יום שלישי, 11 ביוני 2013

שטה הספינה אל הים

ככה אני מרגישה כל פעם שאני נאלצת ללבוש בגד ים.
לפיכך, כבר שנים שאני מנסה לחמוק מהצורך ללבוש - ולרכוש - את חתיכת הגומי העוינת הזו שכל מטרתה לגרום לי להזיע (בשמש), להשרף (בשמש), לסבול (בשמש), להכנס למאגרי מים שאני לא מחבבת (ים ובריכה, ובעצם כל דבר שאינו המקלחת שלי או ג'קוזי מוצלח במיוחד ושחושף אותי, איך לא, לשמש) ולהרגיש לא בנוח. בשמש, אבל לא רק בגללה.
זה לא כי יש לי אישיוז עם הגוף שלי. יש לי, אבל זו לא הנקודה.
זה כי אני לא מרגישה בנוח לבוא בין הבריות כשאני - וגם הן, למעשה, בעיקר הן - בקושי לבושה, ומעט הלבוש שיש לי עשוי לייטקס.
קִראו לי פוריטנית, קִראו לי שמרנית, אִמרו שאני לא מתקדמת עם הזמנים. אולי. אבל על הצד החיובי - זה אומר שאני חוסכת מהעולם את הקרינה המסנוורת שעורי, שמגדיר מחדש את הצבע הלבן, מפיק במפגש עם אור השמש. למעשה, אני שומרת על הסביבה, על האוזון ועל ראייתם של הנוכחים בחוף בכך שאני לא הולכת לים ולא חושפת אף אחד לרמות סנוור בלתי בריאות שכאלה.
ביום שישי שעבר לא הייתה לי ברירה: אין לי בגד ים, ויש לי ילדים שרוצים ללכת לים (סטייה גנטית לא ברורה), אז הלכתי לקנות בגד ים. חמושה באמא שלי (ובארנק שלה), נכנסנו באומץ לסניף הסמוך של ליה לונדון, הרשת היחידה בארץ שמחזיקה מידות מוזרות כמו שלי (היקף: צר מאוד. קאפ: גדול מאוד. גדול מדי, אם שואלים אותי. אבל קלירלי לא שאלו.)
בסופו של התהליך יצאתי כשאני אוחזת לא בבגד ים אחד - אלא בשניים. זה לא היה קל, זה לא היה פשוט וזה בעיקר לא היה זול. אבל תם ונשלם ועכשיו יש לי לפחות חמש שנים חופש, תרתי משמע, מהסיוט הזה.

ולמה אני מספרת לכן את כל זה?
קודם כל כדי להתבכיין.
אחר כך כי כבר שבוע בערך שאני עובדת על הרשומה הזו, וזה עלה לי בדם, יזע ומדידת בגדי ים.
ולבסוף - כדי לספר לכן שבאתר המצוין Figleaves  יש רק היום 25% הנחה בהכנסת קוד (ONEDAY25) וזה בדיוק הזמן לקנות בגד ים, בעיקר אם אתן צריכות מידות מיוחדות, או שאתן לא פרופורציונליות לחלוטין וצריכות מיקס אנד מטש, או אם אתן סתם חובבות קניות ברשת, כמוני.

אם לא הייתי קונה כבר שני בגדי ים, כמות שערורייתית לכל הדעות בשביל אחת כמוני, הנה מה שהייתי שוקלת לקנות. מדובר בבגדי ים מקו מידות הקאפ הגדולות, כמובן. אלה מביניכן שיש להן חזה קטן ויכולות לקנות בגדי ים בזול, להיראות נפלא ולא להתייסר ולמצוא את עצמכן בגיל 18, טרם וומן אונלי הפציעו בארץ, יוצאות מחנות בגדי הים בוכות כי אתן חושבות, והמוכרת תומכת בדעתכן לחלוטין, שאתן מעוותות ולעולם לא תמצאו בגד ים במידתכן (סיפור אמיתי של "חברה"): אני לא רוצה לשמוע על זה.

1.ביקיני של Pour Moi?
כי הוא בדיוק בצבעים הנכונים לבגד ים, כי הוא נראה תומך להפליא והמפתח שלו בגודל הנכון וכי אפשר לשלב אותו עם חלק תחתון מפוספס בשביל הכייף.




2. ביקיני שחור של Curvy Kate.
כי יש לו פפיון על הישבן.
אני חוזרת:
פפיון
על
הישבן
!

חוץ מהנתון החשוב הזה (והוא באמת חשוב) - יש לו גזרה מצוינת, חלק תחתון מחמיא שניתן להפוך ליותר מכסה לבחירכן, והוא קלאסי לחלוטין.





3. ביקיני של פנטזי.
מדדתי אותו בצבע אחר והוא מושלם. חלק עליון מדויק וחלק תחתון (ספציפית זה עם הקשירונת בצד, כמו בתמונה) מחמיא להפליא אפילו למאותגרות בטן - כלומר, כרס - שכמותי.




4. בגד ים שלם של Pour Moi?
אחיו הבוגר ומלא הבד של הביקיני מהסעיף הראשון. מתוק עד אין קץ ומצוין למי ש - כמוני - לא אוהבת לחשוף בטן.




5. בגד ים שלם של פרייה.
אני קניתי אותו. זו סיבה מספקת, לא?
המחשוף שלו הרבה פחות עמוק מבתמונה ויש לו חזיה מובנית. הוא נוח, מחמיא להחריד והחגורה ממש "עושה" אותו. אפילו בעלי שם לב לחגורה, והוא בד"כ לא שם לב לפרטים אופנתיים אלא אם הוא מוצא אותם אופנסיביים במיוחד.
במילותיו שלו בנוגע לבגד הים הנ"ל: אני לא מבין בכל הפירוטכניקה הזו. אבל זה יפה.




סעו לשלום, רכשו במרץ - וספרו לי איך זה נגמר. אני אוהבת ספויילרים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה