לפעמים חלומות

אני לא יצור רומנטי. אני אלרגית לרוב סוגי הפרחים, אני מעדיפה שלא יביאו לי שוקולדים כי אז אוכל אותם, ומחוות פומביות עושות לי בעיקר פאדיחה. גישתי זו הצליחה להרוס לפחות שלושה גברים מוצלחים מאוד ורומנטיים במידה (וסליחה עם בנות זוגם הנוכחיות), אבל, מסתבר, לא את בעלי.
מזל.
בסוף רשומתי הקודמת ייחלתי למחווה רומנטית גדולה. כזו שמעולם לא עשו לי. ובצדק לא עשו: אני מאוד מסרסת בכל הקשור לג'סטות ענק. ובכל זאת האיש שלי, שכבר למד לא להביא פרחים או שוקולדים או לכנות אותי בשמות חיבה שמורכבים מהברות ושורוקים - זכר ואף ביצע רומנטיקה אמיתית.

אחרי שראה אותי מריירת שבועות ארוכים על שרשרת מדהימה ומטריפה, האיש הודיע לי בערב החג שהוא נוסע לקנות טלוויזיה.
הייתי שמחה להגיד שכאן חשדתי, אבל האמת שידעתי שהאיש מרייר על טלוויזיה כבר המון זמן.
הוא לקח את הילדון איתו.
וגם כאן הייתי צריכה לחשוד - כי בעצם איך יוביל טלוויזיה בלי לקפל את המושב האחורי?
אבל לא חשדתי.
ואז הוא גם נעלם לשעתיים, כשאמר שהוא רק נוסע לעיר הסמוכה.
ולא חשדתי.

ואז הוא חזר, והילדון הושיט לי שקית שמייד ידעתי מה יש בתוכה (*כאן* חשדתי) וכעת אני הבעלים הגאים - גם של בעל מהמם וגם של שרשרת מהממת. רק אל תשאלו את מי אני אוהבת יותר, זו שאלה מכשילה.

השרשרת הנפלאה היא עבודה של עדינה פלסטלינה.
האתר שלהם מספר שהם מכינים תכשיטים בעבודת יד ועובדים עם כסף, זהב וחימר פולימרי. התוצרים מהממים. האיש מדווח שהסטודיו, ביפו, מהמם לא פחות - לקחו את הילדון לסיור בחדר עם רצפת זכוכית, והראו לו עתיקות. הוא חזר מלא חוויות ונרגש מאוד (אם כי פחות מאמא שלו). הוא אפילו ידע לספר שהתמונה הזו של התליון נמצאת בסטודיו (עין לפרטים. כן, בהחלט שלי.)

והשרשרת המדהימה והמטריפה? יפה עוד יותר במציאות. תצטרכו פשוט להאמין לי. ועד שאתחיל לרייר על משהו אחר באינטרנט (עניין של דקות ספורות) - אני מסופקת להחריד.
את התכשיטים של עדינה פלסטלינה אפשר להזמין (בחלקם) בקטלוג של Xנט, או דרך הפייסבוק, או דרך האתר. ואפשר לרייר ביעילות, ולקוות. לפעמים זה מצליח.