יום ראשון, 19 בינואר 2014

כסף מניע את העולם

בצעירותי, ענדתי אך ורק תכשיטי כסף. זהב נראה לי מבוגר, וולגרי, לא הולם. הייתי ילדונת וחשבתי שאני יודעת הכל, שאהיה עובדת סוציאלית, אתחתן עם החבר שלי דאז ושלעולם לא ארצה לענוד זהב. והייתי בטוחה שלעולם לא אשנה את דעתי.
הוי, כמה טעיתי.
ואיזה מזל.

אני לא עובדת סוציאלית, לא התחתנתי עם ההוא ואני עונדת כיום כמעט אך ורק זהב. הדברים קשורים זה בזה באופן הדוק: הפעם הראשונה שבה מדדתי תכשיט זהב הייתה כשחיפשתי טבעת נישואים, ומאז אנחנו בלתי נפרדים.
אני והזהב, זאת אומרת. אבל גם אני ובעלי.
רגע אחרי שהצהוב הצהוב הזה הבריק על אצבעותיי הלבנבנות הבנתי: בהירות צריכות לענוד זהב. וכל המצהיב הרי זה משובח. ומאז מזה כמה וכמה שנים אני עונדת זהב. אבל לאחרונה, שוב, אני משנה קצת את דעתי. והפעם אני זקנה מספיק כדי להבין שלא רק שזה יקרה עוד מאות ואולי אלפי פעמים במהלך חיי - אלא שזה דבר טוב ואני מחבקת את השינוי הזה. הייתי שמחה לחבק אותו בעזרת הפס הכסוף של כרטיס האשראי שלי, אבל טבעת הנישואים הזהובה שלי עדיין יקרה מדי ללבי, אז אני מתאפקת.

אחרי שנים שבהן כסף נראה לי ילדותי, חסר תחכום ובהיר מדי עבורי אני מבינה לפתע שהוא מעודן, שיש לו נצנוץ נעים ושהוא בפירוש בהיר מדי עבורי - אבל לא כל כך אכפת לי.

הנה חמישה כסופים שלא הייתי מתנגדת בכלל לבלות עמם בימים טרופים אלה:

1. צמיד של מגנוליה, 597 שקלים.
פגשתי את המושלם הזה בדף הפייסבוק החביב של מגנוליה ומאז אני יוצאת מגדרי שלא לפגוש אותו במציאות. שזה אומר שכל פעם שאני רואה דוכן של מגנוליה אני חייבת מיד לשאול אם במקרה יש להם אותו, ונושמת לרווחה כשאומרים לי שאין. כי ברגע שדרכינו יצטלבו, אני לא אחראית יותר למעשיי, ומעשיי ללא ספק יכללו כרטיס אשראי.



2. כפכפי בירקנשטוק כסופים, 39.95 פאונד.
השנה יהיו לי שוב כפכפי בירקנשטוק. ולק אדום.



3. צמיד של צ'יפ מאנדיי, בל אנד סו, 159 ש"ח.



4. נעלי בלרינה כסופות, 99 ש"ח, זארה.
כי הן היו נראות מושלם עם שמלת שנות העשרים שיש בארוני ושלבשתי לחתונה של חברתי מ', וגם, וחשוב לא פחות ---

5. עם שמלת שנות העשרים בשחור וכסף שהלוואי שהייתה בארוני...
94.50 פאונד, אסוס.


והכסופה הפרטית שלי, טבעת כוכב של פנדורה שאני זוממת לצרף לה יום אחד עוד טבעת כסופה דקיקה לצדה: 




וכעת, כל מה שדרוש לי הוא קצת כסף.
טוב, הרבה. אבל בכל מקרה: כסף. הכל מסתכם בכסף.

(*טרם נפתרה בעיית התגובות. עד שאפענח את העולם המופלא של סקריפט-תגובות-פייסבוק, מוזמנות להגיב כאנונימי :-))

15 תגובות:

  1. הנהנתי בהסכמה עד השלב ששינית את דעתך :-)
    לא לגבי הבעל או אם להיות עובדת סוציאלית, אבל לפחות לגבי החזרה לכסף - אני אישית עדיין לא שם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מבטיחה להשאר שם לנצח, וזה גם לא במקום הזהב (בכל זאת טבעת הנישואים זהובה), אבל לעת עתה נעים לי הנצנוץ הכסוף של הכוכב שלי על האצבע :-)

      מחק
  2. הבחירות שלך, כתמיד, משמחות ומדויקות כל כך.
    הבלוג שלך כבר מזמן נכנס לרשימת הבלוגים שאני בודקת באובססיביות בתקווה להתקל בפוסט חדש (כן, אני מכירה את האופציה להרשם אבל זה סיפור ארוך...).
    אהבתי במיוחד את הצמיד שכיכב אצלי תקופה ארוכה ברשימת חשקים באסוס עד שויתרתי עליו בשביל בלוגרית חביבה P:

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה :-]
      ודעי לך שזו גדלות נפש אמיתית - לוותר על פריט נחשק לטובת מישהי. בפעם האחרונה שעשיתי את זה בשביל חברה אהובה עם חגורה מתוקה, היא טרחה ונסעה וקנתה לי את אחותה התאומה בחנות אחרת כמה ימים לאחר מכן. קארמה היא לא תמיד ביצ' :-P

      מחק
    2. בשמחה :))
      שמחה לעדכן שהיקום כבר הודה לי על המחווה ושלח פריט ישר מרשימת החשקים שלי בחזרה למלאי ואפילו עם הנחה ראויה ובמידה הנכונה ;))

      מחק
    3. את רואה? עובד כל פעם! :-D

      מחק
  3. מדהים. גם אני כתבתי היום פוסט על הרגלים ישנים וזניחתם, שעסק - בין השאר - בתכשיטי כסף וזהב. אני עדיין יותר בקטע של זהב (כמובן שהתחלתי בכסף, חשבתי שזהב הוא וולגרי ועברתי מהפך..) אבל יש לי כמה תכשיטי כסף - דווקא לא עדינים, יותר בכיוון של אפלים-בואכה-גותיקה - שלא היו עובדים בזהב בשום אופן.

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני עדיין יותר נוטה לזהב. בגותיקה מעולם לא עברתי, אבל היו לי שלבים מוזרים לא פחות :-D

      מחק
  4. משעשע אותי שאת משתמשת הרבה בביטויי זקנה "בצעירותי", "הפעם אני זקנה מספיק" וכדו' - במקרה ראיתי את גילך ב"עולמות" והרי את ממש צעירונת! לפי צורת הרישום עוד אפשר לחשוב אחרת..

    בכל אופן לענייננו (כמו שאומרים "איפה הכסף?"):
    גם אני עוד בשלב שמעדיפה כסף, נתפס אצלי כיותר סולידי וכו'. לאט לאט נפתחת לזהב אבל לכתחילה לא מעצמי אלא כי זו תקופה שהחנויות מוצפות בזהב. (מדברת על תכשיטי אופנה פושטיים, כי אני גם עדיין בשלב הזה).
    שמתי לב שציינת כל מיני פריטים נחשקים אבל מה שמונע זה המחיר - ובכן בעיניי, לפחות לגבי חלק מהם, המחיר הוא לא פונקציה של איכות אלא של עיצוב. ולמעשה בטוח שאפשר למצוא דברים דומים, או אחרים אבל גם יפים ובצבע כסף - במחירים סבירים יותר.
    בכל מקרה כל עניין מראה הכסף/זהב יש לציין גם מהאיכות והסוג. אני מדברת בעיקר כשמדובר בתכשיטים. אין דינו של תכשיט אופנה (שהדגש בו הוא על עיצוב) לתכשיט שעשוי מזהב/כסף אמיתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. צודקת לגמרי. ואני באופן עקרוני לא אחת שיש לה בעיה לשלם בעבור עיצוב. בד"כ כשאני נדלקת על משהו, זה קשור למידת הדיוק שלו. וחיקויים נוטים להיות לא מדויקים, ולכן לא מאוד מספקים.
      באשר לקניית תכשיטי אופנה היא אמנות בפני עצמה: איך לקנות משהו מאוד מאוד זול, אבל שלא יראה כזה? (יש לי כמה טריקים לעניין). אני בכלל לא נגד, אבל זה דורש הקפדה :-)

      מחק
    2. ובאשר לגילי - זה חצי בצחוק ;-)
      בדיוק הבוקר סיפרתי למישהו בעבודה איך גיליתי שאני זקנה: כשניסיתי להסביר לבייביסיטר של קטנתי איך לדעת מה אסור לתת לתינוק להכניס לפה. כלל האצבע שאני מכירה הוא שאם זה מספיק קטן כדי להכנס לקופסת פילם, זה מסוכן. המבט שעל פניה הבהיר לי שלא רק שהיא לא ראתה מעולם קופסת פילם, אלא שהיא חושבת שאני ומתושלח נוהגים לשתות יחד קפה.

      מחק
    3. מה הטריקים? :)

      מחק
    4. בקצרה מאוד: בלי חיקויי יהלומים, בלי צבע שנראה זהוב מדי (עדיף אלה שנראים קצת מיושנים ומושחרים), ובלי יותר מדי ציפיות :-P

      מחק
  5. הפיסקה האחרונה לא נוסחה טוב
    *"מושפע גם מהאיכות והסוג"

    השבמחק
  6. פוסט חמוד :-) גם אני לאחרונה התחלתי להתחבר מחדש לתכשיטי כסף, בעיקר בגלל המעצבת הזו - http://www.uberkate.com.au/ שיש לי את המעגלים שלה. לא בטוחה שהיא שולחת לישראל, אז אולי אין סכנה לחשבון הבנק...

    השבמחק