ליידי מרמלדה

אני מכורה לשוטטות חסרת תועלת באינטרנט.
למעשה, לא נכון לכנותה חסרת תועלת: היא מספקת שפע בידור לי ושפע ממון לכל מיני אנשים שעושים כל מיני דברים מדהימים. וכמובן, שומרת על מנהל הבנק שלי דרוך ועירני.
אחד האתרים האהובים עליי לשיטוטיי הוא מרמלדה מרקט. אני יכולה לפתוח אותו, להתחיל לדפדף בין הדפים ולגלות שעברו שלוש שעות וטרם שתיתי את חבית הקפה שהכנתי לי.
אני אוהבת את מרמלדה כי זו הזדמנות לגלות מעצבים מקומיים, כי האתר ידידותי להחריד וכי אני מתה על הקשר הישיר בין המוכר לקונה שהאתר מאפשר. אני מהנודניקיות שלא מהססות לשלוח מיילים, לשגע בשאלות, להציף במחמאות ולתקשר עם האדם שייצר את החפץ שבו אני חושקת. זה תהליך מאוד אישי, וטרם מצאתי דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באינטרנט.
להלן תוצאות ערב אחד מול מרמלדה, וחבית קפה קרה ומבאסת אחת:

1. שרשרת רורשך שחורה, 99 ש"ח, kopozizo.
האמת צריכה לצאת לאור: אני סנובית מסריחה.
כתוצאה, יש לי חולשה לדברים (תכשיטים, תיקים, מחברות מעוצבות, מדבקות על הרכב) שמהווים סוג של מבחן אינטליגנציה לסובבים אותי. השרשרת הזו היא התגלמות חלומי הסנובי הרטוב: משהו שרק אנשים מסוימים, בעלי השכלה מסוימת, יבינו ויצחקו ממנו. קצת כמו לענוד סוד.

2. ספריה מודולרית לסלון, 5600 ש"ח, רומן ואלכס.
בהמשך לפריט הקודם, בהיותי אותה סנובית מסריחה, ספרייה היא הדבר הראשון שאני בודקת אצל אנשים אחרים בבית והדבר הראשון שאני רוצה, אוהבת ונהנית לראות אחרים בודקים אצלי. הספרייה שלי היא סוג של ייצוג - לא בהכרח של מי שאני, אלא של מי שאני רוצה בכל לבי להיות יום אחד. ואני רוצה.
להיות.
הספריה.
הזו.
מלאה, כמובן, באטווד, גארי, מקיואן, הארדי, מורנטה, מורקאמי, שרייבר, קנז, גוטפרוינד ועוד.

3. טבעות עם שמות, 300 ש"ח, פאולה לפידות.
בהיותי אמא, אני כמובן חושבת על שמות ילדיי, אם כי כמובן שאפשר ללכת על הפחות בנאלי עם מאהבים, חיות מחמד, סופרים אהובים או בראנג'לינה. סתם מציעה. בכל מקרה, אני לא חובבת גדולה של ז'אנר תכשיטי האמהוּת: מתעבת את השרשראות עם דמויות הילדים, את הצמידים עם דמויות הילדים, את סיכות הבטחון עם דמויות הילדים ובאופן כללי את ההצהרה בפני כל העולם: "נעים מאוד, אני אמא. ואלה דמויות הילדים שלי".
אבל
אני באמת אמא.
ולמרות שאני מרגישה את זה ביני לביני כל הזמן, לפעמים דווקא כן מתחשק לי גם להצהיר על זה.
אבל אני עדיין שונאת את כל דמויות הילדים. ולכן זו נראית לי חלופה מושלמת - מעודנת, לא צעקנית ולא בולטת ובעיקר שיקית ויפה.
נראה לי, בקיצור, שאני יודעת מה אני רוצה ליום ההולדת שלי. אני מקווה שזה מגיע עם אצבע ספייר, כי לי נגמר המקום.

4. איור על קנבס, 165 ש"ח, סטודיו קוביות.
נתקלתי בקוביות לפני כשנה בקניון ומיד התאהבתי: איורים מתוקים, נאיביים, בצבעוניות מושלמת. על המקום קניתי שלוש גלויות שמעטרות את משרדי מאז, וסימנייה עם טוסיק של פעוטה, שהפכה מיידית לסימניה האהובה עליי (דהיינו, היחידה שטרם איבדתי). היש מתוק מזה?

5.שרשרת בן גוריון, 195 ש"י, sketcha.
כי למי יש יותר שיק מלאיש ולעמידת הראש?

6. תיבת אור - סוס קרוסלה, 250 ש"ח, יוסי ושרון. 
האמת היא שאני רוצה כל מה שיש בחנות הזו. אבל אם היו מצמידים אקדח וירטואלי לראשי ואומרים לי לבחור - סוס הקרוסלה היה מנצח. יש לי חולשה איומה לסוסי קרוסלה שכאלה, ואפילו הייתה לי פעם תיבת נגינה כזו, שנרכשה לאחר מצוד רב שנים ושנפרדתי ממנה בצער רב רק אחרי שהחתולה השלימה את משימת חייה והרסה אותה לחלוטין, השם יקום דמה. יש משהו בקרוסלות שמרגש אותי. הן סממן של ילדות - לא הילדות שלי אבל ילדות כלשהי - שלא התקלקל עבורי אף פעם. פנטזיה מושלמת, מתוקה, בצבעי פסטל ועם מוזיקת תיבת נגינה ברקע. פנטזיה כזו, שהייתי שמחה להעניק לילדיי.

7. ארנק מוארך, 179 ש"ח, טלטליקה.
אני מסתובבת עם מגוון תרופות בתיק, שהדרך היחידה לוודא שאזכור לקחת אותן עמי (עניין חשוב למדי) היא לדחוס אותן בתיק קטן כלשהו. כרגע מדובר בתיק אדום עם נקודות וציור של אוליביה, החזירה האהובה עליי. אבל כשהוא יותש - ונסיון העבר מלמד שבסוף זה יקרה - אני חולמת על התיק הזה כדי להחליף אותו. אני לא יכולה לדמיין את האפיפן שלי מאושר באף תיק אחר, ואפיפן מאושר הוא אפיפן יעיל!

ומה אתם עשיתם היום למען מדינה?