יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

התעמלות קרקע

לפני זמן מה בשיחה עם חברה היא ציינה שהילדים שלה, בני 15 וצפונה, מכנים את כל מגוון סוגי נעלי הספורט לסוגיהן בשם הגנרי "סניקרס". אין ספק - הולך ופוחת הדור. השפה שבפיהם מתדלדלת, עולמם התרבותי הופך צר ונזיל וכל הנעליים נראות להם אותו דבר, כאילו שהתעמלות אמנותית וכדורגל חד המה.
על הצד החיובי, הרחבת המושג פותחת פתח לנעילה של נעלי ספורט - מכל הסוגים והמינים - עם כל דבר. וזה דווקא נחמד, כי נעלי ספורט זה מאוד נוח.
אז לקראת בואו של הסתיו (כן, אני מאלה שמשקרות לעצמן במרץ בנושא הזה) הנה כמה זוגות שאפשר לנעול כשהטמפרטורות בחוץ (טוב, בפנים. במזגן) יורדות מ 35 מעלות, ושיתאימו ממש להכל.

1. בנסימון טווסיות.
אני מחבבת במיוחד טווסים מאז שבביקורי האחרון עם הילדים בספארי ראינו אחד מהם מחזר במרץ אחרי שיח. יש צדק קוסמי בכך שחיה כה יפה היא גם כה מטומטמת, וזה שיפר מיד את מצב רוחי.



2. פומה, אסוס.
מדובר בנעליים האדומות ביותר שראיתי בחיי, וזו בפירוש מחמאה. זוזי הצדה, דורותי, הטורנדו הזה לא גדול מספיק בשביל שתינו.



3. סניקרס משבצות, TFS.
גובה הסוליה, המשבצות וגם המחיר - כולם מדויקים לעונה.


4. ריבוק, נקסט.
גזרה קלאסית, צבע ענוג וזכרונות ילדות מתוקים-מרירים על חברות שהיו להם קרובי משפחה מחו"ל שלא ידעו להמיר מידות נעליים כראוי. סו מאצ' ווין!




5. סופרגה, oneproject.
אני לא מבינה איך מצופה ממני להגיד לא לנעליים שגורמות לעובדה שאני תמיד מדברת עם הנעליים שלי להיראות לגיטימית לגמרי.


6. נייקי קורטז קטיפה, אסוס.
הפרק ההוא בסיינפלד? אז כזה!


(בסולם של מאחת ועד שמעון פרס, כמה אני זקנה שזכרתי את זה?) 


7. ואנס, עדיקה.
נעליים, קאפקייקס, ורוד. כל הדברים שאני הכי אוהבת בעולם בזוג נעליים אחד.
8. ולסיכום: ריבוק עם פסים.
בום!


שבוע טוב, נוח, ונוח מזג אוויר לכולם בכל רחבי הגלובוס.



2 תגובות: