אורורה בוראליס

לפעמים אני טועה.

אבל גם כשאני טועה - אני קצת צודקת.
אחרי הקולקציה היפנית של שלומית אופיר בשנה שעברה, שהשתפכתי עליה במרץ מטריד, אמרתי לעצמי שבפעם הבאה אני אהיה חזקה יותר, עמידה יותר, אמיצה יותר - ולא ארצה את כל הקולקציה הבאה. גם כי אני הולכת ונהיית חסכנית (אמהבולשיטאמהמ) ומכלכלת צעדיי בחוכמה (אהמבולשיטאהמ) ולומדת להסתפק במועט (אמהבולשיטטטטטטאהמ), וגם כי השילוב בין שלומית אופיר והאסתטיקה היפנית היה כל כך מוצלח שלא האמנתי שאפשר לשחזר הצלחה כזו ובטח שלא להתעלות עליה.

אז טעיתי.
ולו היה לי כובע והוא לא היה יקר מדי - הייתי אוכלת אותו. 

אבל צדקתי: צדקתי כשאמרתי ששלומית אופיר נפלאה. עובדה, הקולקציה השנה לא נופלת בכלום מקודמתה.

הקולקציה נקראת "אורות הצפון". כמו שאר הקולקציות של שלומית אופיר היא מהודקת, מבוצעת למופת ואחידה ברמתה (במילים אחרות - כל התכשיטים מתכתבים היטב עם הקונספט, וכולם יפים ומעוררי חשק).

לאחר שהתעמקתי בקולקציה ברזולוציות כאלה שאני חושדת שעלה לי המספר במשקפיים, בחרתי בפינצטה (טוב, יותר כמו מלקחיים, עקב ריבוי הבחירות) את הפריטים החביבים עליי ביותר.

מה אקנה השנה?

את השרשרת הזו. ללא תחרות.

מה הייתי קונה השנה אם הייתי בעניין של חינוך ביתי? 
1. את בתי שטוקהולם.
אם לא לגור, אז לפחות לענוד בגאווה. 

2. את שרשרת הסיף.
כי אין כמו תכשיט שמחייב אותי לגגל ומלמד אותי משהו שלא ידעתי. בפעם הבאה שמישהו יגיד משהו על כוכב סיף - עניין תדיר בשיחות היומיום שאני מקיימת, כמובן, לצד מכניקת קוונטים ושירת הייקו - אוכל לזרוק בשאננות משהו על אודות קבוצת הכוכבים שאליה הוא משתייך. או סתם לנופף בהפגנתיות בשרשרת שלי. סביר להניח שהשניה מבין האפשרויות.

3. את עגילי אניד.
שילוב הצבעים, העדינות, והעובדה שבתור ילדה חשבתי שאניד בלייטון היא אלוהים מכריע לטובתם. 

4. את עגילי היער הארוכים.
העגילים האלה מזכירים, קונספטואלית, עגילים של שלומית אופיר שקיבלתי במתנה ליום הולדתי בשנה שעברה והתגלו כאחד הפריטים השימושיים ביותר שברשותי. יש לי נטייה להעדיף פריטים מרובי פרטים, צבעים ונוכחות - אבל בסופו של יום הקלאסיקות הן אלה שבאמת משלימות עבורי את המראה, עובדה מצערת שאני נוטה לשכוח בנוחות בתור לקופה כשמשהו צבעוני ומנצנץ קורא בשמי.

את הקולקציה המלאה אפשר לראות בפייסבוק של שלומית אופיר ובאתר שלה.