ניקרבוקרס

אני מרבה לאחרונה לחשוב על מכנסיים קצרים.
 כמובן, אני חושבת גם על דברים משמעותיים יותר: הקריירה שלי, מערכת החינוך, הרעב העולמי, פוליטיקה מקומית ומצב החסה בשטחים. אבל בין כל אלה אני מוצאת לי כמה רגעי חסד מדי יום להרהר גם במכנסיים קצרים.
מלתחתי מתהדרת בארבעה ספסימנים שכאלה: שני זוגות ג'ינס קצרים ישנים מאוד, אחד מתמנון ואחד מפוקס, זוג מחויט אחד באפור מלנז' (טוב, נו, אפור כהה. אבל תמיד רציתי להגיד אפור מלנז' בקונטקסט לא מטופש כלשהו) עם שלושה כפתורים ממנגו, וג'ינס קצר חדש ומושלם מקסטרו שהשבוע עשיתי עמו ניסוי כלים שתוצאותיו מיד יופיעו לשיפוטכן.
אף אחד מהם לא נלבש מחוץ לבית בחמש השנים האחרונות, להוציא את האקספרימנט. אני לא לגמרי בטוחה למה. מכנסיים קצרים, מתישהו בסביבות התיכון, הפסיקו להתפש בעיניי כפריט שראוי ללבוש אותו לכל מקום שאינו הבית או חוף הים, וכיוון שאת חיבתי לחוף הים אתם כבר מכירים, ובכן, אני לובשת מכנסיים קצרים בבית.
ולפעמים לפעמים כשאני הולכת עם הילדים לפארק. אבל ממש רק לפעמים.

האקסרימנט:

(ג'ינס קצר: קסטרו. חולצה מכופתרת: מנגו. שרשרת: פונצ'אוס. נעליים: רוני קנטור.)

ובכל זאת, לאחרונה אני חושבת שאולי טעיתי. אולי שפטתי את המכנסיים הקצרים מוקדם מדי. אולי בעצם אני פחות זקנה ממה שחשבתי ואני בכל זאת יכולה להפגין רוח ספורטיבית באיזה זוג ג'ינס קצר וראוי?

כל המחשבות הטורדניות הללו הובילו אותי החוצה, אל מרחבי האינטרנט, בחיפוש אחר מכנסיים קצרים שווים, כאלה שאפשר ללבוש לעבודה או לבילוי עם הילדים או אפילו ליציאה (הדבר הזה שאנשים בלי ילדים עושים בזמנם הפנוי. זמן פנוי זה הדבר הזה שיש לאנשים שאין להם ילדים) ולהיראות שיק.
אז יצאתי למסע חיפושים. קבעתי לעצמי כמה כללי ברזל לגבי לבישת מכנסיים קצרים בגילי המתקדם (29ב'), במצבי המתקדם (נ+2) ובמצבי הנפשי (מעורער תמידית בכל הקשור באופנה):
א. לא קצר מדי.
אם אני לא יכולה להתכופף בלי להטריד מינית אחרים - זה קצר מדי. אם אני אפילו לא צריכה להתכופף כדי להטריד מינית אחרים זה *בפירוש* קצר מדי. הייתי רוצה לטעון שזה כלל ממש פשוט ליישום, אבל תצפית זריזה באוכלוסיה הכללית מגלה שלמעשה מדובר במדע חמקמק והפכפך שדורש שיקול דעת מקצועי ומיושב. במילים אחרות: תשאלו חברה טובה, עם טעם טוב והרבה כנות, רגע לפני שאתן שולפות כ. אשראי.
ב. לא צעקני מדי.
שזה נכון, תכל'ס, לגבי כל פריט שהוא. אבל במכנסיים קצרים, שהם הצהרה בפני עצמה, צריך להזהר במיוחד.
ג. לא יקר מדי.
כיוון שאין לי מושג, בסופו של דבר, כמה שימושי יהיה הפריט וכמה אומץ יהיה לי ללבוש אותו בסיטואציות כאלה ואחרות, אני מעדיפה להתחיל עם זוג אחד במחיד סביר.

חמושה בחוקי הברזל הנ"ל, יצאתי לדרך.

1. מפוספסים בגזרה גבוהה, 30 פאונד, אסוס.
אני חושבת שזה יהיה הזוג שלי. זה גם מפוספס, גם גבוה וגם, ובכן, מפוספס. האם כבר הזכרתי שזה מפוספס?

2. ג'ינס קצר גבוה ומתוק, 37 פאונד, נקסט.
מאוד מזכיר את מה שקניתי בקסטרו, אז ברור שאני בעד.

3. גיאומטריים, 170 ש"ח, זארה.
אני קצת לא בטוחה לגבי האורך של אלה. אבל כיוון שכבר סיפרתי שאני מתייחסת לקטלוג המקוון של זארה כאל מגזין מדע בדיוני אופנתי, אחרי שטרם הצלחתי לאתר ולו פעם אחת פריט משם בחנויות הממשיות - זה לא באמת משנה לי.

4. קלאסיים בנייבי, 89 ש"ח, מרמלדה מרקט.

יש לי פיק ברכיים מנייבי. אני מקווה שלא יראו את זה במכנסיים קצרים.

5. דמויי עור, 280 ש"ח, מרמלדה מרקט.

האמת שאני חושדת שיהיה לי חם בטירוף במכנסיים דמויי עור בקיץ הישראלי, אבל לחשוק לא עושה להזיע, אז מותר לי.

6. עם רושרושים, 22 פאונד, אסוס.
הצבע, האורך, הרושרושים - בתמונה הכל עובד מצוין. אבל אני מודה שאני כנראה לא אמיצה מספיק, וחשדנית הרבה יותר מדי, כדי לבחון את זה במציאות.

אז אם אתן נתקלות ברחוב בזוג נורות ניאון מהלכות - דעו שזו אני, ושהלכתי על זה. תרתי משמע.