נערה במשקפיים

כשמלאו לי עשר, ערכו בבית הספר שלי בדיקות ראייה.
כמו כל ילדה שפויה - רציתי משקפיים. מה זה רציתי - השתוקקתי.
לא קיבלתי.

תשע שנים לאחר מכן, אחרי כמה שנים של התנדנדות, עברתי רשמית לצד המשקפופרים אחרי שהחבר שלי דאז אמר לי: היי, תראי את זה!
ולא הצלחתי לראות.
מאז אני נאבקת מדי כמה שנים בצורך להחליף את משקפיי. יש לי, לצערי הרב, פרצוף רע מאוד בשביל משקפיים. תווי הפנים שלי קטנים ודי חדים, וכל מה שאני חושבת שיפה (גדול, אדום, חתולי, בולט, עם דוגמה, עם נוכחות, עם אמירה. כל מה שזועק "תראו! אני משקפיים!") נראה עליי זוועה.
אבל ממש זוועה.
מה שכמובן לא מנע ממני לנסות.
וכך, שנים הסתובבתי בעולם עם ניסויים אסתטיים על פרצופי. לפעמים מוצלחים יותר, לפעמים פחות. בדרך כלל פחות. עד שלפני שלוש שנים, אחרי תאונה מצערת (=החלקתי עם בני הבכור על הידיים, ובנסיון מוצלח להפליא למנוע ממנו לקבל מכה פתחתי לעצמי את הראש וגם ריסקתי את משקפיי טוטאל לוס) ניסיתי לראשונה בחיי משקפיים ללא מסגרת והבנתי: זה מה שפרצופי חיפש כל חיי הממושקפים.

לא בקלות ויתרתי על המשקפיים החלומיים שחייכו אליי, בצבעים בוהקים ובמסגרות שיקיות להחריד, מעל המתקנים המוזרים בחנויות האופטיקה. אבל האמת העגומה היא שאני פשוט נראית טוב במשקפיים ללא מסגרת, בעוד שכל זוג אחר שאי פעם מדדתי היה לכל הפחות לא מחמיא. על היותר אני מעדיפה שלא לדבר.

בסופו של דבר, אחרי אינספור מדידות, התחבטויות, הצטלמויות ובכי (של המוכרות, לפעמים גם שלי), ולאחר ביקור בלא פחות משלוש חנויות אופטיקה, בחרתי לי זוג חדש, שנראה, ובכן, כמו הקודם.
לא בדיוק - אבל בערך. כלומר, די בדיוק.
בלי מסגרת, עם אלמנט עיצובי נחמד בידיות ובעיקר מחמיא. כמובן שכרגיל, צריך להקטין עבורי את העדשות (כבר אמרתי פרצוף קטן?) כדי שיתאימו לפרופורציות שלי. אבל אופטיקאי מספר 3 (המהמם. באמת מהמם) הבטיח שאם לא אהיה מרוצה במליון אחוז - נתחיל מהתחלה. נאמנה לעצמי ולעקרונותיי (כלומר, לעקרון שאומר שאם משהו ממש יפה על המדף אבל ממש מכוער עליי אני מחליטה שהוא מכוער, נקודה, ולא קונה אותו), יצאתי מחנות האופטיקה השלישית עם קבלה בארנק, ומבואסת עד עמקי נשמתי.
והלכתי לכתוב על זה.

אם הייתי יכולה, אלו המשקפיים שהייתי קונה:
1. פרחוניים של דולצ'ה וגבאנה.

2. מנוקדים בזהב של דיור (כן, אלו משקפי שמש, אל תהיו קטנוניים. זה רק כדי להעביר את התחושה).

3. בשני צבעים מטריפים, של טיפאני אנד קו.

4. גם מפלסטיק וגם ממתכת, ראלף לורן.

5. ורודים עם דוגמה, דולצ'ה וגבאנה. 

6. כל כך פרחוניים שבא לי לבכות מאושר, ורובל.

7. ורודים, שחורים ועוצרים נשימה, ורובל.

ועד שתתקשר אראלה לספר לי שזכיתי בפיס בסכום שמספיק לי כדי לרכוש גם משקפיים עם אמירה וגם פרצוף שמתאים להם, אסתפק במשקפיים החדשים שלי שיגיעו ביום שני. הם לא הכי מיוחדים, הם לא הכי יוקרתיים והם כנראה גם לא הכי יפים שיש - אבל אם הפרצוף שלי הוא סיר, הם ללא ספק המכסה המושלם עבורו. יותר מושלם מזה והייתי הופכת לסיר לחץ.
(בתמונה: אני, מיס פיגי, והזוג החדש. תשתדלו לא להתבלבל בין האפשרויות, שמיס פיגי לא תעלב.)