוונת לקנות את כל הקולקציה שלה ועוד לבקש ממנה לעצב לי כמה דברים באופן אישי, יש כמה פריטים שאני חושקת בהם במרץ: שרשרת פרח גדולה, שמגיעה במגוון צבעים, קשת פרחונית שעושה לי חשק לקלוע את שיערי לצמות, ללבוש שמלה ויקטוריאנית וללגום תה על שז לונג מרופד, שרשרת מכתב מקושטת בפרח והפריט שאני מריירת עליו כל כך במרץ שאני צריכה סמרטוט עד הרצפה תחתיי כדי שלא אחליק כשאקום: שרשרת פנינים עם פרח.

למיידלה אקססוריז, שמזה זמן שאני עורגת על האתר שלהם ביחד עם אמא שלי, יש זוג עגילים מהמם במיוחד, ושרשרת תואמת שדומה שתי טיפות מים לשרשרת כסף שיש לי שירשתי מסבתא שלי, ולכן אני אוהבת אותה במיוחד.

אבל אין ספק שהתכשיט הפרחוני האהוב עליי הוא טבעת הנישואים שלי, שנקנתה בנטע עיצובים אחרי שמדדתי עשרות טבעות בחנויות בכל רחבי הארץ ואף אחד מהן לא הרעידה את לבי כמו הטבעת הזו. וגם היום, כמעט ארבע שנים אחרי, אני עדיין מסתכלת עליה באהבה רבה כל יום. ובשביל אחת כמוני, שנמאס לה מדברים מהר מאוד, זה הישג ללא תקדים. למעשה, עכשיו כשאני חושבת על זה לעומק, האקססורי היחיד מאותה תקופה שאני אוהבת בדיוק באותה עקביות, למרות שהוא מתעקש להביא פרחים אמיתיים, מהזן ששמים באגרטל ולא בקופסה קטנה, זה בעלי.