סתיו ברחובות עובר

שני דברים קורים לי כשמזג האוויר מתחיל להתקרר: אני חוזרת להרגיש כמו אדם סביר ושפוי, ואני מתחילה לפזול לטרנדים של החורף ומנסה להחליט למה אני זקוקה (ברמה קיומית!) ועל מה אוותר. אילו טרנדים אכניס לארוני, כי הם יפים וטובים בעיני וכי אני מקווה שישרדו יותר מעונה אחת, ואילו טרנדים אני בעד לאפסן בארון. של מישהי אחרת.
הנה מסקנותיי לקראת חורף 2017 הבא עלינו לטובה.

אני בפנים: 
1. מעיל מרופד.
זה התחיל בשנה שעברה וזה תופס קצב. מעילים בגזרה מעט גברית, מעור או זמש, עם ריפוד צמר גפן מחבק.
אני כנראה אסתפק בלקנות כזה לבתי (נצפה מתוק אחד באפור, בנקסט), אבל לו הייתי קונה לי אחד, זה היה כנראה זה:

2. קטיפה.
בבגדים, בנעליים, בתיקים. החורף הזה כולנו ג'ורג' מסיינפלד, שרצונו הכמוס ביותר בחיים היה לבלות אותם עטוף בקטיפה. לאמיצות במיוחד אני ממליצה על אוברול קצר מקטיפה (שוב, שוקלת לקנות לבתי), לפחות - חצאית או גופיה שתלבש מעל טי שירט. כך או כך, קטיפה. בנייבי, בורדו או ורוד עתיק. 

3. ריבוק.
שלטון האימים של הניו בלאנס תם ונשלם. הואנס, האדידס והריבוק אר בק אין טאון. וילדי שנות השמונים, כמוני, כבר מספיק זקנים וסניליים כדי לחשוב שזה נחמד.
אז ריבוק, בזהב ורדרד. ושמישהו יביא לי את השיניים שלי מהכוס שליד המיטה, קשה לי לקום בגלל השיגרון.

גם להם אמרתי כן: נעלי בלרינה עם קשירה, ז'קט בומבר, ג'ינס טלאים, פאצ'ים בכל מקום.

אני בחוץ: 

1. ג'ינס פרום ששוליו גבוהים יותר מקדימה.
את הג'ינס פרום השוליים אני דווקא מחבבת, אבל החיתוך המוזר הזה גומר אותי. למה? הרגלים שלי קצרות יותר מקדימה? זה הטרדיס של עולם האופנה? מה נהיה? 

2. מגפי קטיפה עד מעל לברך.
כל כך הרבה "לא" מתרחש כאן.

3. חצאית קפלים מטאלית.
כבד לי, זקן לי, יש לי חמרמורת מלחשוב על הגיהוץ.

גם להם אמרתי לא: סריגים שחושפים את הכתפיים, אוברולי שרברבים (אבל זה כנראה רק עד שאפגוש את האחד שלי), עניבות לנשים.


יאללה, חורף. אנחנו מוכנים. בוא, ואל תעזוב לעולם.

עם הגב לים

הכניסו כאן מלל ארוך על הדפסים על גבים של ז'קטים ואיך זו מחאה מגניבה, אמירה שיקית וטרנד שהכי בעולם מתחשק לי להשתתף בו אבל אני נורא מצטערת ועמוסה עד מעל הראש בימים אלה ואין לי זמן לכתוב על כך באריכות. אבל באמת: הדפסים על הגב. רצוי משהו מילולי. תקשיבו לי: זה *ה*דבר לחורף הקרוב.
קבלו אותה באופציות:

1. ז'קט בומבר (חזק מאוד השנה!) עם טווס על הגב.
כי ברור, טווס. מי לא רוצה טווס. על הגב. עם נוצות.

אנדקוטה: כשבכור היה כבן שנה לקחנו אותו לגן הזואולוגי. הוא התלהב מהתרנגולות, מהנחשים, מהאוגרים ומשאר השרצים שהסתובבו שם. אחר כך הלכנו להסתכל על הטווסים. עמדנו מול הכלוב. בני הסתכל על הטווס. הטווס הסתכל עליו בחזרה. בני צהל. הטווס התחיל לצרוח כאילו שוחטים אותו. הוא כנראה ניסה לחזור אחרי בני.
הילד בכה כל כך שנאלצנו לסיים את הביקור. אבל אני עד עכשיו לא בטוחה אם הוא בכה מהצרחות של הטווס או משאגות הצחוק שלנו. ליתר בטחון חוסכים לטיפול הנפשי.
סוף האנקדוטה.

2. השלמות חסרת הפשרות הזו מפול אנד בר:
זה כה חמוד, משעשע ובצבע הנכון עבורי. הדבר העיקרי שעומד בינינו הם 16 הקילומטרים ושמונים אלף שעות השינה החסרות שביני לבין הקניון.

3. ז'קט שנפרד במקומך, אסוס:
אני אוהבת ז'קטים שמשחקים אותה קשה להשגה. אני זוכרת בבירור שפעם גם אני ידעתי לעשות את זה. היום אני רכיכה רטנונית שרק רוצה שיקחו אותה לאנשהו ומוכנה להתרפס בשביל זה. 

4. עם ורד על הגב, אסוס:
לעניות דעתי הצנועה, ורד יריח מתוק באותה מידה - אם לא יותר - כרקמה על הגב של מעיל החורף הבא שלי.

5. זה.

ולי יש היום יום הולדת, 
תל אביב, השעה שלוש, 
לא בכל יום אני נולדת, 
ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש. 
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות, 
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות, 
אלוהי השמשות והירחים, 
אלוהי המתנות והפרחים, 
עשה שיזכור השנה, 
עשה שיביא מתנה. 
(תרצה אתר, "תפילת יום הולדת". דרכי הפולנית לרמוז שהוא מתקרב וזהההההההה מה שאני רוצה. זה!!!)

והז'קט הפרטי שלי שבמקרה קנינותי מראש בעזרת אטסי. הוא פולני, ואני לא בטוחה אם זה מרגש או מביך או סתם יושב לבד בחושך עם מים פושרים.

סעו לשלום, שאו ברכה ואל תשכחו לספר לי מה קניתן!!!
(והכי אל תשכחו: את הדף בפייסבוק, וחשוב מזה: את האינסטגרם שלי. Begedkeffet. בבקשה תעשו לי לייק כי אני מחלקה גריאטרית וכל מיני בנות עשרים עם מליון ושבע מאות עוקבים נוחרות לכיווני בלעג.)