יום שבת, 14 בספטמבר 2013

עד 120


אמר המשורר, ולא פירט: בשקלים? בדולר? ביורו?

כן, זה שוב הזמן הזה בשנה: יום ההולדת שלי מתקרב.
ברגעים הבודדים בהם אני לא מדוכדכת עד אימה, בטוחה שאני זקנה בלה, מסוחררת מאימה בשל קצב חלוף הזמן ותוהה מה בעצם עשיתי עם עצמי כל השנה כשאחרים השלימו דוקטורטים בהצטיינות וסיימו פוסט תוך חודש, ילדו חמישיות והניקו אותן, ראו את כל העולם בשמונים ימים והצליחו לקנות את הפריט הנחשק של העונה בזארה במידה שלהם *לפני* שאזל אבל *אחרי* שנכנס לסייל סופונה, אני חולמת.
אני חולמת על המתנות שהיו קונים לי חבריי, מכריי ואהוביי, לו היינו כולנו מיליונרים ואם העולם היה מתנהל כפי שהוא צריך, כלומר, סובב סביבי. והוא לא. מה שמביא אותנו מיד בחזרה לדכדכת. בואו נדבר על מתנות!

מה אני רוצה לקבל השנה? 

1. צמיד פפיטה של עדינה פלסטלינה. 1090 ש"ח.
כי מי שאמר שכסף לא יכול לקנות שיק פשוט לא ראה את הצמיד הזה.


2. תיק של נטע שדה לארנקי עמנואל. 1127 ש"ח.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אני לא מאמינה באלוהים - אבל בכפתור הצהוב בתיק הזה אני לגמרי מוכנה להאמין.




3. נעלי קאפקייק של לוליטוט, 450 ש"ח.
זה משמין, אבל רק מהנחת שהייתי מקבלת כל פעם שהייתי מסתכלת על רגליי.

4. סט עגילים ושרשרת ממגנוליה, כ 800 ש"ח.
שני דברים קרו לי השנה: גיליתי מחדש את חדוות תכשיטי הכסף (ובתגובה ישירה לכך איבדתי המון כסף-כסף. נדמה לי שקוראים לזה "לבזבז") וגיליתי מחדש את חדוות הסטים. אני מלאת חדווה. מנהל הבנק קצת פחות.



5. נר עוגת יום הולדת, Cassata Nova, 499 ש"ח.
יש לי חיבה מטופשת לנרות. זה קישוט מקסים שמתכסה ג'יפה במהירות חסרת תקדים ועומד בסתירה מוחלטת לאופיי הפרקטי והמתנגד טבעית לקיטש (בפסיכולוגיה קוראים לזה הדחקה). ועדיין, אם כבר חייבים להביא לי עוגה, אז את זאת בבקשה. 



מה באמת קניתי לעצמי?
את השמלה הזו מקסטרו, בתווי החג. במציאות היא יפה עוד יותר. עכשיו אני רק צריכה לקבל במתנה מקום ללבוש אותה אליו, והדכדכת שלי תשתפר קצת.
אתם יודעים מה עוד ממש משפר דכדכת? 
היום שאחרי יום ההולדת. פתאום קם אדם בבוקר, ועד היום ההולדת הבא שלו יש עוד שנה שלמה שבה הוא יכול לבזבז את ימיו בקנדי קראש ולחשוב שזה בסדר. כי בטוח שעד יום ההולדת הבא שלו הוא יגיע לירח, או לפחות יגמור את התואר השני, ולא יצטרך להיות מדוכדך. שנה אחר שנה אני נופלת בפח הזה, וכיוון שזה מעולם לא הכתים לי אף בגד בצורה בלתי הפיכה - אני לא לומדת לקח. 

5 תגובות:

  1. הייתי רוצה לראות את השמלה של קסטרו עליך, הדוגמנית בתמונה נראית שטוחה למדי, בניגוד אלינו. אני כמעט אף פעם לא מסתדרת עם השמלות שלהם בחזה.

    השבמחק
  2. אני לא מרשה לעצמי אפילו לחלום על דברים כל כך יקרים. צמיד עשוי מפימו או פלסטלינה באלף מאה ₪? תיק די סתמי עם כפתור צהוב באותו סכום? נעלים בחצי מהסכום? נר ! נר! בחמש מאות ₪? ותכשיט כסף בשמונה מאות ש"ח כשמחיר מתכת הכסף ברצפה. "מרמלדה" זה למפונקות חסרות אחריות. לא יודעת איפה את וקוראותיך/חברותיך חיות, זה בטח לא בללה-לנד שלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. ביקום שבו אני חיה, לחלום זה בחינם :-)

      מחק
    2. נורא עצוב שאת מגבילה את החלומות שלך... :(

      מחק