יום שישי, 18 באפריל 2014

מה עושות המדדות בלילות

לפני כמה ימים (שישה. ושתיים עשרה שעות. וארבעים דקות. ושלושים שניות. שלושים ואחת. שלושים ושתיים. שלושים ושלוש. אבל מי סופר) קרעתי רצועה בברך. יש ויכוח ארוך ומייגע בין אנשי הצוות הרפואי שראו אותי מאז (טראומטולוג, מתמחה באורתופדיה, פיזיותרפיסט ובעלי. בעלי הוא איש צוות רפואי  מטעם עצמו, הוא ירש את התואר מאמא שלו, כפי שיורשים תואר אצולה בתרבויות מסוימות) בנוגע למה בדיוק קרעתי: רצועה או את המיניסקוס. הם מתווכחים גם על איך אני צריכה ללכת (עם או בלי קביים), על האם אני צריכה ניתוח בשבוע הבא (כן! טוענת האורתופדית. מה פתאום! אומר הפיזיו'), ועל כשירותי הנפשית לקבל החלטות רפואיות בנוגע לעצמי (טוב, על זה הם לא מתווכחים זה עם זה אלא איתי). בכל מקרה, ימיי מלאים רופאים, חדרי מיון, תרופות וכאבים. וכיוון שאני כבולה למיטה, אין לי אלא לחפש לי שעשועים אונליין. ועל מה חולמת חובבת אופנה שלא יכולה ללכת?
על נעליים, כמובן.

אז יצאתי לסקור מרחוק קצת קולקציות של נעלי קיץ. אני אמנם לא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב, אבל בי נשבעתי - אפילו אם בסוף התהליך הזה תהיה לי רק רגל אחת, עדיין אפנק אותה בסנדל יפה. וזה אפילו יהיה נכון דקדוקית.

1. גויה
עד לפני כשנתיים וחצי כף רגלי לא דרכה בנעלי גויה (וגם השניה לא, למרות שהיא תפקדה אז מצוין). אין לי הסבר הגיוני לזה. יש פשוט חנויות שאני נוהגת לדלג עליהן (בקלילות. עם שתי רגליים) בשיטוט בקניון. עם זאת, מסיבה כלשהי שאני לא מצליחה לזכור מהי - נכנסתי לשם לפני שנתיים וחצי ויצאתי עם זוג מגפיים יפהפה, שהוא אחד הזוגות החביבים עליי עד היום (טוב, לא היום ספציפית, כי 33 מעלות בחוץ, אבל באופן כללי וחורפי). מאז אני בודקת מה המצב בגויה מדי עונה. הקו הכללי שלהם קצת מבוגר לטעמי, והעקבים מעט גסים - אבל תמיד יש שניים-שלושה זוגות שמושכים את עיני, וכיוון שאני מרוצה מאוד (!!!) מהנוחות ומהאיכות, אני ממליצה בחום על הרשת, ואלו המלצותיי לשנה זו:

סנדלים עם טקסטורה, 249 ש"ח.
אני אישית מחבבת את הזוג האפור, האחורי. הגזרה הזו של סנדלים לא דיברה אליי בכלל עד שראיתי אותה על מישהי. ואז היא דיברה, בפירוש. היא אמרה לי: את צריכה כאלה. יש משהו בשילוב בין העקב המשוחרר לחלק הקדמי הסגור יחסית, שפשוט עובד.


סנדלים עם כוכבים, 350 ש"ח.
השילוב בין גובה העקב הסביר בעליל לבין העובדה שאלה למעשה סנדלי אצבע היה קונה אותי גם בלי הכוכבים: הרגליים שלי נוטות להחליק קדימה בסנדלי עקב, כך שאני מברכת את התוספת שתופסת בין הבהונות. אבל הכוכבים? את הכוכבים אני מוכנה לקנות גם בלי הסנדלים! כי בשבילי הכוכב הוא כוכב.


נעלי בלרינה עם מחשוף, 199 ש"ח.
לפעמים V קטן זה כל מה שצריך כדי להפוך נעליים סטנדרטיות בעליל לנעליים מלאות שיק ונחשקות.


2. בי יוניק
גם את בי יוניק גיליתי בשנים האחרונות, וגם על הרשת הזו יש לי רק מילים טובות. הפריטים שלהם קלאסיים, לפעמים עם טוויסט ולפעמים לא, איכותיים ונוחים. המחירים נוחים מאוד, השירות טוב ויש להם מועדון לקוחות נחמד מאוד שתמיד אני מפספסת בכשרון רב את כל ההטבות השוות שלו (מי חשב שהטבת יום הולדת היא בחודש יום ההולדת?)
השנה הייתי מודדת בשמחה את הנ"ל:

סנדלי שאנל משולבים, 350 ש"ח.
זוג קלאסי שלא יימאס ממנו בשנים הקרובות, והכחול הדומיננטי הופך אותו למועמד מושלם לנעילה עם ג'ינס, ולא רק עם שמלות.




סנדלי באקל, 400 ש"ח.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים - ואבזם מושלם באופן חסר תקדים הוא לגמרי הפרטים הקטנים.



3. ניין ווסט
אני מאוד מחבבת את הרשת עוד מימי מגוריי בארה"ב. קטונתי מלהבין מתי המחירים נעשו גבוהים כל כך, אבל גם קטונתי בעליל מלנסות להמנע מלקנות שם כתוצאה: הנעליים יפות מדי. אז אני בולעת רוק ומחכה במרץ למבצעים. או קונה ומספרת לעצמי שאין שום סיכוי שישאר במידתי בסוף העונה, ואז לא נכנסת לשם בהפגנתיות בסוף העונה כדי לא לגלות שאני טועה. אל תגלו לי שאני עושה את זה, יותר טוב שלא אדע.

סנדלי טאשה בצבע ירוק, 499 ש"ח.
אני מדגישה: בצבע ירוק. הוא רענן ושמח, והוא יראה מושלם עם כל פריט נייבי שיש לכן בארון. ואם אתן תלמידות טובות, אמורים להיות לכן המון פריטי נייבי בארון. אם לא - מזל. יש יותר סיכוי שיישאר זוג במידתי בסוף העונה.





נעלי מינדי ג'ו, 449 ש"ח.
אני לא יודעת למה יש לנעליים האלה שם של רדנקית מטקסס שרוצה להיות מלכת יופי אבל מתאימה יותר לתחרות גרירת משאיות. אבל זה לא משנה. הן משובבות נפש, מזכירות לי קצת את הלוגו של הטלוויזיה בשנות השמונים אחרי שעות השידור (זכרונות מתוקים של אנשים עם הפרעות שינה) ובאופן כללי ישדרגו לכולנו את הקיץ. בעיקר לאלה מאיתנו שיהיו מסוגלות לצעוד בהן.





וכעת, עליי ללכת לפיזיותרפיה ולבכות שם ביללות אימים כל פעם שנוגעים בי. אם אני רוצה לקנות הקיץ סנדלים, כנראה שכדאי שאהיה מסוגלת קודם כל ללכת. אני יודעת שאומרים שצריך לסבול בשביל היופי, אבל לי אישית נראה שאם הברך שלי רצתה ללמד אותי את זה - הלקח נלמד והופנם כבר לפני שישה ימים, אחת עשרה שעות ועשר דקות בערך. אז די.

יום רביעי, 16 באפריל 2014

אם יש לך שמש

כדאי שיהיו לך גם משקפי שמש.
ואם במקרה, כמוני, אתה עיוור כעטלף (או חולד, או חולדה, או כל חיה דוחה אחרת שגם במקרה מפיצה מחלות ושאין לכם שום עניין להיות דומים לה בשום דבר כולל בקוצר הראיה שלכם) - רצוי שהם יהיו אופטיים. ורצוי שהם יהיו מוכנים מהר, כי הקיץ בפתח.

אני מחליפה משקפי שמש בתדירות נמוכה להחריד: הזוג האופטי הראשון שלי החזיק מעמד תשע שנים. השני כבר בן שבע. הגיע הזמן, כנראה, להתחדש. לשם כך יצאתי לציד שנמשך שלושה שבועות, כלל מדידת אינסוף זוגות, כשמונה מליון מסרוני ווטסאפ לבעלי, לשרון חברתי ולאנשים זרים, והחלטה: של בעלי לחסום אותי בווטסאפ ושלי על משקפי השמש שלי לשנים הבאות.

נתחיל בסקירה היסטורית קצרה.

הזוג הראשון שלי נרכש כשהייתי בת 19, זמן קצר לאחר שגיליתי שאני זקוקה (נואשות) למשקפיים. גיליתי את זה כשהייתי עם החבר שלי דאז באיזה מקום והוא הצביע ואמר: רואה? ולא ראיתי כלום. אבל ממש כלום. אחרי שהצטיידתי במשקפי ראייה, הייתי זקוקה גם למשקפי שמש, ולאחר חיפוש קדחתני מצאתי את הזוג הזה ואמא שלה מצאה את כרטיס האשראי שלה, והופ. היו לי משקפי שמש. אהבתי אותם בתשוקה גדולה, ועד היום אני חושבת שהם היו מופלאים. 



הזוג השני נרכש בארה"ב, לאחר שאף אופטיקאי שפוי בדעתו לא הסכים יותר להתעסק עם הזוג הראשון שלי, שהפלסטיק שלו היה כבר רעוע יותר מהכלכלה הישראלית. הם לא היו בחירה מושלמת, אבל הם שירתו אותי היטב. 




*הילדים בתמונות הם בייצור עצמי, סדרה יחידה במינה. לא למכירה (רוב הזמן). 

וכעת, הגיע הזמן להתחדש.
במסעותיי ביקרתי בכמה וכמה חנויות אופטיקה, אבל את ההצלחות הגדולות ביותר פגשתי באופטיקנה ובאירוקה.
הרי לפניכן הפיינליסטים. אני מזהירה, מדובר בתמונות קשות: תאורה גרועה, משקפיים לא מחמיאים ובעיקר אני, שמגיבה למצלמה כמו שפנול מגיב לחומצה חנקתית.* כל המשקפיים היו יפים להפליא, וכל חטאם היה בבעיה באינטרקציה עם פרצופי. יש לי פרצוף קטן, חד וזוויתי, שלא מגיב טוב לרוב המסגרות ביקום. למרבה המזל, אף זוג משקפיים לא נפגע במהלך החיפוש, מה שאי אפשר להגיד, למרבה הצער, על האגו שלי.
יש בידי מספרי דגמים לרובם - אם מישהי רואה משהו שהיא אוהבת, היא מוזמנת להשאיר תגובה (כ"אנונימי").

*(מסתבר שהם מתפוצצים, למען מי שאין לה כימאי פרטי בבית שהיא יכולה לשאול, שזה מה שאני עשיתי. אבל נכון שחשבתם שאני ממש חכמה עד שאמרתי את זה?) 

1. משקפי שמש של גוצ'י, אירוקה.
גזר הדין: גדולים מדי עבורי.


2. משקפים שהופרדו-מגוצ'י-בלידתם, אירוקה.
גזר הדין: עדיין גדולים מדי עבורי. ולא של גוצ'י.


3. משקפי טייסים, אופטיקנה.
גזר הדין: חביבים אך לא מרגשים. ואני נשבעת שהדבר הזה מתחת לאף שלי הוא השתקפות.


 4. משקפי בורדו, אופטיקנה.
גזר הדין: נחמדים, אבל הצבע מאוד אינטנסיבי.


 5. משקפיים עם גשר-אף-גבוה-במידה-לא-סבירה.
גזר הדין: כאמור, גבוה. במידה. לא. סבירה.


 6. משקפיים זבוביים במקצת, אופטיקנה.
גזר הדין: בזזזזזזזזז.


7. משקפי שמש מתכתיים, אופטיקנה.
גזר הדין: אני בפירוש רוצה לשקול פחות מהמשקפיים שלי.


8. משקפיים צהובים, אופטיקנה.
גזר הדין: מקסים וקיצי, והצורה מצוינת, אבל מאוד לא ורסטילי. יש בצבע אחר?


9. יש!

ליידיז אנד ג'נטלמן, יש לנו זוכה.


ואז הייתי צריכה לבחור גם משקפי ראייה.
לצערי התמונה איומה באופן קיצוני, תצטרכו להאמין לי שהם חביבים מאוד במציאות. הייתי חייבת לבחור זוג עם מסגרת פלסטיק כיוון שהזוג שלי, נטול המסגרת, עדין להחריד ומתעקם פעמיים בחודש, וכל עיקום כזה עולה לי בכאבי ראש ובטרחה רבה, שכוללת ריצה נואשת לחנות לחפש מישהו שיכול ליישר אותם. מיד.
כמו כן, אני רצה חמש פעמים בשבוע* וזקוקה לזוג עמיד לשם כך.

*כשאין לי רצועה קרועה בברך. מה שיש לי כרגע. נדון בזה עוד בהמשך. 



*תוספת מאוחרת: משקפי הראייה ואני, בתמונה מוצלחת יותר: 



וכעת השמש מוזמנת לזרוח עליי. אני מוכנה ומצוידת: יש לי משקפי שמש, מקדם הגנה מספר 8595060, ושום כוונות ממשיות לצאת בשעות השמש מהבית עד אוקטובר ככה.