ולי קראת פרח

יום האהבה, כמו יום נישואינו, יום הולדתי, יום האישה ושאר ימי חול וימי חג, מעוררים בבעלי הרוסי דחף הזוי, בלתי נשלט ובעיקר בלתי מובן: דחף לקנות פרחים.

העולם מתחלק כנראה לשלושה סוגי אנשים: כאלה שאוהבים לקבל שוקולד, כאלה שאוהבים לקבל פרחים וכאלה שאוהבים לקבל דובונים. טוב, וכאלה שאוהבים לקבל מכוניות ספורט. נדמה לי שכ 49% מאוכלוסיית העולם שייכת לסוג הזה.
ובעלי? בעלי אוהב לקנות פרחים.
(הוא גם לא היה אומר לא למכונית ספורט).
יש כנראה נשים שהיו מעריכות את המנהג הזה. לא אני. אני לא אוהבת פרחים. אני מחבבת אותם כשהם שתולים בגנים, מסוגלת להתמודד איתם כשהם בעציץ (אם כי למען שלומם עדיף שהעציץ הזה לא יהיה בבעלותי) ומבינה באופן מעורפל ותיאורטי כלשהו את תפקודם כשהם עומדים כזר עצום בוואזה. אבל אני לא רוצה שום קשר אישי ואינטימי איתם, אני לא רוצה לגדל אותם, לא רוצה להיות אחראית לשלומם, לא רוצה להתפעל מהם - ובעיקר לא רוצה שיביאו לי אותם.
ובכל זאת מדי פעם בעלי, שאני ממש בטוחה שהיה נוכח בחתונה שלנו כשויתרתי מראש על הרעיון המוזר של זר כלה, מתייצב חמוש בפרחים שתמיד מאוד מרשימים אחרים (אחרות) אבל לא גורמים לי שום נחת. כיוון שאני משוכנעת שאני לא לבד (טוב, מקווה שאני לא לבד), הכנתי רשימת הצעות פרחונית במיוחד עבור נשים שלא רוצות זר, אבל מאוד אוהבת מתנות.

1. כפכפי מליסה פרחוניים. 58 פאונד.
כי מליסה זה לכל אירוע.

2. טבעת פרחונית של פנדורה. 399 ש"ח.
פרחים הם לא לנצח, אבל טבעות כסף דווקא כן. בעיקר אם הן מהממות.

3. ז'קט ג'ינס, אסוס. 14.5 פאונד.
הוא אאוט אוף סטוק, וזה לא מפתיע. אבל הוא בטח עוד יחזור. תארבו, שמעתי שיש שרואים בזה מחווה רומנטית.

4. חולצת ג'ינס פרחונית, גולף.
מהקולקציה החדשה. הצצתי בה חפוזות בחנות ורשמתי לפניי את קיומה (שזו דרך עדינה ומתחשבת להצהיר שהיא צריכה להיות שלי.)

5. שמלה פרחונית, H&M, 250 ש"ח.
אני לא חובבת שמלות פרחוניות, אבל זו זועקת "אני משנות החמישים", ואני תמיד מקפידה על "והדרת פני זקן". בעיקר אם הזקן הוא בכלל בגד רטרו.

ומה אני באמת רוצה? בכלל לא פרחים. אני שייכת לסוג אחר:
דובונים!!!!!!!
(של Tous, כמובן.)