הכניסו כאן מלל ארוך על הדפסים על גבים של ז'קטים ואיך זו מחאה מגניבה, אמירה שיקית וטרנד שהכי בעולם מתחשק לי להשתתף בו אבל אני נורא מצטערת ועמוסה עד מעל הראש בימים אלה ואין לי זמן לכתוב על כך באריכות. אבל באמת: הדפסים על הגב. רצוי משהו מילולי. תקשיבו לי: זה *ה*דבר לחורף הקרוב.
קבלו אותה באופציות:
1. ז'קט בומבר (חזק מאוד השנה!) עם טווס על הגב.
כי ברור, טווס. מי לא רוצה טווס. על הגב. עם נוצות.
אנדקוטה: כשבכור היה כבן שנה לקחנו אותו לגן הזואולוגי. הוא התלהב מהתרנגולות, מהנחשים, מהאוגרים ומשאר השרצים שהסתובבו שם. אחר כך הלכנו להסתכל על הטווסים. עמדנו מול הכלוב. בני הסתכל על הטווס. הטווס הסתכל עליו בחזרה. בני צהל. הטווס התחיל לצרוח כאילו שוחטים אותו. הוא כנראה ניסה לחזור אחרי בני.
הילד בכה כל כך שנאלצנו לסיים את הביקור. אבל אני עד עכשיו לא בטוחה אם הוא בכה מהצרחות של הטווס או משאגות הצחוק שלנו. ליתר בטחון חוסכים לטיפול הנפשי.
סוף האנקדוטה.
2. השלמות חסרת הפשרות הזו מפול אנד בר:
זה כה חמוד, משעשע ובצבע הנכון עבורי. הדבר העיקרי שעומד בינינו הם 16 הקילומטרים ושמונים אלף שעות השינה החסרות שביני לבין הקניון.
4. עם ורד על הגב, אסוס:
לעניות דעתי הצנועה, ורד יריח מתוק באותה מידה - אם לא יותר - כרקמה על הגב של מעיל החורף הבא שלי.
5. זה.
ולי יש היום יום הולדת,
תל אביב, השעה שלוש,
לא בכל יום אני נולדת,
ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש.
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות,
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות,
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים,
עשה שיזכור השנה,
עשה שיביא מתנה.
(תרצה אתר, "תפילת יום הולדת". דרכי הפולנית לרמוז שהוא מתקרב וזהההההההה מה שאני רוצה. זה!!!)
והז'קט הפרטי שלי שבמקרה קנינותי מראש בעזרת אטסי. הוא פולני, ואני לא בטוחה אם זה מרגש או מביך או סתם יושב לבד בחושך עם מים פושרים.
סעו לשלום, שאו ברכה ואל תשכחו לספר לי מה קניתן!!!
(והכי אל תשכחו: את הדף בפייסבוק, וחשוב מזה: את האינסטגרם שלי. Begedkeffet. בבקשה תעשו לי לייק כי אני מחלקה גריאטרית וכל מיני בנות עשרים עם מליון ושבע מאות עוקבים נוחרות לכיווני בלעג.)
קבלו אותה באופציות:
1. ז'קט בומבר (חזק מאוד השנה!) עם טווס על הגב.
כי ברור, טווס. מי לא רוצה טווס. על הגב. עם נוצות.
אנדקוטה: כשבכור היה כבן שנה לקחנו אותו לגן הזואולוגי. הוא התלהב מהתרנגולות, מהנחשים, מהאוגרים ומשאר השרצים שהסתובבו שם. אחר כך הלכנו להסתכל על הטווסים. עמדנו מול הכלוב. בני הסתכל על הטווס. הטווס הסתכל עליו בחזרה. בני צהל. הטווס התחיל לצרוח כאילו שוחטים אותו. הוא כנראה ניסה לחזור אחרי בני.
הילד בכה כל כך שנאלצנו לסיים את הביקור. אבל אני עד עכשיו לא בטוחה אם הוא בכה מהצרחות של הטווס או משאגות הצחוק שלנו. ליתר בטחון חוסכים לטיפול הנפשי.
סוף האנקדוטה.
2. השלמות חסרת הפשרות הזו מפול אנד בר:
זה כה חמוד, משעשע ובצבע הנכון עבורי. הדבר העיקרי שעומד בינינו הם 16 הקילומטרים ושמונים אלף שעות השינה החסרות שביני לבין הקניון.
3. ז'קט שנפרד במקומך, אסוס:
אני אוהבת ז'קטים שמשחקים אותה קשה להשגה. אני זוכרת בבירור שפעם גם אני ידעתי לעשות את זה. היום אני רכיכה רטנונית שרק רוצה שיקחו אותה לאנשהו ומוכנה להתרפס בשביל זה.
אני אוהבת ז'קטים שמשחקים אותה קשה להשגה. אני זוכרת בבירור שפעם גם אני ידעתי לעשות את זה. היום אני רכיכה רטנונית שרק רוצה שיקחו אותה לאנשהו ומוכנה להתרפס בשביל זה.
4. עם ורד על הגב, אסוס:
לעניות דעתי הצנועה, ורד יריח מתוק באותה מידה - אם לא יותר - כרקמה על הגב של מעיל החורף הבא שלי.
5. זה.
ולי יש היום יום הולדת,
תל אביב, השעה שלוש,
לא בכל יום אני נולדת,
ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש.
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות,
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות,
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים,
עשה שיזכור השנה,
עשה שיביא מתנה.
(תרצה אתר, "תפילת יום הולדת". דרכי הפולנית לרמוז שהוא מתקרב וזהההההההה מה שאני רוצה. זה!!!)
והז'קט הפרטי שלי שבמקרה קנינותי מראש בעזרת אטסי. הוא פולני, ואני לא בטוחה אם זה מרגש או מביך או סתם יושב לבד בחושך עם מים פושרים.
סעו לשלום, שאו ברכה ואל תשכחו לספר לי מה קניתן!!!
(והכי אל תשכחו: את הדף בפייסבוק, וחשוב מזה: את האינסטגרם שלי. Begedkeffet. בבקשה תעשו לי לייק כי אני מחלקה גריאטרית וכל מיני בנות עשרים עם מליון ושבע מאות עוקבים נוחרות לכיווני בלעג.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה