סתיו ברחובות עובר

שני דברים קורים לי כשמזג האוויר מתחיל להתקרר: אני חוזרת להרגיש כמו אדם סביר ושפוי, ואני מתחילה לפזול לטרנדים של החורף ומנסה להחליט למה אני זקוקה (ברמה קיומית!) ועל מה אוותר. אילו טרנדים אכניס לארוני, כי הם יפים וטובים בעיני וכי אני מקווה שישרדו יותר מעונה אחת, ואילו טרנדים אני בעד לאפסן בארון. של מישהי אחרת.
הנה מסקנותיי לקראת חורף 2017 הבא עלינו לטובה.

אני בפנים: 
1. מעיל מרופד.
זה התחיל בשנה שעברה וזה תופס קצב. מעילים בגזרה מעט גברית, מעור או זמש, עם ריפוד צמר גפן מחבק.
אני כנראה אסתפק בלקנות כזה לבתי (נצפה מתוק אחד באפור, בנקסט), אבל לו הייתי קונה לי אחד, זה היה כנראה זה:

2. קטיפה.
בבגדים, בנעליים, בתיקים. החורף הזה כולנו ג'ורג' מסיינפלד, שרצונו הכמוס ביותר בחיים היה לבלות אותם עטוף בקטיפה. לאמיצות במיוחד אני ממליצה על אוברול קצר מקטיפה (שוב, שוקלת לקנות לבתי), לפחות - חצאית או גופיה שתלבש מעל טי שירט. כך או כך, קטיפה. בנייבי, בורדו או ורוד עתיק. 

3. ריבוק.
שלטון האימים של הניו בלאנס תם ונשלם. הואנס, האדידס והריבוק אר בק אין טאון. וילדי שנות השמונים, כמוני, כבר מספיק זקנים וסניליים כדי לחשוב שזה נחמד.
אז ריבוק, בזהב ורדרד. ושמישהו יביא לי את השיניים שלי מהכוס שליד המיטה, קשה לי לקום בגלל השיגרון.

גם להם אמרתי כן: נעלי בלרינה עם קשירה, ז'קט בומבר, ג'ינס טלאים, פאצ'ים בכל מקום.

אני בחוץ: 

1. ג'ינס פרום ששוליו גבוהים יותר מקדימה.
את הג'ינס פרום השוליים אני דווקא מחבבת, אבל החיתוך המוזר הזה גומר אותי. למה? הרגלים שלי קצרות יותר מקדימה? זה הטרדיס של עולם האופנה? מה נהיה? 

2. מגפי קטיפה עד מעל לברך.
כל כך הרבה "לא" מתרחש כאן.

3. חצאית קפלים מטאלית.
כבד לי, זקן לי, יש לי חמרמורת מלחשוב על הגיהוץ.

גם להם אמרתי לא: סריגים שחושפים את הכתפיים, אוברולי שרברבים (אבל זה כנראה רק עד שאפגוש את האחד שלי), עניבות לנשים.


יאללה, חורף. אנחנו מוכנים. בוא, ואל תעזוב לעולם.