מה עושות המדדות בלילות

לפני כמה ימים (שישה. ושתיים עשרה שעות. וארבעים דקות. ושלושים שניות. שלושים ואחת. שלושים ושתיים. שלושים ושלוש. אבל מי סופר) קרעתי רצועה בברך. יש ויכוח ארוך ומייגע בין אנשי הצוות הרפואי שראו אותי מאז (טראומטולוג, מתמחה באורתופדיה, פיזיותרפיסט ובעלי. בעלי הוא איש צוות רפואי  מטעם עצמו, הוא ירש את התואר מאמא שלו, כפי שיורשים תואר אצולה בתרבויות מסוימות) בנוגע למה בדיוק קרעתי: רצועה או את המיניסקוס. הם מתווכחים גם על איך אני צריכה ללכת (עם או בלי קביים), על האם אני צריכה ניתוח בשבוע הבא (כן! טוענת האורתופדית. מה פתאום! אומר הפיזיו'), ועל כשירותי הנפשית לקבל החלטות רפואיות בנוגע לעצמי (טוב, על זה הם לא מתווכחים זה עם זה אלא איתי). בכל מקרה, ימיי מלאים רופאים, חדרי מיון, תרופות וכאבים. וכיוון שאני כבולה למיטה, אין לי אלא לחפש לי שעשועים אונליין. ועל מה חולמת חובבת אופנה שלא יכולה ללכת?
על נעליים, כמובן.

אז יצאתי לסקור מרחוק קצת קולקציות של נעלי קיץ. אני אמנם לא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב, אבל בי נשבעתי - אפילו אם בסוף התהליך הזה תהיה לי רק רגל אחת, עדיין אפנק אותה בסנדל יפה. וזה אפילו יהיה נכון דקדוקית.

1. גויה
עד לפני כשנתיים וחצי כף רגלי לא דרכה בנעלי גויה (וגם השניה לא, למרות שהיא תפקדה אז מצוין). אין לי הסבר הגיוני לזה. יש פשוט חנויות שאני נוהגת לדלג עליהן (בקלילות. עם שתי רגליים) בשיטוט בקניון. עם זאת, מסיבה כלשהי שאני לא מצליחה לזכור מהי - נכנסתי לשם לפני שנתיים וחצי ויצאתי עם זוג מגפיים יפהפה, שהוא אחד הזוגות החביבים עליי עד היום (טוב, לא היום ספציפית, כי 33 מעלות בחוץ, אבל באופן כללי וחורפי). מאז אני בודקת מה המצב בגויה מדי עונה. הקו הכללי שלהם קצת מבוגר לטעמי, והעקבים מעט גסים - אבל תמיד יש שניים-שלושה זוגות שמושכים את עיני, וכיוון שאני מרוצה מאוד (!!!) מהנוחות ומהאיכות, אני ממליצה בחום על הרשת, ואלו המלצותיי לשנה זו:

סנדלים עם טקסטורה, 249 ש"ח.
אני אישית מחבבת את הזוג האפור, האחורי. הגזרה הזו של סנדלים לא דיברה אליי בכלל עד שראיתי אותה על מישהי. ואז היא דיברה, בפירוש. היא אמרה לי: את צריכה כאלה. יש משהו בשילוב בין העקב המשוחרר לחלק הקדמי הסגור יחסית, שפשוט עובד.

סנדלים עם כוכבים, 350 ש"ח.
השילוב בין גובה העקב הסביר בעליל לבין העובדה שאלה למעשה סנדלי אצבע היה קונה אותי גם בלי הכוכבים: הרגליים שלי נוטות להחליק קדימה בסנדלי עקב, כך שאני מברכת את התוספת שתופסת בין הבהונות. אבל הכוכבים? את הכוכבים אני מוכנה לקנות גם בלי הסנדלים! כי בשבילי הכוכב הוא כוכב.

נעלי בלרינה עם מחשוף, 199 ש"ח.
לפעמים V קטן זה כל מה שצריך כדי להפוך נעליים סטנדרטיות בעליל לנעליים מלאות שיק ונחשקות.

2. בי יוניק
גם את בי יוניק גיליתי בשנים האחרונות, וגם על הרשת הזו יש לי רק מילים טובות. הפריטים שלהם קלאסיים, לפעמים עם טוויסט ולפעמים לא, איכותיים ונוחים. המחירים נוחים מאוד, השירות טוב ויש להם מועדון לקוחות נחמד מאוד שתמיד אני מפספסת בכשרון רב את כל ההטבות השוות שלו (מי חשב שהטבת יום הולדת היא בחודש יום ההולדת?)
השנה הייתי מודדת בשמחה את הנ"ל:

סנדלי שאנל משולבים, 350 ש"ח.
זוג קלאסי שלא יימאס ממנו בשנים הקרובות, והכחול הדומיננטי הופך אותו למועמד מושלם לנעילה עם ג'ינס, ולא רק עם שמלות.

סנדלי באקל, 400 ש"ח.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים - ואבזם מושלם באופן חסר תקדים הוא לגמרי הפרטים הקטנים.

3. ניין ווסט
אני מאוד מחבבת את הרשת עוד מימי מגוריי בארה"ב. קטונתי מלהבין מתי המחירים נעשו גבוהים כל כך, אבל גם קטונתי בעליל מלנסות להמנע מלקנות שם כתוצאה: הנעליים יפות מדי. אז אני בולעת רוק ומחכה במרץ למבצעים. או קונה ומספרת לעצמי שאין שום סיכוי שישאר במידתי בסוף העונה, ואז לא נכנסת לשם בהפגנתיות בסוף העונה כדי לא לגלות שאני טועה. אל תגלו לי שאני עושה את זה, יותר טוב שלא אדע.

סנדלי טאשה בצבע ירוק, 499 ש"ח.
אני מדגישה: בצבע ירוק. הוא רענן ושמח, והוא יראה מושלם עם כל פריט נייבי שיש לכן בארון. ואם אתן תלמידות טובות, אמורים להיות לכן המון פריטי נייבי בארון. אם לא - מזל. יש יותר סיכוי שיישאר זוג במידתי בסוף העונה.

נעלי מינדי ג'ו, 449 ש"ח.
אני לא יודעת למה יש לנעליים האלה שם של רדנקית מטקסס שרוצה להיות מלכת יופי אבל מתאימה יותר לתחרות גרירת משאיות. אבל זה לא משנה. הן משובבות נפש, מזכירות לי קצת את הלוגו של הטלוויזיה בשנות השמונים אחרי שעות השידור (זכרונות מתוקים של אנשים עם הפרעות שינה) ובאופן כללי ישדרגו לכולנו את הקיץ. בעיקר לאלה מאיתנו שיהיו מסוגלות לצעוד בהן.

וכעת, עליי ללכת לפיזיותרפיה ולבכות שם ביללות אימים כל פעם שנוגעים בי. אם אני רוצה לקנות הקיץ סנדלים, כנראה שכדאי שאהיה מסוגלת קודם כל ללכת. אני יודעת שאומרים שצריך לסבול בשביל היופי, אבל לי אישית נראה שאם הברך שלי רצתה ללמד אותי את זה - הלקח נלמד והופנם כבר לפני שישה ימים, אחת עשרה שעות ועשר דקות בערך. אז די.